ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מאמר ראשון פרק י"ט חלק ב'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה ספר העיקרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

ח' אלול התשע"ה

מאמר ראשון פרק י"ט חלק ב'

ח' אלול התשע"ה



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
פנינה בת שולמית

קבלה מאב לבן
וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהַשֵּׂכֶל יְמָאֵן* זֶה, הִנֵּה הוּא אֱמֶת גָּמוּר; אַחַר שֶׁהֵעִיד עָלָיו הַנִּסָּיוֹן וּבָאָה הַקַּבָּלָה* בָּזֶה, נִמְשֶׁכֶת מֵאָב אֶל בֵּן, אִי-אֶפְשָׁר לְהַכְחִישׁוֹ. לְפִי שֶׁהוּא מְבֹאָר שֶׁאֵין בָּעוֹלָם מִי שֶׁיֶּאֱהַב אֶת הָאָדָם יוֹתֵר מֵאָבִיו; וְלָזֶה — הַקַּבָּלָה שֶׁתָּבוֹא נִמְשֶׁכֶת מֵאָב לְבֵן, רָאוּי שֶׁיְּצֻיַּר הַדָּבָר הַהוּא בְּלֵב הַבֵּן צִיּוּר חָזָק, לֹא יְדֻמֶּה הֲסָרָתוֹ, כְּאִלּוּ הוּא בְעַצְמוֹ הִשִּׂיג זֶה בַּחוּשׁ — אַחַר שֶׁהוּא מְבֹאָר שֶׁאֵין הָאָב רוֹצֶה לְהַנְחִיל אֶת בָּנָיו שָׁקֶר. כְּמַאֲמַר הַמְשׁוֹרֵר [תהלים מד, ב-ה]: "אֱלֹהִים, בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ, אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ וגו', אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם וגו', כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וגו', אַתָּה — הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב" — כְּלוֹמַר: אַחַר שֶׁכָּךְ קִבַּלְנוּ דָּבָר זֶה שֶׁנִּצְחוֹן יִשְׂרָאֵל אֶת הָאֻמּוֹת בַּזְּמָן שֶׁעָבַר לֹא הָיָה דָבָר טִבְעִי, "כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא-הוֹשִׁיעָה לָמוֹ"; וְהַקַּבָּלָה הַזֹּאת "אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ", וְאִי-אֶפְשָׁר לְפַקְפֵּק בָּהּ וְלַחֲשֹׁד אוֹתָם שֶׁיַּנְחִילוּנוּ שָׁקֶר — וְאִם-כֵּן, אַחַר שֶׁאַתָּה הָיִיתָ סִבַּת הַתְחָלַת הַצְלָחָתָם, גַּם עַתָּה "צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב", אַחַר שֶׁ"אַתָּה הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים", שֶׁיֵּשׁ לְךָ יְכֹלֶת עַל-זֶה. שֶׁיֵּרָאֶה מִכָּל-זֶה שֶׁהַקַּבָּלָה שֶׁהִיא נִמְשֶׁכֶת מֵאָב לְבֵן רְאוּיָה לְהִתְקַבֵּל.

ציווי התורה לחזק הקבלה מאב לבן
וּלְפִי שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לַדָּת הָאֱלֹהִית לְהִתְקַיֵּם זוּלָתָהּ*, צִוָּה עָלֶיהָ הַכָּתוּב [דברים לב, ז] וְאָמַר: "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ". וְחִיְּבָה מִיתָה לָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי קַבָּלַת הַחֲכָמִים — אָמְרָה [שם יז, יא-יב]: "לֹא תָסוּר מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ וגו' וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא". וְהִזְהִירָה עַל כִּבּוּד הַהוֹרִים, וְצִוְּתָה לְהַעֲנִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. לְפִי שֶׁקַּבָּלַת הָאָב קְרוֹבָה לְמַה שֶּׁהֻשַּׂג בַּחוּשׁ, שֶׁהָאֱמוּנָה בוֹ מְחֻיֶּבֶת אַף-עַל-פִּי שֶׁיַּרְחִיקֵהוּ הַשֵּׂכֶל. וְעַל זֶה-הַדֶּרֶךְ תִּפֹּל* הָאֱמוּנָה בְּכָל זְמָן בִּדְבָרִים שֶׁלֹּא הֻשְּׂגוּ אָז בַּחוּשׁ וְלֹא בְאִמּוּת שִׂכְלִי אֶלָּא בַקַּבָּלָה הַנִּמְשָׁכֶת.
____________________________________
יְמָאֵן – לא יקבל, שכל ישראל זכו לנבואה אף אלו שאינם ראויים לה. הַקַּבָּלָה – המסורת. זוּלָתָהּ – מבלעדי המסורת. תִּפֹּל – תיווצר.


ביאורים

אנו מקבלים מהורינו דברים רבים. בראש ובראשונה – את עצם החיים. לאחר מכן, מי שזוכה לגדול אצל הוריו מקבל מהם בסיס איתן וקרקע מוצקה לחייו בעולם. הם מעמידים אותו על הרגליים ומלמדים אותו את היסודות הבסיסיים של החיים הן מבחינה תפקודית: לדעת כיצד לאכול, לשתות, לְדבּר וכדומה, והן מבחינה נפשית: אהבתם ויחסם של ההורים משפיעים רבות על עיצוב נפשו של הילד. אם נְדמה את העולם הזה לשרשרת ארוכה, ההורים הם אלה שיוצרים חוליה חדשה בשרשרת, והופכים אותה לברת קיום. בכל מצב של הורות בריאה, אהבתם של ההורים גדולה ועצומה. ממילא, כיוון שהילד יודע שאהבתם של הוריו ורצונם שיצליח גדולים מאד, הוא יכול לתת בהם אמון מלא שידאגו למה שטוב ונכון עבורו.
אחד הדברים שעוברים מהורים לילדיהם הוא המידע הבסיסי הכולל מספר דברים אותם חי הילד כמובנים מאליהם, מכוח האמון שיש לו בהוריו שימסרו לו רק דבר אמיתי ונכון. מציאות זאת מאפשרת לאדם להסתמך על משהו ודאי ואמין, ואיתו לבנות את חייו.
המסורת של נתינת התורה על ידי הבורא לעם ישראל, היא דבר העובר מדור לדור. כחלק מגידולו של כל ילד יהודי, כחלק מהמידע הבסיסי הנמסר לכל ילד על ידי הוריו, הם מלמדים אותו על מתן תורה, ועל כך שהתורה שבידינו ניתנה לנו מהבורא. העברת המסורת של התורה מדור לדור עומדת בבסיס הקיום הרוחני של עם ישראל, וזו אחת הסיבות שהתורה ייחסה חשיבות מרכזית להעברת המסורת ולמעביריה, וממילא לכיבוד ההורים ולשמיעה לסנהדרין.

הרחבות
• מצוות האמונה
וּלְפִי שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לַדָּת הָאֱלֹהִית לְהִתְקַיֵּם זוּלָתָהּ, צִוָּה עָלֶיהָ הַכָּתוּב. הרמב"ם הציב את האמונה כחובה מרכזית ועיקרית: ההלכה הראשונה במשנה תורה היא "לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא" [יסודי התורה א, א]. כמו כן, "המצוה הראשונה היא הצווי אשר צוונו להאמין האלוהות... והוא אמרו יתברך אנכי ה' אלהיך" [ספר המצוות, עשה א].
לעומתו, ר' שמעון קיירא , מגאוני בבל שחיבר את הספר הלכות גדולות, לא מנה כלל את האמונה בה' כמצוה בפני עצמה. הרמב"ן הסביר את שיטתו: "האמונה במציאותו יתעלה, שהודיע אותה אלינו באותות ובמופתים ובגילוי השכינה לעינינו – הוא העיקר והשורש שממנו נולדו המצוות, (ולכן) לא ימנה בחשבונן. והוא מאמר החכמים: 'אמרו לו: גזור עליהם גזרות, אמר להם: לאו, כשיקבלו מלכותי – אגזור עליהם גזרות' [מכילתא, יתרו, מסכתא דבחדש ו]. עשו קבלת המלכות עניין בפני עצמו, והמצוות הנגזרות מאתו יתעלה מענין אחר" [השגות הרמב"ן לספר המצוות, מצוות עשה א].
ודאי מודה הרמב"ם לדברי הרמב"ן, שהאמונה היא המבוא לקיום מצוות ובלעדיה אין להם משמעות. אך לדעת הרמב"ם מצוות האמונה הינה קודם כל לימוד, העמקה ובירור [מורה נבוכים א, נ]. אם-כן, אין האמונה רק מבוא ופתח לקיום המצוות, אלא גם מצוה בפני עצמה.

לעילוי נשמת ישראל זאב בן מרדכי ז"ל
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il