ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- נסיונות, קשיים והתמודדויות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
ביחס לקללות עצמן, בעלות העצמה המאיימת - ישנן התייחסויות קוטביות. פרשנים וגם דרשנים רבים רואים בענייני התוכחה הללו את יסוד המידה של שכר ועונש על מעשינו הרעים, ומכאן יפליגו לאלף מוסר לעם. זאת מחד.
יש שדורכים בדרך הפוכה. כמנסים ל'ברוח' מהנוראות של התוכחה, הם נתלים במאמר הנחמה הידוע מה'זוהר חדש' (בפרשתנו) הממתיק את הקללה הקשה ביותר. על הפסוק הקשה מכל, "גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזּאת יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ" אומר הזוה"ק שבו גנוזה נחמה עצומה, הטמונה במלה 'יעלם'. מדקדק הזוהר ואומר, 'יעלה לא כתיב, אלא יעלם, יכבש לון, ויכסי לון' הקב"ה יכבוש ויעלים את העונשים שבפסוק וזוהי נחמה גדולה. ומוסיף הזוהר ואומר שנשבע ה' שלא יאבד את ישראל וזכרם יהיה קיים תמיד, שכתוב, 'כן יעמוד זרעכם ושמכם'.
ואכן, נחמה מתוקה יש בקריאת הדברים המרוממים הללו. אלא שלמרות זאת, במבט רחב, בוגר, יש בכך מימד מסויים של בריחה, בריחה מהברית, עקיפת אי הנוחות שבעמידה חזיתית, בוגרת - מול אמת התורה הנצחית, מול אימת הברית. שהרי, ברית הבחירה אינה מסתיימת רק בפרשות 'בחוקותי' ו'כי תבוא'. היא נמצאת גם בפרשת 'ניצבים', גם ב'וילך' ונאמרת יום יום בפרשת 'והיה אם שמוע'.
לכן, גם בעמדנו מול מאזני השכר והעונש, אל לנו לברוח מה', כי הוא אבינו. כפי שמלמדנו מלכנו דוד הבוטח הגדול בה' - 'שבטך ומשענתך המה ינחמוני', לא רק המשענת. 'א-ל נושא היית להם ונוקם על עלילותם' - ובכך גדולתנו, שה' שם לבו אלינו, לכוון אותנו, להגיב על מעשנו, לגלות אכפתיות, לאהוב - ו"את אשר יאהב ה' - יוכיח"! מפני שאנו בניו, אנו חלק אלוק' ממעל. וככאלה, מפלטנו הבטוח ביותר הוא התשובה אל ה', אל מקור אור נשמותינו.
הגבורה והאומץ הרוחניים לעמוד מול התוכחה והעונש אינם קלים, אך הם נדרשים על מנת לפענח את המסר החבוי במכה. פעמים רבות כשנפלנו כעם, העדפנו לא להפנים את המסר. חשבנו שאם נתאמץ, נקשיח שרירים, נשבור את הקיר בראשנו - נצליח, ורק אל תשובה מעמיקה לא הישרנו מבט.
"רבי הונא בשם רבי אחא 'לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה' אמר דוד לפני הקב"ה אם חסד אתה עושה עמי - אשירה, ואם משפט אתה עושה עמי - אשירה. בין כך ובין כך 'לה' אזמרה'. ורבנן אמרין 'כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא' בין כך ובין כך - 'ובשם ה' אקרא'. (ירושלמי סוף מסכת ברכות)
עלינו לאמץ את 'תורת הקבלה' - לקבל מאת ה' את הקשר החי עמנו, שיש והוא מתוק ויש שהוא מריר - כבכל זוגיות, כמתואר בשיר השירים. לעומת קבלה כזו, בפרשת המרגלים, כשנענשנו קשות, לא הפנמנו את העונש על המאיסה בארץ חמדה והעפלנו ההרה בכח, והתוצאה - 'ויכום ויכתום עד החרמה'. כך בספר שופטים, בעת תבוסה מול פלישתים, לא התחזקנו בה' ובקרב אלא הלכנו למצוא סגולות, 'פטנטים' - במקום תיקון. הבאנו את ארון ה' משילה, והארון נשבה. הנביא ירמיה זועק נגד בעלי ה'סגולות': 'אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה, כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם'. הקודש, המקדש, אינם פוליסת ביטוח, תחליף לתיקון פנימי, לתשובה. כי כשאנו נופלים וה' מכה בשבטו, הוא מדבר אלינו. הוא מבקש שנעצור. הוא מצפה שנקשיב, שנפנים, לא שנסתער בעקשות אל ההר. הקשבה לקול ה' הדופק בנפש - 'קול דודי דופק, פתחי לי, אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי', מתחייבת בחודש זה של 'אני לדודי ודודי לי'.
ואחד הדברים הנחוצים ביותר לאדם המבקש הקשבה פנימית - זו השלוה, הנינוחות, השקט הנפשי. שלותו של האדם דהיום דרוסה תחת גלגלי מתח כלכלי, לחץ חברתי והעדר 'זמן איכות' אישי. ה'רודף' הגדול, הטלפון שאיתנו תמיד, בנופש, בחופש, (בבית המדרש...?) בחיק המשפחה, כשאנחנו 'לבד' בנסיעה, ועמו ביפר / פקס / אי מייל וכו' - מרחיקים את האפשרות להרפיה, לשלוה, להקשבה. רבינו הרמח"ל בספר 'מסילת ישרים' מזכיר את ההתבוננות וההתבודדות כ - 20 פעם, ודוד מלכנו אומר 'הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנכִי אֱלקִים' (תהילים מ"ו), הרפיה מהמתח, מהלחץ, מהמרדף - תאפשר האזנה נקייה יותר לדבר ה' המדבר מתוכנו.
נכון איננו נביאים ואף לא בעלי רוח הקודש. לצערנו. עדין. אך בכל תנועה נפשית ישנה אמירה שבכוחנו לפענח, להקשיב לה. פעמים רבות ההרגל, העקשות, המידות הרעות או העבירות מעכירות את צלילות 'המסר' מבפנים, אך יש לדעת שהנפש מדברת, הומיה, מצפה שנפסיק לדהור. רבים ושונים הם ניגוניה של הנפש היהודית פנימה, ואם נקשיב, נעלה משם עם אוצרות גדולים -'וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלקֶיךָ, וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ, וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקולו - בקול העולה מהפנים.
נכון שלא קלה היא דרך ההקשבה, ישנם סיבוכים של טעייה, חטטנות מנקרת, זיוף אישי, אך מתוך האמונה ביושרו של האדם כפי שנברא, יקרא אדם אל ה' - והוא יענה. יש לאמץ את 'תורת הקבלה' של הייסורים, את האמונה במסר שלהם, שאינה פוגמת בצורך לתקן את המעוות ולהתפלל על הסרתם מעלינו.
כך, גם אחר התוכחות, גם עם המכות, ומתוך אמונה גדולה ועמוקה אנו קוראים בהפטרה את סוד העלייה מ'שם' - 'תַּחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה... וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם מְשׂוֹשׂ דּוֹר וָדוֹר'.
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך מוסרים את הנפש בימינו?
תיקון ימי השובבי"ם
הלכות שטיפת כלים בשבת
חנוכה הכשרת כלי הזוגיות
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
כאב הגלות ותקוות הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
