ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
וּנְדַבֵּר עַתָּה מִן הַכַּעַס. הִנֵּה יֵשׁ הָרַגְזָן שֶׁאָמְרוּ עָלָיו (עיין שבת קה ע"ב, רמב"ם הלכות דעות ב, ג) "כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת אֱלִילִים", וְהוּא הַנִּכְעָס עַל כָּל דָּבָר שֶׁיַּעֲשׂוּ נֶגֶד רְצוֹנוֹ וּמִתְמַלֵּא חֵמָה, עַד שֶׁכְּבָר לִבּוֹ בַּל עִמּוֹ* וַעֲצָתוֹ נִבְעֲרָה, וְהִנֵּה אִישׁ כָּזֶה כְּדַאי לְהַחֲרִיב עוֹלָם מָלֵא אִם יִהְיֶה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ, כִּי אֵין הַשֵּׂכֶל שׁוֹלֵט בּוֹ כְּלָל, וְהוּא סָר טַעַם מַמָּשׁ כְּכָל הַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת, וְעָלָיו נֶאֱמַר (איוב יח, ד), "טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ", וְהוּא קַל וַדַּאי לַעֲבֹר כָּל מִינֵי עֲבֵרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אִם חֲמָתוֹ תְּבִיאֵהוּ לָהֶם, כִּי כְּבָר אֵין לוֹ מֵנִיעַ אַחֵר אֶלָּא כַּעְסוֹ, וְאֶל אֲשֶׁר יְבִיאֵהוּ – יֵלֵךְ.
וְיֵשׁ כַּעֲסָן רָחוֹק מִזֶּה, וְהוּא שֶׁלֹּא עַל כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יְבוֹאֵהוּ שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנוֹ אִם קָטָן וְאִם גָּדוֹל יִבְעַר אַפּוֹ, אַךְ בְּהַגִּיעוֹ לְהַרְגִּישׁ – יִרְגַּז וְיִכְעַס כַּעַס גָּדוֹל, וְהוּא שֶׁקְּרָאוּהוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ה, יא), "קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת", וְגַם זֶה רָע וַדַּאי, כִּי כְבָר יְכוֹלָה לָצֵאת תַּקָּלָה רַבָּה מִתַּחַת יָדוֹ בִּזְמַן הַכַּעַס, וְאַחֲרֵי כֵן לֹא יוּכַל לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ.
וְיֵשׁ כַּעֲסָן פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁלֹּא יִכְעֹס עַל נְקַלָּה,* וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיַּגִּיעַ לִכְעֹס יִהְיֶה כַּעְסוֹ כַּעַס קָטָן וְלֹא יָסוּר מִדַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל, אַךְ עוֹדֶנּוּ יִשְׁמֹר עֶבְרָתוֹ*, וְהִנֵּה זֶה רָחוֹק מִן הַהֶפְסֵד יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹנִים שֶׁזָּכַרְנוּ, וְאַף גַּם זֹאת וַדַּאי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִהְיוֹת נָקִי, כִּי אֲפִלּוּ זָהִיר אֵינֶנּוּ עֲדַיִן, כִּי עַד שֶׁהַכַּעַס עוֹשֶׂה בוֹ רֹשֶׁם, לֹא יָצָא מִכְּלַל כַּעֲסָן.
וְיֵשׁ עוֹד פָּחוֹת מִזֶּה, וְהוּא, שֶׁקָּשֶׁה לִכְעֹס וְכַעְסוֹ לֹא לְהַשְׁחִית וְלֹא לְכַלֵּה, אֶלָּא כַעַס מוּעָט, וְכַמָּה זַעְמוֹ? – רֶגַע וְלֹא יוֹתֵר, דְּהַיְנוּ, מִשָּׁעָה שֶׁהַכַּעַס מִתְעוֹרֵר בּוֹ בַּטֶּבַע עַד שֶׁגַּם הַתְּבוּנָה תִּתְעוֹרֵר כְּנֶגְדּוֹ, וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) "קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת". הִנֵּה זֶה חֵלֶק טוֹב וַדַּאי, כִּי טֶבַע הָאָדָם מִתְעוֹרֵר לְכַעַס, וְאִם הוּא מִתְגַּבֵּר עָלָיו שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַכַּעַס עַצְמוֹ לֹא יִבְעַר הַרְבֵּה, וּמִתְגַּבֵּר עָלָיו שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתוֹ הַכַּעַס הַקַּל לֹא יַעֲמֹד בּוֹ זְמַן גָּדוֹל אֶלָּא יַעֲבֹר וְיֵלֵךְ, וַדַּאי שֶׁרָאוּי לְשֶׁבַח הוּא, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין פט ע"א), "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה" (איוב כו, ז) – "עַל מִי שֶׁבּוֹלֵם פִּיו בִּשְׁעַת מְרִיבָה", וְהַיְנוּ שֶׁכְּבָר נִתְעוֹרֵר טִבְעוֹ בְּכַעַס וְהוּא בְּהִתְגַּבְּרוּתוֹ בּוֹלֵם פִּיו.
אָמְנָם מִדָּתוֹ שֶׁל הִלֵּל הַזָּקֵן עוֹלָה עַל כָּל אֵלֶּה, שֶׁכְּבָר לֹא הָיָה מַקְפִּיד עַל שׁוּם דָּבָר וַאֲפִלּוּ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל כַּעַס לֹא נַעֲשָׂה בּוֹ (עיין שבת ל ע"ב), זֶה הוּא וַדַּאי הַנָּקִי מִן הַכַּעַס מִכֹּל וָכֹל.
וְהִנֵּה אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה הִזְהִירוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין שבת קה ע"ב) שֶׁלֹּא לִכְעֹס, וַאֲפִלּוּ הָרַב עִם תַּלְמִידוֹ וְהָאָב עִם בְּנוֹ וְלֹא שֶׁלֹּא יְיַסְּרֵם, אֶלָּא יְיַסְּרֵם וִייַסְּרֵם, אַךְ מִבְּלִי כַּעַס, כִּי אִם לְהַדְרִיךְ אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, וְהַכַּעַס שֶׁיַּרְאֶה לָהֶם, יִהְיֶה כַּעַס הַפָּנִים* וְלֹא כַּעַס הַלֵּב. וְאָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ז, ט), "אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס" וְגוֹ'. וְאוֹמֵר (איוב ה, ב), "כִּי לֶאֱוִיל יַהֲרָג כָּעַשׂ". וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין סה ע"ב), "בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָאָדָם נִכָּר – בְּכוֹסוֹ בְּכִיסוֹ בְּכַעְסוֹ".
___________________________________
לִבּוֹ בַּל עִמּוֹ – אינו שולט ברגשותיו. עַל נְקַלָּה – בקלות. עֶבְרָתוֹ – כעסו. כַּעַס הַפָּנִים – בפנים בלבד, חיצוני.
ביאורים
אף הכעס היא מידה שלילית מאוד. אולם גם בכעס יש שורש טוב – הוא נובע מהרצון לתיקון המצב. ההפך של הכעס הוא האדישות. אדם יכול לשמוע שמבזים ומחרפים אותו באופן אישי, את מדינת ישראל בפן הלאומי או כל דבר אחר המחייב תגובה כלשהי ולהישאר אדיש לכך. הכעס הוא המזכיר לנו שזה מצב לא נכון ושיש לפעול לתיקונו. בכל זאת הכעס הוא שלילי ביותר, כיוון שהוא לא רק מזכיר לאדם היכן צריך להגיב אלא הוא גם שולט על התגובה עצמה. הוא יכול לגרום לאדם להתפרץ ללא שליטה, ולא השכל הוא המורה לו כיצד להתנהג אלא רגש הכעס הספונטני.
יש כמה דרגות בכעס. יש מי שכועס בקלות ואינו שולט על דיבורו ועל מעשיו. עליו אומרים חז"ל "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", משום שהוא אינו שוקל את מעשיו בשכל ישר, אלא כאילו אל אחר שולט בו, וזהו הכעס. ייתכן שלאחר מעשה אף הוא עצמו יצטער על מה שעשה, אך את שנעשה אין להשיב. מה שאמר כבר נאמר, ומה ששבר כבר שבור. הרמח"ל מונה עוד מדרגות נוספות, ובסופו של דבר אומר כי מידת הנקיות היא שלא תהיה לאדם שום התעוררות של כעס כלפי האחר. אם מישהו יעליב אותו, הוא לא ישיב לו ואף לא יכעס עליו כלל בליבו. הוא יודע שנעשה כלפיו מעשה רע, אבל הוא לא לוקח זאת באופן אישי. אדם כזה רוצה בתיקון המצב גם בלי צורך בכעס, ואפילו לא התעוררות קטנה של כעס, כזו החולפת לאחר רגע.
הרמח"ל מוסיף שיש מצבים שבהם צריך להראות כעס, אך רק כלפי חוץ. לפעמים, לצורך חינוך ילדים, למשל, יש להראות פנים כעוסות כדי שיבינו שעשו מעשה לא טוב.
הרחבות
•הכעס – ביטוי לחוסר אמונה
כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת אֱלִילִים. מקור הדברים מופיע בגמרא: "המקרע בגדיו בחמתו... – יהא בעיניך כעובד עבודה זרה; שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך. עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד" [שבת קה ע"ב]. רבי שניאור זלמן מלאדי מבאר מדוע דווקא על הכעס נאמר ביטוי כה חמור: "הטעם מובן ליודעי בינה לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה כי אילו היה מאמין שמאת ה' הייתה זאת לו לא היה בכעס כלל" [איגרת הקודש כה].
•התרחקות עד הקצה
זֶה הוּא וַדַּאי הַנָּקִי מִן הַכַּעַס מִכֹּל וָכֹל. הרמב"ם כותב שלמרות שבדרך כלל יש לנקוט בעבודת המידות את דרך האמצע, בעניין הגאווה והכעס יש להתרחק אל הקצה. אלו הם דבריו בעניין הכעס: "וכן הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו ואם רצה להטיל אימה על בניו... ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו למוטב יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס" [הלכות דעות ב, ג].
להצלחת משפחת שמאי הי"ו
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
אחדות זו מעבדה של בירורים
איך ללמוד גמרא?
אי אפשר להילחם ברע בלי להביא חלופה!
איך ללמוד אמונה?
האם מותר לפנות למקובלים?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
