בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

סיפור שהוא תורה

undefined

עודד מזרחי

סיון התשע"ה
3 דק' קריאה
לאחר הסתלקותו של מייסד החסידות הבעל שם טוב בחג שבועות תק"ך (לפני 255 שנה), הועתקה חצרו החסידית לחצרו של תלמידו הגדול - רבי דב בער, המגיד ממזריטש, שהמשיך להנהיג את הצאן בהוראת רבו. עוד בחייו התבטא הבעל שם טוב על המגיד כי "יודע אני כי הדוב הזה אין לו רגליים, אבל יש לו ידיים רחבות לקרב את הלבבות ומסוגל הוא לאחד את כל הנאמנים לחסידות".
מפעם לפעם התאספו החסידים סביב רבם לשמוע ממנו מתורת הבעל שם טוב הקדוש דברי מוסר וחיזוק, דברי תורה ועידוד וגם סיפורים על הנהגות הבעל שם טוב, סיפורים שהם תורה שאפשר ללמוד ממנה.
ערב אחד, כאשר התכנסו החסידים סביב שולחן המגיד, סיפר להם את אחד הסיפורים על הבעל שם טוב.
"הייתה זו אחת השבתות השגרתיות אצל מורי ורבי הקדוש מתחילתה ועד לסיומה. מיד לאחר סיום תפילת ערבית, עוד לפני ההבדלה, הגיעה לפתע אישה אלמנה אל פתח בית המדרש בשעה שהרבי והחסידים הכינו את עצמם ללוות את שבת המלכה ולערוך הבדלה. היא החלה להתייפח וביקשה להיכנס אל הבעל שם טוב. ברחמיהם הכניסו אותה לחדר צדדי שבו התפללו הבעל שם טוב וחסידיו.
"'רבי, אתם מוכרחים לעזור לי!' קראה בקול בוכים, 'כל השבת לא הייתה לי מנוחה מרוב דאגה ולכן הגעתי מיד במוצאי שבת. אני זקוקה בדחיפות לכסף כדי להשיא את בתי ואין בכיסי אף פרוטה!'
"הבעל שם טוב האזין לדבריה ברוב קשב, הביע את צערו, ולאחר מכן הורה לחסידיו להכניס את ידיהם אל כיסיהם ולתת לה את כל הכסף שימצאו בכיסם למען המצווה החשובה. הם עשו כדבריו ולמרבה הפלא הכסף שמצאו בכיסם הגיע בדיוק לסכום שביקשה האלמנה. הבעל שם טוב בירך את האלמנה לשלום והחל בהבדלה...
"אמרו לי", חתם המגיד את סיפורו, "מה הלקח שיש לנו ללמוד מהסיפור הזה?"
החלו החסידים לדון בשאלה וניסו לחשוב על תשובה מספקת.
אחד החסידים פתח ואמר: "הסיפור הזה מראה את כוחותיו הפלאיים של הבעל שם טוב. למרות שהאירוע התרחש כמה דקות לאחר יציאת השבת ולאף תלמיד לא היה כסף בכיסו, הרבי חולל נס כדי לעזור לאישה האלמנה וגרם לכך שהכסף יימצא בכיסם של תלמידיו".
"יש לנו סיפורים רבים שמוכיחים את יכולתו של הבעל שם טוב לחולל נפלאות", ענה המגיד, "לשם כך אין לנו צורך דווקא בסיפור הזה. אם כן, מדוע בחרתי דווקא בסיפור הזה?"
"אבל היה כאן נס כפול!" קרא חסיד אחר, "לא זו בלבד שהבעל שם טוב גרם לכסף להופיע באורח פלא עם צאת השבת בכיסם של החסידים, אלא הם מצאו את הסכום המדויק שהאלמנה נזקקה לו".
דעתו של המגיד לא הייתה נוחה גם מתשובה זו, מכיוון שלדבריו לא חסרים סיפורים שלפיהם חולל הבעל שם טוב ניסים כפולים ומכופלים מסיפור זה.
חסיד שלישי ניסה את כוחו באומרו: "ברור שהבעל שם טוב יכול לחולל ניסים מופלאים, אך מאידך יכול היה לגרום לכל הכסף להופיע בכיסו וכך לקיים את המצווה בעצמו, אבל בגלל אהבתו הגדולה לזולת רצה לחלוק מצווה זו עם תלמידיו ולכן גרם לכסף להופיע דווקא בכיסיהם. אני חושב שזהו המסר של הסיפור".
גם תשובה זו לא סיפקה את הרב המגיד. כאשר ראה כי אינו נענה כרצונו, ענה בעצמו: "אם יורשה לי לומר, סבור אני כי הסיפור אינו עוסק כלל בבעל שם טוב הקדוש ובגדולתו, ובעוצם נסיו ומופתיו, הנהגותיו ומידותיו. חושבני שסיפור זה עוסק דווקא בתלמידיו ובחסידיו ומעביר את אמונתם הפשוטה והתמימה".
המגיד ממזריטש עצר לרגע ובחן את הבעת פניהם של תלמידיו המשתוממים מהסיבוב החד של מאה ושמונים מעלות שנעשה במסר של הסיפור. לתשובה כזו לא ציפו כלל. המשיך המגיד להסביר: "אף שהשבת יצאה זה עתה ולאיש מהם לא היה כסף בכיסו, מפני שעדיין לא יצאו מבית המדרש מאז צאת השבת, בכל אופן עשו כהוראת הבעל שם טוב באמונה שלמה ובלי עוררין או פקפוק שאכן יימצא כסף באמתחתם מבלי לחלל שבת..."
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il