ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- חקת
חז"ל לימדונו שפרה אדומה חוק היא, כפי שרש"י מביא כבר בתחילת הפרשה: "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה? לפיכך כתב בה חוקה. גזירה היא מלפניי ואין לך רשות להרהר אחריה".
לאמור, המסקנה מהעובדה שמצוות פרה אדומה היא חוקה, היא שאין לעסוק בטעמה. על אף קביעה זו, רבים ניסו להבינה ולתת לה פשר. בדברינו לא תהיה מטרתנו להיות שותפים לניסיונות אלה. אולם היבט אחד במסר של הפרה האדומה נרצה להבין: היחס בינה לבין המוות.
המוות מזוהה אצלנו עם הטומאה. המת הוא אבי הטומאה, השרץ והנבלה המתים מטמאים. אפילו טומאת הנידה מופיעה במקום שבו הוחמצה ההזדמנות ליצירת חיים. אולם מה המסר של טומאה זו בשבילנו, החיים? מה מלמדת אותנו טומאת המוות? ואולי נוסיף: מה אנו מרגישים כלפי המוות?
הרש"ר הירש מתייחס לפסוק אחד בפרשה ולשני קשיים לשוניים בו: "כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן ה' טימא ונכרתה הנפש ההִוא מישראל". מדוע, שואל הרב הירש בפירושו, מתארת התורה שהנטמא נוגע "בנפש האדם"? צריך היה להיות נוגע "בנפש אדם", לא במת מסוים או מיודע שיש להקדים לו ה"א הידיעה?! ועוד, הוא מוסיף, למה "אשר ימות"? הלא מדובר באדם שכבר מת, לא באדם שעתיד למות.
וזוהי תשובתו: "נפש אדם" היא נפשו של אדם יחיד. כנגד זה "נפש האדם" היא נשמת האדם בדרך כלל (באופן כללי), היא נפשו של האדם באשר הוא אדם. "האדם אשר ימות" איננו אדם שמת אלא האדם שסופו למות, האדם באשר הוא בן תמותה. ולפי זה, "נפש האדם אשר ימות" היא נפש האדם שסופו למות, שהמוות שולט בו.
האדם העומד אל מול גופתו של מת בודד נטמא. הטומאה זאת היא תחושת החידלון, הסופיות. תחושה שגורמת לאיבוד החיות שבו, איבוד חדוות החיים ואהבתם. מה משמעות יש להם לחיים אם הם ארעיים, ובשלב מסוים הולך האדם לבית עולמו?! האדם עלול להרגיש כי מה יתרון לו לכל עמלו שהוא עמל תחת השמש?
זו תחושתו של מי שעומד אל מול "נפש האדם אשר ימות".
לנצח את תחושת החידלון
תפקידה של הפרה האדומה הוא לסמל את העובדה שאנחנו יכולים לטהר את טומאת המוות. שניתן גם ניתן להתגבר עליו.
כך גם הסביר הרב הירש את הקשר שבין פרשת פרה אדומה לפרשת מיתת מרים המתוארת מיד לאחריה: "והנה אמרו חכמים: 'למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת' (מועד קטן כח ע"א); ולמדנו מכאן גם אמת גדולה זו: כדרך שמצות פרה אדומה מורה שהאדם הוא בן אל-מוות ובעל חירות מוסרית, כן מיתת הצדיקים מורה על שני אלה. אכן רק עיוור לא יראה שגופת הצדיק היא רק לבושו של אדם שנסתלק לעולמו - והשליך מעליו את אדרתו".
כולנו יודעים שמיתת הצדיק לא סיימה את השפעתו בעולם. אברהם אבינו, משה רבנו, הלל ושמאי, אביי ורבא, הרמב"ם ורש"י לא סיימו את השפעתם עם מיתתם. הם חיים וקיימים.
לא מכבר חשבתי לעצמי כמה פעמים בכל יום מזכירים יהודים בכל רחבי העולם את שמו של רש"י. אין לי ספק שהוא מוזכר למעלה ממיליון פעם בכל יום! הרי אם נכפיל את מספר לומדי התנ"ך והגמרא בכל יום וכמה פעמים הם מזכירים את רש"י בכל יום, נגיע למספר מדהים זה, המתייחס לאדם שחי לפני קרוב לאלף שנה! את המסר הזה מלמדת אותנו גם הפרה האדומה, זו שנשרפת וגופה כלה, אך אחרי מותה היא מטהרת מטומאת המוות.
את המסר הזה מלמד אותנו אחד מעשרת הרוגי מלכות, ר' חנינא בן תרדיון (עבודה זרה יח ע"ב). בזמן שהרומאים מעלים אותו באש ביחד עם ספר התורה. וכשתלמידיו שואלים אותו: "מה אתה רואה?" כשכוונתם: מהו המסר שאתה רואה, מה יש לך לומר לנו בשעה קשה זו? הוא עונה להם: "גוילין נשרפים ואותיות פורחות באויר". כלומר את המעטפת החיצונית, את הגוף, אפשר לשרוף. אך הרוח נצחית היא, פורחת באוויר, ואותה אי אפשר להכחיד.
מאותה גמרא לומד הרמב"ם את ערכה של מצווה אחת. אם מקיים אדם אפילו מצווה אחת בכל דקדוקיה ובכוונה מלאה, זוכה הוא לעולם הבא. שכן כאשר ר' חנינא מספר לר' יוסי בן קסמא על מקרה אחד שבו הידר במצוות צדקה, אומר לו ר' יוסי: מכאן שאתה בן העולם הבא. הגוף כלה אך הרוח, האותיות, המצוות שהאדם צובר בעולם הזה, פורחות באוויר ומתגברות על החידלון של המוות. את המסר הזה מלמדת אותנו גם הפרה האדומה.
הכותב הוא ראש בית המדרש ב'שערי משפט'
ורב קהילות 'עדת בני ישראל' ו'עלומים' ברעננה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
רביבים קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה
יומא מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.
ענינו של ראש השנה עבודת ראש השנה מתוך אהבה
הרב בוחן את יסוד המצוות של ראש השנה ומסביר כיצד קיומן מתוך שמחה, חיבוב ודבקות מעורר את האהבה והרחמים של הקב"ה כלפינו בדין. דרך דברי חז"ל והראשונים על תפילות היום ותקיעת שופר, מודגש שהמבחן האמיתי של האדם הוא בעשייה שמעבר לחיוב הבסיסי ומתוך רצון פנימי עמוק.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ניצבים וילך
עַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה. - למה כתיב אֶת הַשִּׁירָה. הול"ל אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מה הטעם שאין מברכים את חודש תשרי בברכת החודש שבת מברכין. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. הטעם דכתיב וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי. ומדוע כתיב חסר י'. ומדוע לא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים.
שיעורים בספר יהושע מבית המדרש להנהגת הארץ
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במעברו של יהושע בן נון מחיי בית המדרש והתלות במשה אל עבר הנהגת עם ישראל וכיבוש הארץ. דרך מושגים כמו "לא ימוש" ו"חזק ואמץ", מוסבר כיצד המעבר לעשייה מעשית ומלחמה אינו ניתוק מהתורה, אלא הופעתה בשלמות בתוך מציאות החיים.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וסוד ההשגחה התמידית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בביאור ספר הכוזרי ומזמור קל"ט בתהילים, תוך העמקה בהכרה שהבורא מחיה ומפעיל כל תנועה ואיבר באדם בכל רגע ורגע. מתוך כך מוארת מעלת ה'חסיד' החי בדבקות עליונה, ולצד זאת נשזרות תובנות על סבלנותו האינסופית של הבורא, מידות הרחמים וספרי המהר"ל.
אורות ארץ ישראל - הרב אליהו ברין סוד הגלות ותחיית ארץ ישראל
אורות ארץ ישראל א' - ג'
השיעור עוסק במשמעות הרוחנית של היציאה לגלות ככור היתוך לבירור וזיכוך כוחות החיים הישראליים והאוניברסליים. מתוך כך, מובהר תהליך הגאולה והשיבה לארץ ישראל כתנועה פנימית ועמוקה של תחייה לאומית ורוחנית שאינה מותנית מראש בתשובה שלמה.
מידות הראי"ה המצוות כציורי האמונה המעשיים
אמונה כ"א -כ"ב
השיעור עוסק בצורך המהותי של האדם באידיאל אלוקי עליון המעניק משמעות וחיות פנימית לחייו. מתוך כך מוסבר כיצד המצוות והמנהגים משמשים כביטוי מעשי וציור גשמי שמוריד את רעיונות האמונה הגבוהים אל מציאות החיים.
