פרקים ה'-י' בבראשית עוסקים בנח, דור המבול והתיבה. העולם השחית את דרכו והמכה בפטיש להחלטה השמימית למחות את היקום מעל פני האדמה היה תופעת הגזל.
הארץ מלאה חמס וכאן מזדקרת דמותו של נח, איש צדיק תמים שמצטווה להקים תיבה, שבה ישרדו את המבול הוא ובני משפחתו וכל בעלי החיים אשר על פני האדמה. בניית התיבה ארכה מאה ועשרים שנה, בהן ניתנה הזדמנות לכל השואלים את נח לפשר מעשיו לחזור בהם מדרכם הרעה ולהינצל ממי המבול. ארכה זו לא נשאה פירות, ובני הדור לגלגו על נח ומעשה התיבה שלו.
רבות דובר על השוני בין אישיותו של נח לאישיותו של אברהם אבינו, שחי עשרה דורות לאחר מכן. נח לא יזם פנייה אל הציבור, לא ירד אל העם ולא כיתת את רגליו במסע של החזרה בתשובה כפי שעשו נביאי ישראל ואברהם אבינו. ועל כן התוצאה המרה הייתה שכל מי שנותר מחוץ לתיבה בא אל קצו.
כאשר הגיעה השעה של פורענות המבול, נצטווה נח לבוא אל התיבה הוא ובני משפחתו "להחיות". היה זה מבול של מים. אנחנו הכרנו במרוצת הדורות גם מבול של דם, מלווה באש ותימרות עשן. ואז לא הייתה לנו תיבה לנוס אליה ולהחיות את נפשנו.
לפני שבעים ושמונים שנה, כאשר האיום נשקף על יהדות העולם כולה, וליהודי אירופה בפרט, לא עמדה לרשותנו תיבת נח להיקלט בה ולהינצל בה. וכך עלה הכורת על שליש מבני העם היהודי. שערי ארץ ישראל היו נעולים, ואפילו מנהיגת העולם החופשי, ארצות הברית של אמריקה, החזירה לגרמניה את מאות היהודים שעלו על סיפונה של האונייה 'סנט לואיס'. הם הגיעו לחופי ארצות הברית להציל את נפשם, נדחו על ידי השלטונות האמריקניים ונשלחו חזרה אל המבורג, גרמניה, אל מותם.
כיום מאיים עלינו לא מבול של מים, כי אלוקים קבע קשת בענן כאות ברית שלא יהיה עוד מבול מים על הארץ, ונקווה שגם מבול של דם לא יהיה עוד על הארץ. אך המבול המאיים עלינו הוא מבול של התבוללות. בשתי מילים אלה השורש הוא בל"ל – המסמן בלבול של סדרי חיים, בלבול של אמונות ודעות, בלבול של אורחות חיים וטשטוש הזהות הלאומית.
מבול ההתבוללות אוכל בנו בכל פה. לפני שבעים שנה מנתה יהדות ארצות הברית כשישה מיליון יהודים. מאז ועד היום, לא הייתה עזיבה המונית של יהודים מארצות הברית. לא איים עליה גירוש כמו מספרד של 1492, וברוך השם גם לא שואה של 1942. אדרבה, נוספו ליהודי ארצות הברית מאות אלפי יהודים מישראל, ממזרח אירופה וממערבה, מצפון אפריקה ודרומה, ובעצם מכל ארצות תבל.
לפי כל מומחי הסטטיסטיקה, הייתה צריכה יהדות ארצות הברית למנות היום כחמישים מיליון נפש, שהרי לפני שבעים שנה כבר היו שישה מילונים. ומה המציאות? לדאבון הלב, אין יהדות זו מונה יותר מארבעה עד חמישה מיליון המזהים עצמם כיהודים מכל סוג שהוא. היכן עשרות המיליונים הצפויים? התשובה אחת: התבוללות, העדר חינוך יהודי, נטישת מסורת אבות ונישואי תערובת בממדים הולכים וגוברים. המצב אינו טוב יותר בארצות הסקנדינביות או בארצות אמריקה הלטינית. זה המבול של דורנו.
אבל לאחר אלפיים שנה קמה לנו תיבת נח בדמותה של מדינת היהודים, מדינת ישראל. אני יכול לשמוע באוזני רוחי את הקריאה האלוקית של פרקי בראשית אלו: "בוא אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך איתך להחיות".
לא להסתפק במשלוח בן אחד ארצה, לא להסתפק בשילוחם של ההורים עם צאתם לגמלאות, אלא אתה ובניך. אבות ובנים, זקנים עם נערים, שרוצים להינצל ממבול ההתבוללות - צריכים למצוא את מקומם בתיבת נח, היא המדינה היהודית, ומהר ככל האפשר.
בראשית מבצע 'צוק איתן' זכיתי להקביל פני עולים חדשים שהגיעו ארצה מצרפת ומארצות הברית. ראיתי עולה חדש שיורד מכבש המטוס ומנשק את האספלט בנמל תעופה בן גוריון.
עולה אחר, ניצול שואה, ירד מהמטוס כאשר שלושה מטוסי חיל האוויר מזנקים מצפון לדרום, לעבר רצועת עזה, והאיש בן השמונים ושמונה הרים את ראשו כלפי השמיים ובידו הימנית הצמודה אל רקתו הצדיע לשלושת המטוסים ואמר לי: "תודה לריבונו של עולם שנתן לנו את הבנים האלה, וחבל שלא הגיעו לפני שבעים שנה כשהייתי באושוויץ". זו דוגמה ליהודי שיודע שהגיע לתיבת נח של הדור, וחבל שמיליונים אינם לומדים ממנו את הלקח שהפיק בערוב ימיו.
חמשת הפרקים הללו מסתיימים בנטיעת הכרם על ידי נח ושתייתו מן היין עד לאובדן חושים. אין זו דרכם של בני דורנו, ניצולי המבול, לחגוג כן. אנו מבינים כי את נס הצלתנו ושובנו אל תיבת נח, שהיא מולדתנו, יש לציין בצלילות הדעת בהמשך קיומה של מורשת אבות, ובהנחלת התודעה לעולם על שבע מצוות שנצטוו בני נח, כפי שהן באות לידי ביטוי בחמשת הפרקים הללו.