ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישלח
שמח הקונה על המחיר הנמוך, והתעלם מהתנאי המוזר והשולי. והנה באמצע הלילה מתעורר הקונה לקול דפיקות על הדלת, ג'וחא הגיע לבקר את המסמר שלו... כך המשיכו ההפרעות, עד שיום אחד קשר ג'וחא כלב אימתני אל המסמר שלו... והקונה החליט לנטוש את הבית.
הערבים מספרים משל זה כדי לבטא עניינים שונים. באפן אישי, שמעתיו פעם מערבי אחד ביריחו, שסיפר שבעירו זהו משל נפוץ על היהודים העקשנים שנאבקים על כל אותם מקומות בארצנו הקדושה, המצויים בלב אוכלוסייה ערבית עויינת, (...אפילו מלאך רע עונה בעל כורחו – אמן).
אולם משל זה מבטא גם מציאות מאוד נפוצה בחיינו. את 'חטאינו' אני מזכיר היום – בואו נודה על האמת, מי מאיתנו לא נתקל במצב שבו אדם פלוני פנה אלינו שוב ושוב בבקשה מסויימת, ואנו ניסינו 'להיפטר' ממנו כלאחר יד, אך הוא שב ו'הטריד' את מנוחתנו? לעיתים, זהו ילד הפונה אל ההורה בבקשה 'שולית', וההורה משתוקק לנוח, ומתעלם מהבקשה, אך הילד שב ודורש את שלו! (מוכר?)
במציאות כזו, ניצבות לפנינו שתי אפשרויות. אפשרות אחת – 'לנפנף' את הפונה במגוון דרכים, וכך להשיג את השקט המיוחל. אולם, כולנו מבינים שבדרך זו לא סיפקנו לפונה את צרכיו, וייתכן והוא ישוב אלינו שוב. לעומת זאת, ישנה גם אפשרות שניה – להבין שהפונה זקוק לתשומת לב או לדבר מה אחר, ופשוט לספק לו את צרכיו. הפונה מחפש את ה'מסמר' שלו, שנמצא ברשותנו, ולא נזכה למנוחה עד שנאפשר לו לקבל את ה'מסמר'.
פנימיות התורה נותנת למקרים אלו משמעות עמוקה יותר. כיוון שמאחורי המציאות הגשמית מסתתרת מציאות רוחנית, הרי שבכל מפגש בין אנשים, הם מעבירים זה לזה גם 'מסמרים' רוחניים. יותר מזה – האדם מעביר לחברו את ה'מסמר', שהיה שייך מראש לחבר. (מאז חטא אדם הראשון), האדם מחפש במהלך חייו את חלקי נשמתו האבודים. חלקים אלו מצויים אצל אנשים אחרים, ובמהלך חייו הוא נפגש עם האנשים שמחזירים/ לוקחים את חלקי הנשמה שלו/ שלהם. (לכן, ביטוי מקובל לאדם שקיבל את מבוקשו במפגש – 'הוא קיבל את שלו', כי מצד האמת המבוקש היה שייך לו מראש).
עניין זה נותן עומק חדש לפרשתנו. יעקב שולח לעשיו אחיו מתנות. חז"ל לא מסתפקים במתנות המוזכרות בפרשתנו, והם מבארים את ציוויו של יעקב לקוברו – "בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען", "שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן, ועשה אותו כרי, ואמר לעשיו: טול זה בשביל חלקך במערה". אפשר לראות במתנות מהלך של ריצוי בלבד, אך לאור דברינו ניתן למצוא עומק גדול במתנות אלו, ובעובדה שכל הכסף שהרוויח יעקב בחו"ל ניתן לעשיו בעבור חלקו במערת המכפלה.
יעקב נוחל את ארץ ישראל - הארץ הקדושה, לעומתו עשיו החומרי והטמא מתאים לחוץ לארץ. הכסף שמרוויח יעקב בחו"ל לא באמת מתאים ושייך לנשמתו. מצד האמת, כסף זה מתאים ושייך לעשיו. לפיכך, כשיעקב שב לארץ ישראל, עשיו בא לקראתו. מבחוץ נראה שעשיו מבקש את נפשו של יעקב, אך באמת הוא מחפש את ה'מסמר' שלו. יעקב מזדרז לתת לו את הכסף של חו"ל, הכסף שמצד האמת מתאים ושייך לעשיו, ועשיו שקיבל את שלו נרגע.
במפגש זה גם יעקב צריך לקבל מעשיו את ה'מסמר' שלו. ארץ ישראל מתאימה ושייכת ליעקב, ולכן מערת המכפלה, שבאותה תקופה הייתה הנחלה היחידה שקנויה לעם ישראל בארץ, צריכה לעבור בשלמות לידי יעקב, וזוהי התמורה שנותן עשיו ליעקב. כעת הם יכולים להיפרד זה מזה עד ביאת גואל.
זו הסיבה שיעקב שולח את המתנות בידי מלאכים. בפשטות, אלו אותם מלאכי חו"ל שנפרדים כעת מיעקב. בסוף הפרשה הקודמת, יעקב פגש את מלאכי ארץ ישראל, ונפרד מהמחנה השני של מלאכי חו"ל, ומיד שלחם אל עשיו. 'מלאך' זהו העניין הרוחני של הדבר, ולפיכך כשיעקב שולח את הכסף של חו"ל לעשיו, הוא שולח אליו בכך גם את העניין הרוחני העומד מאחורי הכסף ומתאים לעשיו.
בתפילה שנזכה לאסוף ולתת לאחרים את כל חלקי נשמותינו, ועמינו ינחל את חלקו בשלמות באדמת הקודש עד יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
