יעקב אבינו התמודד עם הרבה אתגרים קשים בחייו הארוכים ורבי התהפוכות.
פרשת השבוע עוסקת באחד מהאתגרים הקשים שיכולים לעמוד בפנים כל אדם – הניתוק הגופני והרגשי ממשפחתו ומסביבתו המוכרת. וכמו כדי להוסיף למורכבות של האתגר הזה, נאלץ יעקב לחיות בסביבה עוינת.
יעקב מרגיש מנוצל. עבודתו אינה זוכה להערכה הראויה, ושכרו איננו ברור ונתון כל הזמן לשינויים והתאמות, ובנוסף, חיי המשפחה שלו סובלים ממתיחות פנימית ומבעיות. לאור כל זה, הרחבת המפעל שהחלו סבו וסבתו, המשימה הגדולה של יצירת עם מיוחד שיוביל את האנושית לחיבור עם הבורא, נראית משימה בלתי אפשרית כמעט.
אך יעקב, שמסמל את האמת ואת התורה במסורת היהודית, איננו שוכח את הייעוד האמיתי שלו: לבנות אומה ולבנות אחדות במשפחה שמכילה מגוון גדול של אנשים שונים מאוד באופיים ובאישיותם. זאת הכוונה כשמדברים על האמת של יעקב: הוא נשאר תמיד נאמן לזהותו ומסרב להתאים את עצמו לחמיו או לחברה בחרן.
הוא נאמן לזהות העצמית שלו, למסורת המשפחתית שלו ולאמונתו. הוא נשאר נאמן תמיד לייעודו: להשפיע על האנושות באמצעות משפחתו והתורה. אין לאמת ביטוי גדול יותר מהתנהגות "רגילה" שמייצגת את האמת הזאת, מחיי היומיום שמתנהלים תמיד לפי המוסר.
לכל אורך ההיסטוריה היהודית האתגר הגדול שהיה ליהודים כעם וכפרטים היה להישאר נאמנים לעצמם. כמיעוט קטן שנאלץ להתקיים בעולם גדול ועוין, תמיד היו היהודים שניסו להשתלב בחברה הכללית ולאמץ להם את התדמית של הרוב. כשאתה בחרן, תתנהג כמו לבן – זאת הייתה המנטרה שלהם.
אך ההיסטוריה היהודית כולה מראה בברור שזאת בחירה שגויה, אם לא קטלנית. הדבר היחיד שפועל לטובת העם היהודי, כקבוצה או כפרטים, הוא הנאמנות שלו לזהותו ולייעודו. אנחנו עדים היום לחורבן שזורעת מגמת ההתבוללות בקהילות יהודיות בארצות ובתרבויות שונות במאתיים השנים האחרונות. מרוב רצון להיות מתקדמים וחדשניים, הצליחו אותם מתבוללים לאבד את הרלוונטיות שלהם ואפילו את עצמם לדעת.
תנועות ואידיאולוגיות חדשות מסתובבות היום ברחוב היהודי ומנסות לתפוס את מקומן של תוכניות ומחשבות שהיו כאן מקדמת דנא. אך המבחן האמיתי להצלחה ולאריכות הימים שלהן נשאר מה שהיה תמיד – הנאמנות למסורת ולחזון של יעקב אבינו, שהיא היא הפוסק האחרון בחזון הנצח של יעקב אבינו. כל דבר מודרני הופך עד מהרה למיושן, והפופולאריות והטרנדיות מתגלות חיש מהר כזמניות בלבד ונעלמות בפח האשפה יחד עם כל הרעיונות הכושלים והמגוחכים. אין ביהדות התנגדות לשינוי ולקידמה, אך תמיד תוך שמירה על נאמנות למסורת.