ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
חקירת הדתות
יַחְקֹר מִן הַדָּתוֹת בִּכְלָל — כַּמָּה [פָנִים]* הֵם, וִיבָאֵר שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה: טִבְעִיּוֹת וְנִמּוּסִיּוֹת וֶאֱלֹהִיּוֹת, וְיִתֵּן הֶבְדֵּלֵיהֶן. וְיַחְקֹר עַל עִקָּרֵי כָל אַחַת מֵהֶן, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּאֲרוּ עִקָּרֵי הַדָּת הָאֱלֹהִית. וְאַחַר יְבָאֵר דֶּרֶךְ הַמִּבְחָן בְּמַה תֻּכַּר הַדָּת הָאֱלֹהִית מִן הַמְזֻיֶּפֶת הַמִּתְדַּמָּה בֵּאלֹהִית, וְאִם אֶפְשָׁר שֶׁתִּמָּצֵא תוֹרָה אֱלֹהִית יוֹתֵר מֵאַחַת בִּזְמָן אֶחָד.
פֶּרֶק רִאשׁוֹן
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
2 - לימוד שבועי באמונה יח- כד תמוז תשע"ה
3 - מאמר א' פרק א'
4 - מאמר א' פרק א'
טען עוד
הַחֲקִירָה מִן הָעִקָּרִים — חֲקִירָה מְסֻכֶּנֶת מְאֹד; לְפִי שֶׁהַדָּתוֹת, אַף אִם יַסְכִּימוּ בָעִנְיָנִים הַכּוֹלְלִים, כְּמוֹ: "מְצִיאוּת ה'" וְ"שָׂכָר וָעֹנֶשׁ" וְדוֹמֵיהֶם, הִנֵּה הֵן חוֹלְקוֹת בָּעִנְיָנִים הַחֶלְקִיִּים*. וְלָזֶה יִתְחַיֵּב בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיוּ לַדָּתוֹת עִקָּרִים חֶלְקִיִּים, בָּהֶם תִּבָּדֵל הַדָּת הָאֱלֹהִית הָאַחַת מִזּוּלָתָהּ. וּבַחֲקִירָה מִן הָעִנְיָנִים הַחֶלְקִיִּים — סַכָּנָה עֲצוּמָה; לְפִי שֶׁכָּל מִי שֶׁיַּכְחִישׁ אֶחָד מֵעִקָּרֵי הַדָּת הַחֶלְקִיִּים, הִנֵּה הוּא יוֹצֵא מִכְּלָל בַּעֲלֵי הַדָּת הַהִיא. כִּי מִי שֶׁיַּכְחִישׁ נְבוּאַת מֹשֶׁה וּשְׁלִיחוּתוֹ, הִנֵּה הוּא כוֹפֵר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, בְּלִי-סָפֵק, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינוֹ עִקָּר כּוֹלֵל לְתוֹרָה אֱלֹהִית. וְכֵן "בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ", שֶׁהָרַמְבַּ"ם זַ"ל מְנָאוֹ אֶחָד מֵעִקָּרֵי תוֹרַת מֹשֶׁה, לְפִי דְבָרָיו יִהְיֶה הַכּוֹפֵר בּוֹ גַם-כֵּן מִכְּלָל הַכּוֹפְרִים בְּעִקָּר מֵעִקָּרֵי תוֹרַת מֹשֶׁה, הַיּוֹצְאִים מִכְּלָל הַדָּת, שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם-הַבָּא; וְכֵן מְנָאוֹ הוּא זַ"ל בְּסֵפֶר הַמַּדָּע, בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי מֵהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה [ה"ו], בִּכְלָל הַכּוֹפְרִים.
וְזֶה דָּבָר מַתְמִיהַּ מְאֹד, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ בִּגְמָרַת סַנְהֶדְרִין, בְּפֶרֶק חֵלֶק [צט.], רַבִּי הִלֵּל, שֶׁהוּא אֶחָד מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּזְכָּרִים בַּתַּלְמוּד*, אוֹמֵר שֶׁ"אֵין לָהֶם מָשִׁיחַ לְיִשְׂרָאֵל — שֶׁכְּבָר אֲכָלוּהוּ* בִּימֵי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה"; וּלְפִי דִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם יִהְיֶה אוֹתוֹ חָכָם
דברי רבי הלל שאין משיח לישראל
מִכְּלָל הַכּוֹפְרִים וּמִמִּי שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם-הַבָּא. וְיֵשׁ לִשְׁאֹל: אִם-כֵּן, לָמָה הִזְכִּירוּ אוֹתוֹ בַּתַּלְמוּד, אַחַר שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִכְּלָל יִשְׂרָאֵל* וְלֹא הָיָה מַאֲמִין בְּעִקָּרֵי דָתָם? וְאִם תֹּאמַר שֶׁהֵבִיאוּ דְבָרָיו לְהָשִׁיב עֲלֵיהֶם* — אִם-כֵּן, לֹא הָיָה לָהֶם לְהַזְכִּירוֹ בְשֵׁם "רַבִּי" וְלוֹמַר שְׁמוּעָה מִפִּיו בְּשׁוּם-מָקוֹם. ל
* ראה תשב"ץ ח"א, סוסי' קלו.
___________________________________
פָנִים – סוגים. הַחֶלְקִיִּים – הפרטיים. אֲכָלוּהוּ – קיבלו אותו. יוֹצֵא מִכְּלָל יִשְׂרָאֵל – לא נחשב בתוך עם ישראלי המאמינים בתורת משה. לְהָשִׁיב עֲלֵיהֶם – לדחות אותם.
ביאורים
כל אמונה מחייבת בירור יסודי באשר לעקרונות המנחים אותה, ובייחוד האמונה בקב"ה דורשת חקירה וניתוח מעמיק, אך טמונה בחקירה זו גם סכנה גדולה מאוד. כל תפיסת עולם מבוססת על עקרונות יסוד ומהם היא מתפתחת וצומחת. לשם דוגמה, המשטר הדמוקרטי צמח והתפתח מהרעיונות הדמוקרטיים היסודיים. כמובן, גם לאחר מכן רעיונות אלה המשיכו והבשילו, אך הם צמחו על בסיס עקרונות היסוד שכבר היו. לעומת זאת, באמונה בדת המגיעה מריבונו של עולם, התהליך הוא הפוך לגמרי. קיבלנו דת מאת הקב"ה, והתחלנו לממש אותה ולחיות על פיה גם כאשר לא היו לנו עקרונות יסוד לקיומה. רק לאחר זמן רב, התחלנו לנסות לברר לעצמנו, מהם היסודות של אותה תורה שמסר לנו הבורא. הבירור הזה מסוכן, כיוון שהוא יכול להוביל לכך, שאנשים אמנם מקיימים את המצוות באדיקות, אך אינם מוגדרים כמאמינים. הסיבה לכך היא שהם אינם מאמינים שעקרונות היסוד שהגדרנו הם התשתית לאמונה כולה. דבר זה נכון לגבי עקרונות היסוד של כל דת שמאמינה במציאותו של הבורא וכופרת בעבודה זרה, ובמיוחד בדת ישראל.
רבי יוסף אלבו מביא לכך דוגמא מעניינת. הרמב"ם כותב שאחד מעקרונות היסוד של היהדות הוא האמונה בביאת המשיח, ושהכופר בכך כופר בתורת משה. והנה, למרבה הפלא, ישנו חכם מחכמי התלמוד שכופר בביאת המשיח וטוען שהמשיח לא יבוא. חכם זה מכובד בתואר 'רבי' שהוא תואר חשוב מאוד, ודעתו נמנית כחלק מדיון בתלמוד. לפי שיטת הרמב"ם אותו חכם אינו מאמין באחד מעיקרי היהדות, ולכן לכאורה הוא כופר, שאין לו חלק לעולם הבא! נשאלת השאלה: אם ביאת המשיח היא עיקר מעיקרי היהדות, מדוע מתייחסים לאותו חכם בכבוד ולא מוקיעים אותו, או לכל הפחות שוללים ממנו את התואר "רבי"? ייתכן שהדבר מוכיח, שביאת המשיח היא איננה עיקר שהכופר בו יצא מהיהדות, אלא אמונה חשובה שחייבים להאמין בה, אך מי שאינו מאמין בה לא יצא מכלל ישראל. רבי יוסף אלבו ימשיך לברר את הסוגיה הזו גם מחר.
הרחבות
•ביאור דברי רבי הלל
אֵין לָהֶם מָשִׁיחַ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁכְּבָר אֲכָלוּהוּ בִּימֵי חִזְקִיָּה. בגמרא מובא שרב יוסף חולק על דברי רבי הלל, מכיוון שזכריה שחי אחרי חזקיהו התנבא: "גילי מאד בת ציון, הריעי בת ירושלים, הנה מלכך (מלך המשיח) יבוא לך צדיק ונושע הוא, עני ורכב על חמור" [זכריה ט, ט, סנהדרין צט.].
ואכן, דברי רבי הלל נראים נוראיים, האמנם יעלה על הדעת שאחד מהאמוראים יכפור בביאת המשיח?! אולם לאחר עיון במפרשים מתבארים דבריו באור אחר לגמרי:
ה'ענף יוסף' ביאר שרבי הלל סובר "שמצד ישראל לא יבוא משיח מאחר שהם חוטאים, אך ה' יתברך יביא משיח למען שמו הגדול לבל יתחלל בגויים... וזהו אומרו שכבר אכלוהו בימי חזקיהו, כמו שאמרו במסכת שבת [נה.] שבימי חזקיהו כבר נשלם זכות אבות" [פירוש ענף יוסף על עין יעקב, סנהדרין צט.].
יש שפירשו "שאין משיח לישראל, כלומר אין להם בטיחות (ביטחון) שמשיח יבוא בזכותם לפי שנתמעטו זכויותיהם בעבור נס שנעשה בימי חזקיה במפלת סנחריב. אבל יבוא בזמן ההכרח... או בעיתה, או על ידי תשובה בבחינת אחישנה" (בהנחה שעם ישראל לא יעשו תשובה, הגאולה תתרחש בזמנה הסופי – 'בעיתה'. אולם אם ישראל יעשו תשובה, הגאולה תגיע מוקדם יותר – 'אחישנה') . אולם רב יוסף חלק עליו "כי זכריה הנביא שהיה בבית שני (אחרי ימי חזקיהו) אמר בפירוש "הנה מלכך יבוא לך", רצונו לומר בזכותך [לקוטי בתר לקוטי, סנהדרין צט.].
המהר"ל כתב שהלל סבר שמעלת המשיח היא "שיהיה מלך שהשם יתברך מפיל שונאיו לפניו". רבי הלל טען שדבר זה התקיים כבר בימי חזקיה, לכן בגאולה העתידה הקב"ה בעצמו יגאל את עם ישראל, ולא בעזרת מלך בשר ודם. למרות זאת רב יוסף חלק עליו מכיוון שדבריו נסתרים מהפסוקים שמהם מוכח שמלך המשיח יהיה בשר ודם [חידושי אגדות ג, סנהדרין צט.].
על פי ביאורים אלה מסתלקת קושיית רבי יוסף אלבו על הרמב"ם, שכן רבי הלל לא כפר בביאת המשיח.
לעילוי נשמת בת שבע בת אשר נחמיה שטריגלר ע"ה
אנחנו קודש למענך
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
האם מותר לפנות למקובלים?
למה ללמוד גמרא?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
היסוד הגדול שנלמד מרבי שמעון בר יוחאי
מי חייב לצום בתשעה באב נדחה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך ללמוד אמונה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
