ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁשְּׁנֵי דְבָרִים יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה, אֶחָד – הַכַּוָּנָה בְּכָל מִצְוָה וַעֲבוֹדָה שֶׁתִּהְיֶה לְעִלּוּי כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם בְּמַה שֶּׁבְּרִיּוֹתָיו עוֹשִׂים נַחַת רוּחַ לְפָנָיו. וְעוֹד – הַצַּעַר וְהַבַּקָּשָׁה עַל עִלּוּי הַכָּבוֹד הַזֶּה שֶׁיֵּעָשֶׂה בִשְׁלֵמוּת בְּעִלּוּי כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְשַׁלְוָתָן.
הרועים האמתיים מוסרים עצמם על ישראל
וְאָמְנָם עוֹד עִקָּר שֵׁנִי יֵשׁ בְּכַוָּנַת הַחֲסִידוּת, וְהוּא, טוֹבַת הַדּוֹר. שֶׁהִנֵּה רָאוּי לְכָל חָסִיד שֶׁיִּתְכַּוֵּן בְּמַעֲשָׂיו לְטוֹבַת דּוֹרוֹ כֻּלּוֹ, לְזַכּוֹת אוֹתָם וּלְהָגֵן עֲלֵיהֶם. וְהוּא עִנְיַן הַכָּתוּב (ישעיה ג, י), "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם* יֹאכֵלוּ", שֶׁכָּל הַדּוֹר אוֹכֵל מִפֵּרוֹתָיו. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא טו ע"א), "הֲיֶשׁ בָּהּ עֵץ" (במדבר יג, כ) – "אִם יֵשׁ מִי שֶׁמֵּגֵן עַל דּוֹרוֹ כְּעֵץ".* וְתִרְאֶה שֶׁזֶּהוּ רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם שֶׁיִּהְיוּ חֲסִידֵי יִשְׂרָאֵל מְזַכִּים וּמְכַפְּרִים עַל כָּל שְׁאָר הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבָּהֶם, וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּלּוּלָב וּמִינָיו* (ויקרא רבה ל, יב), "יָבוֹאוּ אֵלֶּה וִיכַפְּרוּ עַל אֵלֶּה", שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חָפֵץ בְּאָבְדַן הָרְשָׁעִים, אֶלָּא מִצְוָה מֻטֶּלֶת עַל הַחֲסִידִים לְהִשְׁתַּדֵּל לְזַכּוֹתָם וּלְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, וְזֶה צָרִיךְ שֶׁיֵּעָשֶׂה בְּכַוָּנַת עֲבוֹדָתוֹ וְגַם בִּתְפִלָּתוֹ בְּפֹעַל, דְּהַיְנוּ, שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל דּוֹרוֹ לְכַפֵּר עַל מִי שֶׁצָּרִיךְ כַּפָּרָה וּלְהָשִׁיב בִּתְשׁוּבָה מִי שֶׁצָּרִיךְ לָהּ וּלְלַמֵּד סַנֵּגוֹרְיָא עַל הַדּוֹר כֻּלּוֹ.
וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא עז ע"א) עַל פָּסוּק (דניאל י, יב), "וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ" – שֶׁלֹּא חָזַר גַּבְרִיאֵל וְנִכְנַס לִפְנִים מִן הַפַּרְגּוֹד אֶלָּא כְּשֶׁלִּמֵּד סַנֵּגוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל. וְגִדְעוֹן נֶאֱמַר לוֹ (שופטים ו, יד), "לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה", לְפִי שֶׁלִּמֵּד סַנֵּיגוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל (ילקוט שמעוני שופטים סב). כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אוֹהֵב אֶלָּא לְמִי שֶׁאוֹהֵב אֶת יִשְׂרָאֵל, וְכָל מַה שֶּׁאָדָם מַגְדִּיל אַהֲבָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, גַּם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַגְדִּיל עָלָיו, וְאֵלֶּה הֵם הָרוֹעִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חָפֵץ בָּהֶם הַרְבֵּה, שֶׁמּוֹסְרִים עַצְמָם עַל צֹאנוֹ וְדוֹרְשִׁים וּמִשְׁתַּדְּלִים עַל שְׁלוֹמָם וְטוֹבָתָם בְּכָל הַדְּרָכִים, וְעוֹמְדִים תָּמִיד בַּפֶּרֶץ לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם לְבַטֵּל הַגְּזֵרוֹת הַקָּשׁוֹת, וְלִפְתֹּחַ עֲלֵיהֶם שַׁעֲרֵי הַבְּרָכָה. הָא לְמַה זֶּה דוֹמֶה? לְאָב שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב שׁוּם אָדָם יוֹתֵר מִמִּי שֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁאוֹהֵב אֶת בָּנָיו אַהֲבָה נֶאֱמֶנֶת, וְהוּא דָבָר שֶׁהַטֶּבַע יָעִיד עָלָיו. וְהוּא עִנְיַן כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאָמְרוּ עָלָיו (מכות יא ע"א), "שֶׁהָיָה לָהֶם לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל דּוֹרָם וְלֹא בִקְשׁוּ", וְכֵן אָמְרוּ (שם), "הַהוּא גַבְרָא דְּאַכְלֵיהּ* אַרְיָא בְּרִחוּק תְּלָתָא פַּרְסֵי דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וְלֹא אִשְׁתָּעֵי אֵלִיָּהוּ בַהֲדֵהּ תְּלָתָא יוֹמֵי".
הֲרֵי לְךָ הַחוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עַל הַחֲסִידִים לְבַקֵּשׁ וּלְהִשְׁתַּדֵּל עַל בְּנֵי דוֹרָם.
וְהִנֵּה כְּבָר בֵּאַרְנוּ חֶלְקֵי הַחֲסִידוּת הָרָאשִׁיִּים, פְּרָטֵיהֶם מְסוּרִים לְכָל שֵׂכֶל וּלְכָל לֵב טָהוֹר לְהִתְנַהֵג בָּם בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר לְפִי הַשָּׁרָשִׁים הָאֵלֶּה, כָּל דָּבָר בְּעִתּוֹ.
___________________________________
מַעַלְלֵיהֶם – מעשיהם של הצדיקים. כְּעֵץ – המגן בצילו על היושבים תחתיו. בַּלּוּלָב וּמִינָיו – שכידוע, כל מין מארבעת המינים רומז לקבוצה אחרת מעם ישראל. הַהוּא גַבְרָא דְּאַכְלֵיהּ וכו' - איש אחד אכלו אריה במרחק ג' פרסאות ממקומו של ר' יהושע בן לוי, ולא דיבר אליהו הנביא אתו במשך ג' ימים.
ביאורים
בפרק האחרון עברנו מסע מרתק בלימוד מידותיו של החסיד. למדנו שהחסיד שואף לשלמות, על כן אין הוא מסתפק בחובות בלבד, אלא מוסיף מעצמו ומקיים כל דבר בשלמות. הוא אינו מתמקד בתחום אחד אלא מעשיו בולטים בכל התחומים – בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
החסיד מלא יראת שמים ומכיר בכבוד ה' לעומת קטנות האדם, דבר זה ניכר באופן שהוא מתפלל, לומד, בכבוד שהוא נותן לתורה ובקיום המצוות בהידור ונוי. מתוך מעשיו ניכרת גם אהבתו הרבה לה' ולדרך התורה כיוון שהוא עובד את הקב"ה בשמחה ודביקות. החסיד הינו אדם כללי, אין הוא מסתפק בעבודת ה' הפרטית שלו, אלא חפץ בתיקון כלל עולמי על כן הוא כואב כשרואה מעשי רשעה ומתוך כך הוא מוכיח את הרשעים.
כוונתו בעבודת ה' שלימה כל כך עד שמבטל את כל רצונותיו הפרטיים ומתרכז רק בעשיית נחת רוח ליוצרו וקריאת שמו בעולם מתוך מטרה לתקן עולם במלכות ש-די. כיוון שהגיע למדרגה זו הוא חש את צער הגלות והחורבן, ומתאבל על שפלותו של עם ישראל בזמן הגלות שמונעת ממנו להוות דמות חיקוי לכל העולם.
אך החסיד אינו מתעסק רק באידיאלים גבוהים שרחוקים מחייו של האדם הפשוט שטרם הגיע למדרגתו, אלא דואג הוא לטובת הדור ומתפלל עליו.
תכונותיו של החסיד הם של אדם גדול, שהדור כולו ראוי להישען עליו.
הרחבות
•להביט באור הגאולה המתנוצץ
שֶׁיִּתְכַּוֵּן בְּמַעֲשָׂיו לְטוֹבַת דּוֹרוֹ כֻּלּוֹ. הרב חיים כהן ('החלבן') מבאר את הצורך להטיב לאחרים, לדור כולו, במובן של ערבות הדדית. "הערבות ההדדית איננה הכרח רק בשביל מקבל ההשפעה, אלא גם בשביל המשפיע בעצמו... כל מדרגת שלמות הראויה לאדם, נתבעת היא מכל מרחבי חייו, ובהתרשלותו ממנה יבואו לו משברים... ערבות זו היא רפואה הגונה לתחלואים הפנימיים של ציבור שלומי אמוני ישראל... היסוד הוא מידת ההשפעה והוא הנקודה שממשיכה את החיות ואת השפע מלמעלה", כלומר האדם מקבל חיות מתוך כך שהוא משפיע על אחרים, "שאין האדם יכול להגיע לשלמות תיקון עצמו לפני שיתחיל להשפיע על אחרים" [הקיצו ורננו עמ' רמה-רסד].
•אהבת הבריות
וּלְהָשִׁיב בִּתְשׁוּבָה מִי שֶׁצָּרִיךְ לָהּ. בפשטות נראה מדברי הרמח"ל שיש להשיב את ישראל בתשובה כדי שיקיימו את התורה וכך יתקרבו לה'.
הרב צבי יהודה קוק ביאר את המשנה "הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה": "ולא אמר: 'אוהב את הבריות כדי לקרבם לתורה', אלא, 'אוהב את הבריות' מצד מה שהן בריות של הקב"ה. אוהב את המקום – ומתוך כך – אוהב את הבריות. ומלבד זאת: תשאף לקרבם אל התורה" [מתוך התורה הגואלת, אבות א, יב].
לרפואת והצלחת רפאל בן שמחה הי"ו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
אנחנו קודש למענך
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך ללמוד אמונה?
למה ללמוד גמרא?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
