בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • הלכות ירושלים והמקדש
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

חידוש קביעת המקום בירושלים ושילה (חלק ז')

כיצד קידשו את העזרה בשילה ובירושלים אם קדמו להם במות?

undefined

הרב יוסף כרמל

תשס"ה
2 דק' קריאה
כמו שנתבאר בשיעור שעבר קידוש העזרה תלוי בהבאת מנחה כמאמר הגמרא:
"אמר רמי בר חמא: אין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה" (זבחים טו ע"א).

בעלי התוס' במקום מקשים, הרי בבמה יש אומרים שאין מקריבים מנחה ואם כן לא ברור כיצד קידשו את העזרה בשילה שהרי קודם לשילה הקריבו בגלגל ושם הייתה רק במה ועוד קשה כיצד שלמה קידש את העזרה בירושלים, הרי קודם לכן הקריבו בנוב וגם שם הייתה רק במה, ומנחה מניין? (תוספות מסכת שבועות דף טו עמוד א ד"ה אין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה). לבעלי התוס' לא היה קשה כיצד קדשו את המשכן בימי משה רבנו. המהרש"א במקום מסביר:
"משום דב(זמן) משה לא היה למשכן שום קביעות מקום, ולא היה צריך לקדש המקום בהיקף שתי תודות ושיירי מנחה (כמו שנדרש במשנה שבועות יד ע"א, עיין בדברינו משבוע שעבר), אלא שהמשכן נתקדש במשיחה. אבל בימי יהושע שנתקדש משכן שילה שהיא מקרי (נקראת בלשון התורה דברים י"ב) מנוחה בקביעות מקום, והייתה בנויה אבנים למטה וכו' היה צריך לקדש המקום (וכנ"ל בימי שלמה לגבי ירושלים שנקראה שם נחלה)".

כוונתו של המהרש"א מתבארת על פי הפסוקים בספר דברים:
"אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה' אלוקי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה:... כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אלוקיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה: וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם:... כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה' אלוקיךָ נֹתֵן לָךְ: וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אלוקיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח: וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אלוקיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיקֹוָק: וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אלוקיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה: כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ" (דברים י"ב א-יד).

על פסוקים אלה מובא במדרש:
"כתוב אחד אומר (דב' י"ב) באחד שבטיך וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם, כיצד נתקיימו שני כתובים הללו, ... באחד שבטיך זו שילה, מכל שבטיכם זו ירושלם" (ספרי דברים פיסקא סב ד"ה (ה) כי).

אם כן הפסוקים ובעקבותיהם המדרש מדגישים כי בשילה וירושלים התחדש עניין קביעות המקום.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il