ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּמַה שֶּׁנִּרְאֶה לִי בָזֶה הוּא, שֶׁעִם* שֶׁזֶּה-הַתּוֹעֶלֶת הָיָה מַגִּיעַ מִלְּשׁוֹן "אֶעֱשֶׂה אָדָם" — כָּתַב "נַעֲשֶׂה", כְּדֵי שֶׁיּוּבַן מִמֶּנּוּ גַם-כֵּן עִנְיָן אַחֵר, יוֹתֵר עָמֹק, וְהֶכְרֵחִי שֶׁיִּכָּתֵב. וְהוּא — כִּי לְפִי שֶׁמְּצִיאוּת הָעֶלְיוֹנִים*, שֶׁהֵם קַיָּמִים-בָּאִישׁ*, יוֹרֶה הֱיוֹתָם נִמְצָאִים מִנִּמְצָא* שֶׁיֶּשׁ-לוֹ כֹחַ וִיכֹלֶת לְהַשְׁאִיר* הָאִישִׁים, כְּמוֹ שֶׁאֵלּוּ קַיָּמִים תָּמִיד בָּאִישׁ; וּמְצִיאוּת הַתַּחְתּוֹנִים יוֹרֶה שֶׁהֵם נִמְצָאִים מִנִּמְצָא שֶׁיֶּשׁ לוֹ כֹחַ לִשְׁמֹר הַמִּינִים בִּלְבַד וְלֹא הָאִישִׁים; וְזֶה מִמַּה שֶּׁיָּבִיא לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהֵם שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב אֱלִישָׁע-אַחֵר*, כְּמוֹ שֶׁנִּזְכַּר בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה [טו.] — לְכָךְ אָמַר: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" — כְּאִלּוּ שְׁנֵי הַכֹּחוֹת שֶׁהִמְצִיאוּ הַנִּמְצָאִים הַמִּתְחַלְּפִים*, שֶׁהֵם: הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, אוֹמְרִים: "נַעֲשֶׂה אָדָם", רְצוֹנִי לוֹמַר: שֶׁהֵם מַסְכִּימִים לַעֲשׂוֹת יְצִירָה אַחַת, שֶׁהוּא אָדָם, שֶׁיִּתְאַחֲדוּ בוֹ שְׁנֵי הַכֹּחוֹת: הַכֹּחַ הַכְּלָלִי, הַנּוֹתֵן קִיּוּם-בַּמִּין, וְהַכֹּחַ הַפְּרָטִי, הַנּוֹתֵן קִיּוּם-בָּאִישׁ. וּמִזֶּה-הַנִּמְצָא הָאֶחָד* יוּבַן שֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים, הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, כֻּלָּם הֵם מֻשְׁפָּעִים מִנִּמְצָא אֶחָד, שֶׁהוּא בַעַל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם. וְלָזֶה אָמַר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם", רָצָה לוֹמַר: אֱלֹהִים — שֶׁהוּא בַעַל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם, הַכְּלָלִי וְהַפְּרָטִי — הִסְכִּים בִּשְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת אֶת הָאָדָם שֶׁיִּתְחַבְּרוּ בוֹ שְׁנֵי הָעִנְיָנִים: הַקִּיּוּם הַכְּלָלִי וְהַקִּיּוּם הָאִישִׁי; הַכְּלָלִי — מִצַּד-הַחֹמֶר, וְהָאִישִׁי — מִצַּד-הַנָּפֶשׁ. וְזֶה יוֹרֶה עַל נִמְצָא אֶחָד שֶׁכָּל הַכֹּחוֹת מִתְאַחֲדִים בּוֹ אַחְדוּת גְּמוּרָה, וְשֶׁהַפּוֹעֵל הַדְּבָרִים הַקַּיָּמִים-בָּאִישׁ וְהַקַּיָּמִים-בַּמִּין הוּא אֶחָד.
הידיעה הפרטית באדם
וְיוּבַן מִזֶּה, גַם-כֵּן, שֶׁיְּדִיעַת ה' מַקֶּפֶת בַּדְּבָרִים הָאִישִׁיִּים וּבַדְּבָרִים הַכְּלָלִיִּים. וּלְהוֹרוֹת עַל-זֶה תִּמְצָא כִּי כְשֶׁהקב"ה נִגְלֶה עַל הַצַּדִּיקִים, מַזְכִּיר שְׁמָם שְׁתֵּי פְעָמִים: "אַבְרָהָם אַבְרָהָם" [בראשית כב, יא]; "יַעֲקֹב יַעֲקֹב" [שם מו, ב]; "מֹשֶׁה מֹשֶׁה" [שמות ג, ד]; "שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל" [ש"א ג, י] — לוֹמַר, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אֶת הַפְּרָטִי מִצַּד-הַפְּרָטִיּוּת שֶׁבּוֹ. וְכֵן אָמַר ה' לִבְנֵי נֹחַ [בראשית ט, ו]: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת-הָאָדָם" — לִרְמֹז עַל שֶׁהַיְדִיעָה הַפְּרָטִית* דְּבֵקָה בָאָדָם; שֶׁאִם לֹא הָיָה בוֹ אֶלָּא יְדִיעָה כְלָלִית, כְּמוֹ שֶׁהִיא בִשְׁאָר בַּעֲלֵי-חַיִּים: לִשְׁמֹר הַמִּין בִּלְבַד — מַה טַּעַם שֶׁיֵּהָרֵג הָרוֹצֵחַ לְפִי שֶׁבְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם? וְכִי הַהוֹרֵג אָדָם אֶחָד הוּא הוֹרֵג כָּל הַמִּין? אֲבָל יֹאמַר: כִּי לְפִי שֶׁנַּעֲשָׂה אָדָם בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, הִנֵּה הוּא קַיָּם-בָּאִישׁ, וְהַהוֹרְגוֹ רָאוּי לְעֹנֶשׁ, אַחַר שֶׁהַיְדִיעָה הָאֱלֹהִית הַפְּרָטִית דְּבֵקָה בוֹ* מִצַּד-הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי אֲשֶׁר בּוֹ, כָּעֶלְיוֹנִים אֲשֶׁר הֵם קַיָּמִים-בָּאִישׁ וְהַיְדִיעָה הַפְּרָטִית דְּבֵקָה בָהֶם מִצַּד-הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי שֶׁבָּהֶם, וְעַל כֵּן הָיָה הָאָדָם רָאוּי לַשָּׂכָר-וְלָעֹנֶשׁ הַפְּרָטִי הַמְיֻעָד בַּתּוֹרָה.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
35 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ה'
36 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ו'
37 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ז'
טען עוד
ביאורים
אתמול למדנו על הבעייתיות שבפסוק "נעשה אדם". על פי פשוטו של הפסוק ניתן לפרש שלעולם ישנם שני בוראים, והם כביכול יצרו את האדם יחד. הבורא הראשון יצר את הנבראים שמתקיימים לנצח, כמלאכים וכנשמות, והבורא השני ברא את היצורים המתכלים, כנבראים בעולם הטבע: בעלי החיים, הצמחים והדברים הדוממים. בבריאת העולם התייעצו ה"בוראים" זה עם זה ויצרו את האדם. רבי יוסף אלבו דוחה אפשרות זו וכותב שהפסוק השתמש בביטוי "נעשה" בשביל לבטא רעיון נשגב. אמנם, אכן קיימים שני צדדים – הרוחני והטבעי, אך מקורם אחד הוא – ריבונו של עולם. על מנת להדגיש את עיקרון האחדות בצורה ברורה היה צורך ליצור מעין 'הסכמה' בין שני הכוחות השונים שקיימים באדם. מסיבה זו נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם..." השימוש בלשון 'נעשה' מדגישה את נקודת ההסכמה בין שני היסודות – הרוחני והטבעי-גופני. אלוהים הוא המקור שגורם לשני היסודות להתאחד ולהוות חטיבה אורגנית אחת. בכך מתורץ הפסוק, ומתחדדת בלעדיותו של ריבונו של עולם על כלל הבריאה ויכולתו לרדת לפרטי הפרטים שבה, הן בחלק הרוחני (שבו, כפי שלמדנו, קיימת השגחה פרטית), והן בחלק הטבעי (שבו קיימת השגחה כללית). את העיקרון הזה מוכיח רבי יוסף אלבו משני יסודות המופיעים במקרא: א. הזכרת הצדיקים בשמם פעמיים; מעבר להתייחסות הכללית מודגשת בכך ומובלטת גם התייחסות פרטית המבטאת את מעלתם הרוחנית האישית. ב. איסור הרצח ועונש המוות לעובר עליו. העונש החמור לרוצח הינו ביטוי לכך שבאדם קיים ערך פרטי-אישי ולא רק כללי. קיים ערך בכל אדם, ולא רק בקיומו של המין האנושי באופן כללי.
הרחבות
• חומרת איסור רציחה
מַה טַּעַם שֶׁיֵּהָרֵג הָרוֹצֵחַ. את לשון התורה "כי בצלם אלוהים עשה האדם" כנימוק לחומרת איסור רציחה, הסביר הרד"ק : "כי הוא נכבד מכל הנבראים השפלים עד שהאל בראו בצלמו בשכל שנתן בו, לפיכך יש לשאר הנבראים שיראו ממנו, וגם איש את אחיו שלא ישחית גופו וצלמו, כי אם יהרגהו הנה השחית מעשה האל, הנכבד שבשפלים, והוא עשה אותו בצלמו והוא השחיתו" [בראשית ט, ו]. כלומר לאדם ישנה מעלה עליונה, בכך שהוא בעל שכל שבו הוא דומה לבורא, ולכן צריך להיזהר מאוד שלא להשחיתו.
הרב אביגדור נבנצל מבאר צד נוסף בפסוק: "פעולת הרצח פגעה אנושות באדם אחר – בעצמו. "כי בצלם אלוהים עשה את האדם" – את הרוצח, אלוהים עשה אותך בצלמו ואתה השחת והשפלת עד עפר את צלם האלוהים שבקרבך. על המעשה הנורא של הרס שגרירות האלוהים שבקרבך – יוכל רק צער המוות לכפר" [שיחות לספר במדבר, עמ' ק]. במעשה מתועב כרצח, מלבד הנרצח נפגע גם הרוצח, בכך שהשחית במעשיו את המדרגה הרוחנית שבה נברא, את צלם האלוהים שבו.
לעילוי נשמת אלי אקוקה בן מזל וחביב ז"ל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
התלהבות ללא יין
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך ללמוד אמונה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך עושים קידוש?
אנחנו קודש למענך
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך ללמוד גמרא?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
