ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

עצרת

בית מדרש חגים וזמנים שמחת תורה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשרי תשס"ט

עצרת


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל

יום השמיני וחג האחרון של סוכות הוא חג עצרת, והוא רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב (ראה פ"ק דר"ה ד' ע"ב). וזה מאהבתו יתב"ש את עם בחירו, רצה שנשאר אתו עוד יום אחד, וכמ"ש רז"ל ברוח קדשם, משל למלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע הזמן להפטר, אמר, בני, בבקשה מהם עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם (רש"י ז"ל פרשת אמור כ"ג ל"ו, סוכה נ"ה ע"ב).
האיש הירא ובר הלבב, המתבונן בדברים אלו הנאמרים באמת מפי רבותינו הקדושים, אשר רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם, ישמח כשמחה בקציר ויתמלא לבו גיל וחדוה בראותו אהבתו יתב"ש לישראל עם קרובו, שאי אפשר לתארה במילים, כי אין לה קץ וגבול, בלי ספק תבער בקרבו שלהבת יה ליראה ולאהבה את ה' הנכבד והנורא ללכת בדרכיו ולדבקה בו יתב"ש לנצח נצחים. ובפרט כאן בארצנו הקדושה, שחג עצרת הוא גם שמחת תורה, שהאיש הנלבב ישמח שמחה כפולה, על עצם קדושת החג כאמור, ועל שזיכהו השי"ת לסיים קריאת התורה ולהתחיל בה שוב מחדש תכף לסיומה, שזה בא להורות, שהתורה הקדושה היא נצחית ואין לה הפסק לעד לעולם ומצוותיה מלוות אותנו על כל צעד ושעל לטוב לנו כל הימים.
והנה השמחה האמיתית הכדאית והרצויה לפניו יתב"ש, היא זאת הנובעת מעמקי הלב, והיא השמחה הפנימית. והוראתה הראשונית להודות לו יתברך ולברך בשמו על כל הטובה אשר עשה לאבותינו ולנו, אשר בחר בנו מכל עם, והבדילנו מן התועים, וחיי עולם נטע בתוכנו ונתן לנו תורת אמת וצונו לקיים מצוותיה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. אולם היות שהאדם גשמי, ורק על ידי הפעלת החושים הגשמיים מתעוררים החושים הרוחניים, כי כן דרכו להתפעל קודם מדברים גשמיים ואח"כ מדברים רוחניים, כמ"ש ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' (מלכים ב' ג' ט"ו), לכן בכדי להגיע לשמחה הפנימית, עליו להשתמש בשמחה חיצונית מוגבלת, שתהיה בבחינת וגילו ברעדה, במקום גילה שם תהיה רעדה (ברכות ל' ע"ב). ז"א, הגילה צריכה להיות ברעדה מפני פחד ה' ומהדר גאונו יתב"ש, ולא שמחה הגובלת ח"ו עם הוללות והשתוללות והתפרקות יצרים, כי אין זו שמחה אלא אנחה, וטוב העדרה ממציאותה. וע"ז נאמר לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עשה (קהלת ב' ב'), שמחה כזאת גורמת להרבה דברים רעים לגוף ולנפש, ושומר נפשו ירחק ממנה הרחק כמטחוי קשת.
והן בעון, רבים מעמי הארץ חושבים, שהשמחה מתבטאת בזה שזורקים סוכריות בבית הכנסת בשעת קריאת התורה וכן לפניה ולאחריה, ומביאים יי"ש ועוגות ומחלקים לצבור המתפללים, ונכשלים בעבירות קלות וחמורות, והם לא יודעים שלא רק שאין בזה שום מצוה, אלא אדרבה עבירה חמורה היא. ומנהג כזה, הוא אותיות גהנם, שגורמים להפרת קדושת בית הכנסת ע"י רעש והמולה צחוק והיתול, ובית מקדש מעט שקדושתו מדאורייתא לסברת רוב הפוסקים נהפך למעון פראים רחמנא ליצלן ה' הטוב יכפר בעדם כי לכל העם בשגגה.
ולכן על ראשי עם קדש, גבאי בית הכנסת, ונכבדי העם, לבטל כליל המנהג הרע הזה, ולעוקרו מעיקרו ושרשו, לא יזכר ולא יפקד, ולהודיע לצבור חומרת העון, ולהוכיחם בדרכי נועם, כי ישראל קדושים הם, ובודאי ישמעו ויראו, ולא ישובו עוד לכסלה.
וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה, שמחה של מצוה, שהיא הנאה לגוף ורפואה לנפש, וישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם, יתב"ש לעולמי עולמים.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il