פרשת ויקרא תש"ס | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
ויקרא

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
קרבנות

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' אברהם בן דוד

4 דק' קריאה

יש לנו שמחה משולשת של חודש אדר, שבת, והתחלת ספר חדש בתורה - ספר ויקרא.

פתיחה לספר ויקרא
שלשת החומשים הראשונים, מבחינה מסויימת הם חטיבה אחת. חומש בראשית עוסק בבריאתו של העולם ע"י רבונו של עולם, ובגילוי ה' כבורא עולם. חומש שמות, שיש קוראים לו 'הספר השני' 1 , משלים את הספר הראשון, ונקרא 'חומש שמות', משום שבו מופיע שם ה' בעולם באופן גלוי, ללא הכיסוי של הטבע, כאשר רבונו של עולם מתגלה אלינו ביציאת מצרים, במתן תורה, ובהשראת שכינתו במשכן. לאחר כל זה מגיע תורו של העולם לפנות אל רבונו של עולם, וזה עניינו של ספר ויקרא - תורת כהנים - ספר הקרבנות - ספר ההתקרבות.

"אדם כי יקריב" (ויקרא א, ב) - אדם מקריב את עצמו. עניינם של הקרבנות, שהאדם כעיקרו של העולם, והאדם מישראל כעיקרה של האנושות, פונה אל רבונו של עולם. העולם נברא על-מנת שהוא יואר באור ה', ויפנה לאור ה' - על מנת שהוא יפנה אל רבונו של עולם. שיא עבודתו של העולם מתבטאת בהקרבת הקרבנות במקום הקודש - בבית המקדש, וזהו ביטוי למציאות הכללית, שכל העולם כולו פונה לרבונו של עולם. מדרגות מדרגות בהשראת השכינה, והשיא הוא בבית המקדש, בו מתגלה רבש"ע בהארה הגדולה ביותר, ולכאן פונה העולם כולו.

מבחינה מסוימת, שלושת החומשים הללו, הם כנגד ששת אלפים שנות קיומו של העולם - אלפיים תוהו, אלפיים תורה ואלפיים ימות המשיח 2 , ואולי זה מקביל לפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (דברים ו, ד). שתי המילים הראשונות - "שמע ישראל", הן הקדמה והכנה להמשך, ובהן רמוזות אלפיים שנות תוהו, שנים שבהן מגמת העולם עדיין לא הופיעה, והעולם מתכונן לקראת הופעת התורה, וזהו ספר בראשית. "ה' אלוקינו", רומז להופעת התורה בישראל, והתגלות רבונו של עולם בבית המקדש, וזה מתאים לאלפיים שנות תורה, ולחומש השני.
[עלה בדעתי, שאנחנו רואים בספר שמות, שהדיבור על פרשיות המשכן נחלק לשנים - פרשיות תרומה ותצוה, אחר כך הפסקה במפולת חטא העגל, ואחר כך שתי פרשיות נוספות, העוסקות בעניין המשכן. אולי יש כאן רמז לשני בתי מקדש. בית המקדש הראשון שחרב, ואחר כך נבנה בית המקדש השני.]

לאחר אלפיים שנות תורה, שבהן התורה מתבססת בישראל ובעולם, הגיעה העת שהתורה תופיע לא רק בישראל, אלא תתפשט ותופיע בכל העולם כולו - "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט). זה מה שקורה בספר ויקרא ע"י הקורבנות, ואלו אלפיים שנות משיח. "ה' אחד" - שתי המילים האחרונות של הפסוק "שמע ישראל", מכוונות לאלפיים שנות משיח, בהן יהיה ה' אחד בכל העולם כולו, כאשר כולם יכירו את ההופעה האלוקית.

הקרבת האומות והתקרבותם
קרבנות חובה מביאים רק ישראל, אבל קרבנות נדבה יכולים לקבל גם משאר העמים 3 . גם הם יכולים להתקרב לרבש"ע, וזאת המגמה העתידית של העולם. אנחנו כבר נמצאים בתוך תהליך של התקרבות האומות לרבש"ע, וזה נעשה בצורה מאד מאד מורכבת, על ידי כך שעם ישראל מתפזר בין האומות. אמנם "מפני חטאינו גלינו מארצנו", אבל המגמה החיובית הנסתרת בתוך החורבן והגלות, שהפיזור הזה בכל העולם, גורם להתרחבות הופעת שם ה' בעולם, וכתוצאה מזה - "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י). לא גלו ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים 4 .

העולם כולו מכיר במציאות של עם ישראל. אמנם עדין לא באופן השלם, עדין לא בא לידי הבנה, שצריך לקבל את עם ישראל בבחינת "ממלכת כהנים" (שמות יט, ו) של העולם כולו, אבל מכיר בעובדה שקיימת האומה הישראלית, וההתענינות במעשיה תופסת מקום מרכזי. גם לנו יש מה לעשות לקראת המצב של "ממלכת כהנים". ההתקרבות צריכה לבוא מכל הצדדים יחד. בחומש ויקרא מופיעה המגמה של התקרבות העולם לרבונו של עולם ע"י הקרבנות .

זכות הקורבנות
כשהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו את ירושת ארץ ישראל, שאל אברהם אבינו: "במה אדע כי אירשנה?" (בראשית טו, ח) - באיזו זכות? מי אומר, שהבנים בכל הדורות יתנהגו באופן שיהיו ראויים לירושת הארץ? אברהם אבינו ידע, שירושת הארץ היא מעלה מיוחדת, גדולה ועליונה, הדורשת זכות מיוחדת. כשהקב"ה הבטיח לו בנים, וזה היה דבר ניסי, הוא לא שאל "במה אדע", אבל כשהקב"ה הבטיח לו את ארץ ישראל, אז הוא שאל.

הקב"ה משיב לו "קחה לי עגלה משולשת ואיל משולש, ותור וגוזל" - בזכות הקרבנות תירש את הארץ לכל הדורות. והרי הקורבנות לא קיימים לעולם, שמשחרב בית המקדש בטלו הקורבנות? מסבירים חז"ל, שכשישראל אומרים את פרשת הקרבנות, מעלה עליהם הכתוב כאילו הקריבום 5 .
המהר"ל מעמיק לפרש את הדברים ומסביר, שהעובדה שאפשר להביא קרבנות ולכפר על חטאים, מעידה על כך שהחטאים אינם שורשיים ועמוקים, אלא שטחיים וחיצוניים. החטאים הם כמו לכלוך שדבק במשהו, והקרבנות, תפקידם לנקות את אותו הלכלוך, ולסלק את הקלקולים החיצוניים. אילו החטא היה מבטא קלקול מהותי, עצמותי ושורשי, אי אפשר היה לתקן אותו ולשנות את המציאות, אבל כיון שהחטא הוא חיצוני, הוא כישלון, שהרי "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות 6 ", לכן אפשר לתקן. הקורבנות מבטאים את הענין הזה, שיש תקנה לחטאים, וזוהי זכותם של ישראל.
א"כ, כל פרשת הקרבנות מלמדת אותנו, שקיימת בישראל סגולת פנים פנימית, הנמצאת תמיד בטהרתה, ועל הקלקולים החיצוניים מכפרים הקרבנות. אלו הדברים לפתיחת ספר ויקרא.

^ 1 עיין בפתיחת הנצי"ב לספר שמות.
^ 2 סנהדרין צז, א.
3עיין מנחות עג, ב. רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות ג, ב.
^ 4 פסחים פז, ב.
^ 5 עיין תענית כז, ב. רש"י בראשית טו, ו.
^ 6 עיין סוטה ג, א.

קרבנות

ויקרא