בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שמחת תורה
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

undefined
4 דק' קריאה
"בך- בהקב"ה"
"משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך" (שיר השירים א'). נראה שפסוק זה רומז לחודש תשרי ולחגים המיוחדים שבו. "משכני - אחריך נרוצה" - מכוון לר"ה ויוה"כ שבהם הקב"ה חותך חיים לכל חי, ואנו מבקשים בו "זכרנו לחיים ... למענך אלוקים חיים" כדי שאחריך נרוצה. אח"כ "הביאני המלך חדריו" - מכוון לחג הסוכות שבו אנו חוסים בצילא דמהמנותא, ולבסוף "נגילה ונשמחה בך" - בשמיני עצרת שאין בו יותר מצוות מעשיות אלא השמחה.

"ר' אבין פתח: זה היום עשנה ה' נגילה ונשמחה בו. א"ר אבין אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה? בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך - בהקב"ה , בך - בישועתך, בך - בתורתך, בך- ביראתך"(שיה"ש א' ל"ב).

לכאורה אינו מובן מה ההבדל בין השמחה ביום לבין השמחה בקב"ה , וכי שמחה של מצווה אינה שמחה בהקב"ה? אכן לפי דברנו שהפסוק הזה "נגילה ונשמחה בך" מכוון לשמיני עצרת. הרי הוא מתקשר למאמר חז"ל אחר על עצרת ובא להוסיף בו עומק, וז"ל: "בני , בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם" (רש"י אמור כ"ג ל"ו ), או כלשון הגמ' (סוכה נ"ה:) שבסוכות מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות, ובשמיני עצרת פר אחד כנגד אומה יחידה - ישראל. "משל למלך שר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך".

והנמשל הוא לחג בסוכות שיש בו ריבוי מצוות "שובע שמחות" של לולב ומיניו סוכה וקרבנות החג, שלמים וחגיגה. ומתוך העיסוק בריבוי המצוות אפשר שתשומת הלב אינה מתרכזת בקב"ה בעצמו,ולכן הוא מבקש מאתנו "עכבו עמדי" וכדי שיהיה באמת עמי איני רוצה אלא ב"סעודה קטנה" שלא יהיה בה שום הסח הדעת מאתנו, ולכן שמיני עצרת אין בו שום מצווה מעשית מלבד השמחה. אבל גם השמחה אפשר להפוך אותה לחפץ של מצווה אם אומרים שהשמחה היא ביום, שגם הזמן הוא דבר נברא ועניין להעסיק את הדעת בו, אע"פ שאינו מוחשי למראה עיניים. ובא הפסוק "נגילה ונשמחה בך" ללמדנו שהשמחה היא רק בך - בקב"ה בעצמו. ולכן התייחדה השמחה בשמיני עצרת ב"תורה אור" שהיא חכמתו של הקב"ה, בלא להיכנס לפרטי המצוות שהן בבחינת"נר מצווה" .

והנה מצאנו שבשמחת התורה משתתפים כל ישראל מגדוליהם ועד קטניהם, ואפילו עמי הארץ שמחים עמה, שלא כמו בשמחת בית השואבה שבה מרקדים החסידים ואנשי המעשה ועכל העם מתבוננים בהם. ולכאורה היה צריך להיות להיפך ישמחו רק ת"ח העוסקים בה? ונראה שהסיבה לכך מפני ששמחת התורה היא בנותן התורה "נגילה ונשמחה בך" - בתורתך, וביחס לקב"ה כולם שווים ש"ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא כולו אחד". ולא כן סוכות שהוא מיוחד לשמחת המצוות שבהם יכול לשמוח רק מי שמקיים אותם כל אחד לפום שיעורא דיליה.

אפשר לומר על היום הזה את מאמר חז"ל"לואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבהם מחזירן למוטב" . "אותי" - היינו קיום מצוות שויתר הקב"ה על ע"ז ג"ע וש"ד, ובלבד שיעסקו בתורה. ובודאי אין הכוונה ללמוד שהוא כקיום מצוות, אלא ב"מאור שבתורה" ובשמחה בנותנה שעי"ז יחזור ביתר שאת לקיום המצוות, וכן בשמיני עצרת אנו עוצרים מקיום רוב המצוות כדי לשמוח בקב"ה בעצמו, כדי שבסופו של דבר נחזור למוטב גם בקיום המצוות.

וכעין זה מצאתי בשפת - אמת שאומר ששמחת תורה בא בתחילת השנה משום שהתורה צריכה ברכה לפניה. והנה אמרו חז"ל שהבית השני חרב "על שלא ברכו בתורה תחילה". ומפרש המהר"ל: שלמדו תורה אבל שכחו מנותן התורה, שזה עיקר הדגש בברכת המצוות, ואם כן גם שמחת התורה באה להזכיר את "נותן התורה" לפני לימודה.

פקידה - בשמיני עצרת
על הפסוק :"נגילה ונשמחה בך" מובא במדרש רבה (שר השירים רבה) המעשה הבא:
"מעשה באשה אחת בצידון ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. באו אל רשב"י כדי להתגרש זה מזו. אמר להם כשם שנזדווגתם זה לזה בסעודה כך אין אתם נפרדים אלא על ידי סעודה. וכן עשו סעודה גדולה ושכרתו. אמר לה בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית טלי אותו ולכי לבית אביך. לאחר שישן רמזה לעבדיה שיקחו אותו לבית אבא. כשנתעורר אמר לה מה לי בבית אביך? אמרה לו: לא כך אמרת לי שאני יכולה לקחת כל חפץ טוב שיש בביתך ואין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך... הלכו להם אצל רשב"י ועמד והתפלל עליהם ונפקדו.

ולכאורה מדוע לא התפלל עליהם רשב"י מיד שיזכו להפקד בבנים? משום שאם הם מוכנים לנהוג ע"פ השכל המורה להתגרש, וכן מסכימה גם ההלכה שיש לנהוג בדרך הטבע, הרי זה מה שמוטל עליהם לעשות. אבל כיוון שהם הגיעו למסקנה שאין זה פתרון בשבילהם כיון כיון שהרגש אינו מרשה להם להפרד, אז צריכה הישועה לבוא מכיוון אחד למעלה מדרך הטבע, מכח התפילות.

והנמשל צריך להיות גם כן כך שאפילו אם לא זכינו שמעשינו יתנו פרות טובים, ואנו כעקרה שלא ילדה, ועל- פי השכל ירצה הקב"ה לגרש אותנו, באה האהבה הגדולה לקב"ה בשעת שמחת הפרידה למדרגה כזאת שאין לנו חפץ אלא בו, וממילא אינו יכול לגרשנו. מכח זה אפשר לזכות לפקידה להיות עץ פרי עושה פרי בתורה ובמעשים טובים.

יוצא שגם אם התשובה שעשינו בר"ה ויוה"כ ואחריו בחג הסוכות לא הייתה בשלמות עד כדי כך שנזכה להפקד לטובה, הרי השמחה שאנו שמחים בשמיני עצרת בתורה ומתוך הרגשה עמוקה שקשה עלינו פרידתו לתקן את כל החסרונות, ולכן שייכים לשמחה זו לא רק צדיקים שבדור תלמידי חכמים שבו, אלא כל כלל ישראל.

ואפשר שזו כוונת ברכת המלך בשמיני של חג "ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב וגו'" (מלכים א' ח'). מהו "וטובי לב"? "שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בבן זכר" (מו"ק ט)שהחוא יום פקידה בגשמיות וברוחניות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il