בית המדרש

  • לזמן הזה - יום ירושלים
לחץ להקדשת שיעור זה
יום ירושלים תשנ"ח ותשס"ג

שלושה כתרים לירושלים

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

6 דק' קריאה
ירושלים עיר המלוכה
בירושלים שלוש קדושות, לירושלים שלושה כתרים: כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות. ירושלים היא עיר המלכות, בירושלים מרכז התורה, וירושלים היא עיר המקדש.
ירושלים היא עיר מלכות בית דוד. לכן אמרו חכמים: "כל שלא אמר... מלכות בית דוד ב'בונה ירושלים' (בברכת המזון) לא יצא ידי חובתו" (ברכות מח, ב). גם בברכת "ולירושלים עירך" שבתפילת שמונה עשרה מזכירים מלכות בית דוד: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב... ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין". מלכות בית דוד היא המלכות הנבחרת על ידי ה' ויש לה מעלה אלוקית. לכן אמרו חכמים: "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול" (קידושין לב, ב), מפני שכבודו של מלך ישראל הוא כבוד שמים ואין המלך יכול למחול על כבוד שמים. תלמיד חכם יכול למחול על כבודו מפני שהתורה שלו. אבל מלך - המלכות אינה שלו, זו מלכות בשליחות ריבונו של עולם, לכן אינו יכול למחול על כבודו. זו מעלתה של ירושלים כעיר המלכות, מלכות בית דוד.
התורה והמקדש
נאמר בפרקי אבות (ה, כ): "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שתבנה עירך במהרה בימנו ותן חלקנו בתורתך". מפרש המהר"ל (דרך חיים שם) שהתורה נמשלת למוח ובית המקדש נמשל ללב ושניהם עיקר באדם. בית המקדש מבטא את קדושת העולם הזה והתורה מבטאת קדושה המתעלה עד למעלה. לכן אמרו חכמים להורדוס שכבה אורו של עולם בכך שהרג תלמידי חכמים, שילך ויתעסק באורו של עולם שהוא בניין בית המקדש. תורה ובית המקדש, שניהם נקראים אורו של עולם.
אותה משנה פותחת במילים: "עז פנים לגיהינום ובושת פנים לגן עדן". אומר המהר"ל כי כדי להינצל מגיהינום שהוא העדר, יש לעסוק במה שהוא קיום לעולם ועיקרו של עולם. לכן נאמר: "יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך", ועל ידי כך ננצל מההפך.
המהר"ל ב"גבורות ה'" (פרק עא) כותב שבית המקדש הוא הלב, שנותן חיים לכל העולם. בית המקדש באמצע ארץ ישראל וארץ ישראל באמצע העולם, כמו הלב באמצע הגוף. המהר"ל מבאר זאת על פי דברי הגמרא ביומא (לט, ב):
אמר רב זוטרא בר טוביה: למה נקרא שמו יער, דכתיב: "בית יער הלבנון" (מלכים א י, יז)? לומר לך: מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב. דאמר רב הושעיא: בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב, והיו מוציאין פירות בזמניהן, וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן, שנאמר: "ירעש כלבנון פריו" (תהלים עב, טז), ומהן היתה פרנסה לכהונה. וכיון שנכנסו גוים להיכל - יבשו, שנאמר: "ופרח לבנון אומלל" (נחום א, ד), ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירה לנו שנאמר: "פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה" (ישעיהו לה, ב).
מסביר המהר"ל שאין כל האברים באדם במעלה שווה. כי אבר כמו הלב הוא אבר נכבד שממנו מקבלים שאר האברים חיות, ולכן כוח חיותו של האילן נקרא לבלוב מלשון לב, וכוח החיות שלו - לבלוב האילן מתבטא בהוצאת פירות. לכן בית המקדש נמשל ללב, כי הוא מקור החיות וממנו שופע חיים לכל העולם. לכן בבית המקדש אפילו הזהב הדומם - לבלב.
אמרו חז"ל: "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד" (ברכות ח, א). מבאר המהר"ל בתפארת ישראל (פרק ע), שהלכה היא המסקנה, היא העיקר שבתורה וכמו שבית המקדש עיקר, כך ההלכה בתורה עיקר, ולכן משחרב בית המקדש מקומו של הקב"ה הפך לד' אמות של הלכה. הסבר נוסף מבאר הרב (עין איה, ברכות שם, סימן צט) שבית המקדש איחד את הכלל להיות אחד ואז זכינו להשראת שכינה בתוך הכלל, כך גם שכולם מאוחדים ונוהגים באותו סדר הלכתי זה מאחד את הכלל ובמידה מסוימת ההלכה פועלת את אותה פעולה של בית המקדש, ולכן בימינו אין לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה.
ירושלים כמרכז התורה
ויש להוסיף עוד הסבר למאמר חז"ל זה: משחרב בית המקדש נתמעטה גם הופעת התורה ומה שנשאר הוא ד' אמות של הלכה. אין הרוח הגדולה הפנימית העליונה של תורת ארץ ישראל, של תורה מציון ודבר ה' מירושלים. כי עיקר לימוד התורה הוא בארץ ישראל ובירושלים. מקום ישיבת הסנהדרין היה בלשכת הגזית שבבית המקדש, "חציה בקודש וחציה בחול" (יומא כה, א), מכאן הייתה יוצאת הוראה לישראל, ולכן נקרא "הר המוריה", שמשם יוצאת הוראה לישראל (תענית טז, א), ירושלים היא מרכז התורה כמו שנאמר: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב, ג). קידוש החודש היה בארץ ישראל דווקא, והגמרא (ברכות סג, ב) לומדת זאת מהפסוק: "כי מציון תצא תורה ודבר ה מירושלים" (ישעיהו ב, ג).
ויש לשאול: לכאורה מפסוק זה יש ללמוד שקידוש החודש צריך להיות בירושלים דווקא ולא בכל ארץ ישראל (ראה בבא בתרא כא, א)? אלא יש לומר שקדושת ירושלים מתפשטת בכל ארץ ישראל ולכן אפשר לקדש את החודש בכל ארץ ישראל, אבל הכול מתוך קדושת ירושלים, ומכאן אפשר ללמוד על הערך הגדול של קדושת ירושלים שהיא מתפשטת בכל ארץ ישראל, אבל עיקרה בירושלים.
ירושלים עיר המקדש
הסבר זה שקדושת ירושלים מתפשטת בכל ארץ ישראל מתחזק על פי המשנה במסכת כלים (א, ו) שאומרת: "עשר קדושות הן: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ובמה קדושתה? שמביאים ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם". ויש לשאול: מדוע לא הזכירה המשנה את כל המצוות התלויות בארץ? ויש לומר מפני שהמצוות שלא נזכרו אינן נובעות מקדושת המקדש, והמשנה מונה את הדרגות בקדושת המקדש, והעומר, הביכורים ושתי הלחם זו הדרגה האחרונה של קדושת ארץ ישראל המתפשטת מקדושת המקדש. זאת אומרת שקדושת ירושלים מתפשטת ושולחת קוים לכל ארץ ישראל (עיין הרב סולובייצ'יק, נפש הרב, עמ' עז-עח).
קידוש החודש מיוחד בזה שבו מתגלה כוח היצירה שבתורה. יש כוח לחכמים לא רק לברר אלא גם ליצור, שכן על הפסוק: "מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם" (ויקרא כג, ב), דרשו חכמים: "אותם - אפילו שוגגין" (ראש השנה כה, א), וכוח זה נובע מכוח כלל ישראל בארץ ישראל, מכוח החכמים בארץ ישראל ומכוח הסנהדרין שמקומה בלשכת הגזית. ואין דין זקן ממרא אלא כאשר סנהדרין יושבת בלשכת הגזית, כלומר רק כשיש שלמות הופעת התורה ממקום בית המקדש, ואין דנים דיני נפשות אלא בפני הבית ובית דין הגדול בלשכה שבמקדש (הלכות סנהדרין לרמב"ם יד, יא).
אם כן מעלת ירושלים היא בהיותה עיר המקדש, עיר המלכות ומרכז התורה. הכרת מעלותיה של ירושלים מלמדת על גדולת היום שבו זכינו לחזור לירושלים ועלינו מדרגה מאוד משמעותית לקראת הופעת המעלות הגדולות של ירושלים: מלכות, מקדש ותורה בשלמות, והאורות של אלו המעלות כבר מתנצנצים ומאירים עלינו את אורם.
הלל ביום ירושלים
הננו חוגגים את יום ירושלים הזה (תשנ"ח) בגיל וברעדה. שמחים על ששבנו להר הבית ולכותל ולירושלים ולמרחבי יש"ע, ורועדים מפני האיום המונף עלינו לאבד את המתנה הזאת ולחינם.
לפני ארבע שנים, בשנת תשנ"ד, חל יום ירושלים כמה ימים לאחר חתימת הסכם "עזה ויריחו תחילה". קווינו והתפללנו שהכול יתבטל, אך ביום ירושלים לא יכולתי לומר הלל בברכה (ואמרנו הלל בלי ברכה). הונפה חרב חדה לחיתוך ארץ ישראל לגזרים, וגם על ירושלים ידו גורל. עברו ארבע שנים. כבר בשנה שעברה שאלוני: עכשיו שהתחלפה הממשלה האם אפשר לשוב ולומר הלל בברכה ביום ירושלים? השיבותי שעדיין לא הוסר האיום על ארץ ישראל ועל ירושלים. אמנם הממשלה התחלפה אבל עדיין התהליך המסוכן של ביטול הניצחון של ששת הימים לא נעצר והסכנה מרחפת עלינו. הלחצים של כל הארצות מתגברים בכל העוצמה ועדיין איני יכול לחזור ולברך על ההלל בלב שלם. העולם כולו ובראשו המדינה הגדולה האמריקאית עומד ותובע מאתנו למסור את חלקי ארץ מולדתנו לאלו השונאים אותנו ומבקשים להשמידנו. המדינות לוחצות עלינו למסור עוד ועוד חלקים מהארץ, עד אשר לא נוכל לוותר, ואז יחזרו להציק לנו בדרכי המלחמה והטרור.
אין כל ספק שריבונו של עולם בוחן אותנו בניסיון גדול ועלינו לעמוד בו ולתקן בזה את החטא הקדמון, חטא המרגלים. בתיקון זה נוכל לזכות לחיזוק אחיזתנו בכל חלקי ארץ ישראל. לא מספיק שיהיו אנשים כמו יהושע וכלב שלא יכשלו, אלא צריך שהעם יעמוד בניסיון. לכן עלינו להתפלל ולעשות ככל יכולתנו כדי שהממשלה לא תיכנע ללחצים.
עלינו לעצור כעת ולא לוותר, וכל פעם שהננו עומדים על שלנו ולא מותרים, בזה הננו מתקדמים התקדמות עצומה, כמו שאמרו חכמים: "היושב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצווה" (מכות כג, ב). כל פעם שאנו עומדים בלחץ ולא נסוגים הננו מתחזקים. עד אשר יבינו הכול שאנחנו לא מותרים על ארץ מולדתנו ארץ ה', וכל הסכם אינו יכול לכלול בתוכו מסירה של חלקי ארץ ישראל. על כן הנני קורא בשם עשרות מרבני ישראל, רבני יש"ע ועוד, לראש הממשלה ולממשלה כולה לא להיכנע. אני פונה למנהיגים הפוליטיים של הצבור הדתי להתייצב בראש הצבור ולהיות שליחים נאמנים לשמור על ארץ ישראל. הננו מודעים לקושי שיש בעמידה על שלמות הארץ אבל ככל שהקושי גדול כעת, אם נכנע הוא יגדל כפליים בעתיד. ואם נעמוד כעת על דעתנו ועקרונותינו הוא ילך ויפחת, ובזה נקיים את מצוות ישוב ארץ ישראל "לא תחנם" (דברים ז, ב), ו"לא ישבו בארצך" (שמות כג, לג) ומצוות פיקוח נפש. ויהי רצון שנזכה לראות בטוב ירושלים בשלמותה במהרה בימינו.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il