בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה
לחץ להקדשת שיעור זה
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה

הלכות עבודה זרה י

undefined

מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
5 דק' קריאה





פֶּרֶק עֲשִׂירִי

היחס לגויים ולמינים



איסור כריתת ברית ולא תחנם


א1 אֵין כּוֹרְתִין בְּרִית לְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה כְּדֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה עִמָּהֶן שָׁלוֹם וְנַנִּיחַ אוֹתָם לְעָבְדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית" (דברים ז,ב), אֶלָּא יַחְזְרוּ מֵעֲבוֹדָתָהּ אוֹ יֵהָרְגוּ. וְאָסוּר לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְחָנֵּם" (שם). לְפִיכָךְ, אִם רָאָה גּוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אוֹבֵד אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר - לֹא יַעֲלֶנּוּ; רָאָהוּ לָקוּחַ לַמָּוֶת - לֹא יַצִּילֶנּוּ. אֲבָל לְאַבְּדוֹ בְּיָדוֹ אוֹ לְדָחְפוֹ לְבוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה - אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה עִמָּנוּ מִלְחָמָה.

א1 וְלֹא תְחָנֵּם - שלא לרחם על עובדי עבודה זרה (הלכות א-ב), ונכלל בזה שלא לתת להם חנייה בקרקע (הלכות ג-ד1), ושלא לספר בשבחם (הלכה ד2), ושלא לתת להם מתנת חינם (הלכה ד3).

א2 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּגוֹי. אֲבָל מוֹסְרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוֹרוֹסִין - מִצְוָה לְאַבְּדָן בְּיָד וּלְהוֹרִידָן עַד בְּאֵר שַׁחַת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצֵרִין לְיִשְׂרָאֵל וּמְסִירִין אֶת הָעָם מֵאַחֲרֵי יי, כְּיֵשׁוּעַ הַנּוֹצְרִי וְתַלְמִידָיו וְצָדוֹק וּבַיְתוֹס וְתַלְמִידֵיהֶן, שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב.

א2 מוֹסְרֵי יִשְׂרָאֵל - המוסרים יהודי לגויים להרגו או להכותו, וכן המוסרים ממון יהודי לגויים או לאדם אלים (תשובה ג,יב; חובל ומזיק פרק ח). מִינִים - יהודים שנמשכו בדעתם מתוך סכלותם ותאוותם לכפור בעיקר מעיקרי התורה, כגון בייחוד הבורא או בנבואה או בתורה שבעל פה או בתורה שבכתב, שסופם להיות משומדים ואף עובדי עבודה זרה (לעיל ב,ה; תשובה ג,ז; ממרים ג,א-ג; פה"מ חולין א,ב). אֶפִּיקוֹרוֹסִין - הכופרים בנבואה ובהשגחת ה' (תשובה ג,ח). בְּאֵר שַׁחַת - כינוי לקבר ולאבדון בעולם הבא (תשובה ח,ה. משמעותו הראשונית 'בור מות', ונשאל להוראת 'אבדון'), ש"כל אלו אינם בכלל ישראל, ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינים, אלא כל ההורג אחד מהם עשה מצוה גדולה והסיר מכשול" (ממרים ג,ב). כְּיֵשׁוּעַ הַנּוֹצְרִי - מייסד הנצרות. וְצָדוֹק וּבַיְתוֹס וְתַלְמִידֵיהֶן - מייסדי הכפירה בתורה שבעל פה ותלמידיהם הקראים (תשובה ג,ח; פה"מ אבות א,ג). שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב - פסוק (משלי י,ז. מצוין בדרך כלל בראשי תיבות שר"י) כביטוי גנאי לרשעים, וזה בניגוד לאמור בתחילת הפסוק, "זכר צדיק לברכה".

ב מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאָסוּר לְרַפֹּאות עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אֲפִלּוּ בְּשָׂכָר. וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא מֵהֶן אוֹ שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם אֵיבָה - מְרַפֵּא בְּשָׂכָר, אֲבָל בְּחִנָּם אָסוּר. וְגֵר תּוֹשָׁב - הוֹאִיל וְאַתָּה מְצֻוֶּה לְהַחֲיוֹתוֹ, מְרַפְּאִין אוֹתוֹ בְּחִנָּם.

ב חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם אֵיבָה - שנאה העלולה לגרום לרצח יהודים. מְרַפֵּא בְּשָׂכָר - שעל ידי השכר יוכל להתחמק מהם ולמעט את הקשר עמהם (י'). גֵּר תּוֹשָׁב - גוי שקיבל עליו בפני בית דין לקיים את שבע מצוות בני נח, מפני שציווה בהן הקב"ה בתורה, והוא הגוי הרשאי לגור בארץ. ואין מקבלים גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג (להלן ו; איסורי ביאה יד,ז-ח; מלכים ח,יא; שמיטה ויובל י,ח-ט; ולעניין להחיותו ראה ביאור מלכים י,יב).

ג1 אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים וְשָׂדוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וּבְסוּרְיָה מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים, אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. וּמַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם שְׁכוּנָה, וְאֵין שְׁכוּנָה פְּחוּתָה מִשְּׁלשָׁה. וְאֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶם שָׂדוֹת; וּבְסוּרְיָה מַשְׂכִּירִין לָהֶם שָׂדוֹת. וּמִפְּנֵי מָה הֶחֱמִירוּ בַּשָּׂדֶה? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתַּיִם: מַפְקִיעָהּ מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, וְנוֹתֵן לָהֶם חֲנִיָּה בַּקַּרְקַע.

ג1 סוּרְיָה - "הארצות שכבש דוד... כגון ארם נהריים וארם צובא ואחלב" (תרומות א,ג), הנחשבות לעניינים מסוימים כארץ ישראל ולעניינים אחרים כחוצה לארץ. שְׁכוּנָה - מגורי קבע. מַפְקִיעָהּ מִן הַמַּעַשְׂרוֹת - מפני שבסוריה יש קניין לגוי להפקיע את היבול מהפרשת תרומות ומעשרות (תרומות א,י). חֲנִיָּה - קביעות, בניגוד לישיבת 'עראי' (להלן ד1).

ג2 וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם בָּתִּים וְשָׂדוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ אַרְצֵנוּ. ד1 אַף בְּמָקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְהַשְׂכִּיר - לֹא לְבֵית דִּירָה הִתִּירוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכָהּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְנֶאֱמַר: "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ" (שם ז,כו), אֲבָל מַשְׂכִּיר לָהֶם בָּתִּים לַעֲשׂוֹתָם אוֹצָר. וְאֵין מוֹכְרִין לָהֶם פֵּרוֹת וּתְבוּאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע; אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיָּקֹץ, אוֹ מוֹכֵר לוֹ עַל מְנָת לָקֹץ וְקוֹצֵץ. וּמִפְּנֵי מָה אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחֻבָּר? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְחָנֵּם" (שם ז,ב) - לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֲנִיָּה בַּקַּרְקַע; שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה לָהֶם קַרְקַע - יְשִׁיבָתָן יְשִׁיבַת עֲרַאי הִיא.

ד1 לַעֲשׂוֹתָם אוֹצָר - "מחסן או להיעזר בו עזרה מועטת, שהיא בדרך מקרה ובאופן זמני" (פה"מ ע"ז א,ט). מִשֶּׁיָּקֹץ - משיקטוף את הפרי. עֲרַאי - זמנית.

ד2 וְכֵן אָסוּר לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָן, וַאֲפִלּוּ לוֹמַר 'כַּמָּה נָאֶה גּוֹי זֶה בְּצוּרָתוֹ', קַל וָחֹמֶר שֶׁיְּסַפֵּר בְּשֶׁבַח מַעֲשָׂיו אוֹ שֶׁיְּחַבֵּב דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְחָנֵּם" - לֹא יִהְיֶה לָהֶם חֵן בְּעֵינֶיךָ; מִפְּנֵי שֶׁגּוֹרֵם לְהִדָּבֵק עִמּוֹ וְלִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים.

ד2 כַּמָּה נָאֶה גּוֹי זֶה - אבל מותר לברך ולשבח את ה' על שברא בריות טובות (ראה ברכות י,יג). בְּצוּרָתוֹ - ביופיו החיצוני.

ד3 וְאָסוּר לִתֵּן לָהֶם מַתְּנוֹת חִנָּם, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְגֵר תּוֹשָׁב, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ, אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי" (שם יד,כא) - בִּמְכִירָה, לֹא בִּנְתִינָה.

ד3 שֶׁנֶּאֱמַר - " לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר [גר תושב, לא גר צדק] אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה [חינם] וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ" (להשלמת היחס לגר תושב ראה מלכים י,יב).

מפני דרכי שלום


ה מְפַרְנְסִים עֲנִיֵּי גּוֹיִים עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְאֵין מְמַחִין בִּידֵי עֲנִיֵּי גּוֹיִים בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם, וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם אֵידָם, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְאֵין כּוֹפְלִין לָהֶן שָׁלוֹם לְעוֹלָם. וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ שֶׁלַּנָּכְרִי בְּיוֹם אֵידוֹ לִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם. מְצָאוֹ בַּשּׁוּק - נוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם בְּשָׂפָה רָפָה וְכֹבֶד רֹאשׁ.

ה מְפַרְנְסִים - מקופת צדקה. מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם - "הרי נאמר: 'טוב יי לכל ורחמיו על כל מעשיו'. ונאמר: 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום' " (מלכים י,יב). אֵין מְמַחִין - אין מתנגדים ואין מעכבים אותם מלקחת. לֶקֶט - תבואה הנופלת בזמן הקציר, שהיא לעניים. שִׁכְחָה - תבואה הנשכחת בשדה, שהיא לעניים. פֵּאָה - קצה השדה שלא נקצר, שהוא לעניים. וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם אֵידָם - ליום אידו ראה לעיל ביאור ח,ג3; ט,ה. והדבר מותר מפני שהוא באקראי. וְאֵין כּוֹפְלִין לָהֶן שָׁלוֹם - אסור לומר להם 'שלום, שלום!'. אבל לגר תושב מותר לכפול שלום (מלכים י,יב). בְּשָׂפָה רָפָה - בקול נמוך ולא ברור. כֹּבֶד רֹאשׁ - רצינות (פה"מ ברכות ה,א).

תוקף דין גר תושב


ו אֵין כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲמוּרִים אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָאֻמּוֹת אוֹ בִּזְמַן שֶׁיַּד הַגּוֹיִים תַּקִּיפָה. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל תַּקִּיפָה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם - אָסוּר לָנוּ לְהַנִּיחַ גּוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בֵּינֵינוּ. אֲפִלּוּ יוֹשֵׁב יְשִׁיבַת עֲרַאי אוֹ עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לִסְחוֹרָה - לֹא יַעֲבֹר בְּאַרְצֵנוּ, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ" (שמות כג,לג) - אֲפִלּוּ לְפִי שָׁעָה. וְאִם קִבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְווֹת - הֲרֵי זֶה גֵּר תּוֹשָׁב. וְאֵין מְקַבְּלִין גֵּר תּוֹשָׁב אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּזְמַן הַיּוֹבֵל אֵין מְקַבְּלִין אֶלָּא גֵּר צֶדֶק בִּלְבַד.

ו שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ - איסור עבודה זרה, ברכת (=קללת) ה', שפיכות דמים, גילוי עריות, גזל, הקמת בתי דין ואיסור אבר מן החי (מלכים ט,א1; להגדרת גר תושב ראה לעיל ביאור ב). בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג - היובל, שנת החמישים, הנוהג כשרוב עם ישראל יושבים על אדמתם (שמיטה ויובל י,ח-ט). בשנת היובל האדמות חוזרות לבעליהן, והעבדים יוצאים לחופשי, ונמצא שכל מכירה אז היא זמנית, ולכן מותר למכור לגר תושב. גֵּר צֶדֶק - שהתגייר והצטרף לעם ישראל ככל יהודי החייב במצוות.

מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה

מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
rambam4u@gmail.com
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il