ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שמיטה וקריעת ים סוף

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות בשלח Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

שבט תשע"ה

שמיטה וקריעת ים סוף


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לרפואת
אורי שרגא בן פנינה

לפני הנס הגדול הזמין משה רבנו את העם:
"הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְדֹוָד" (שמות י"ד יג) בדרך של: "יְדֹוָד יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שם יד).
נשאלת השאלה, האם זו מעלה רוחנית? שמא מדובר בירידה רוחנית שנבעה מתלונות בני ישראל?
"וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְדֹוָד:וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם: הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" (שם י-יב).
במדרש איכה רבה (פתיחתות) ד"ה זבדי מצינו:
"ארבעה מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו.
דוד אמר (תהלים י"ח) ארדוף אויבי ואשיגם וגו', אמר לו הקב"ה: אני עושה כן הה"ד (ש"א ל') ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם….
עמד אסא ואמר: אני אין בי כח להרוג להם אלא אני רודף אותם ואתה עושה, אמר לו אני עושה שנאמר (דברי הימים ב' י"ד) וירדפם אסא…כי נשברו לפני ד'… לפני אסא אין כתיב כאן אלא לפני ד' ולפני מחנהו.
עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה, אמר לו הקב"ה: אני עושה שנאמר (שם כ') ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ד'…וינגפו…
עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, אמר לו הקב"ה: אני עושה שנא' (מלכים ב' י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ד' ויך במחנה אשור…"
המדרש מתאר בפנינו את התופעה המכונה "ירידת הדורות". הראשון והמעולה שבכולם הוא דוד מלך ישראל, המאמין ובוטח בה', אבל הוא זה שנלחם את מלחמות ה'. האחרון ברשימה הוא חזקיהו שאפילו שירה אין בו כוח לומר. וכבר ידוע ומפורסם מאמרו של ר' יהושע בן לוי:
"אילו אמר חזקיהו שירה על מפלת סנחריב היה נעשה הוא מלך המשיח וסנחריב גוג ומגוג והוא לא עשה כן אלא אמר (תהלים כ') עתה ידעתי כי הושיע ד' משיחו…מה כתיב בתריה (שם) ד' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו"
(שיר השירים רבה, פרשה ד ד"ה ד"א תשורי).
לכאורה קשה. הרי גם בשנת השמיטה אנו נדרשים שלא לפעול, שלא לעבד את השדות, להניח, לנוח לשמוט ולבטוח בקב"ה שבזכות אמונתנו וברכתו נקבל שפע שימלא את כל מחסורנו.
התשובה לכך היא ברורה. הדרך המעולה היא דרכו של דוד שהקים מדינה עצמאית, הקים צבא יהודי חזק שנלחם את מלחמות ד' ובזכות זה הקב"ה סייע בידם. במדינתו של דוד האמינו בניסים אבל לא סמכו על הנס. עם ישראל עיבד את שדותיו והפריח את הרי ישראל. כשם שבכל יום שבת הם פסקו לעבוד ונתברכו בכל ימות השבוע, כך בכל שש השנים שקדמו לשנת השבע הם עבדו, פעלו זרעו וקצרו. בזכות השמירה על שנת השבע נתברכו יבוליהם והם נהנו מהשפע האלוקי גם בזמן ששמטו.
אמונה תמימה בברכת ד' איננה סותרת את ההשתדלות המותרת - הקמת צבא שמגן ועבודה בשדות בזמנים המותרים - מה שמבטיח ברכה ניסית בזמן שזקוקים לה.

הבה נתפלל שגם מדינת ישראל תושתת על שני עקרונות אלה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il