ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
37 -ד- וְכֵיוָן שֶׁהִשְׁלַמְנוּ מַה שֶּׁרָצִינוּ לְזָכְרוֹ מֵעִנְיַן הַשִּׁבּוּשִׁים וְהַסְּפֵקוֹת, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְבָאֵר מַה הִיא הָאֱמוּנָה. וְנֹאמַר כִּי הִיא עִנְיָן עוֹלֶה בַּלֵּב לְכָל דָּבָר יָדוּעַ בַּתְּכוּנָה אֲשֶׁר הוּא עָלֶיהָ, וְכַאֲשֶׁר תֵּצֵא חֶמְאַת הָעִיּוּן* יְקַבְּלֶנָּה הַשֵּׂכֶל וִיקִיפֶנָּה וְיַכְנִיסֶנָּה בַּלְּבָבוֹת וְתִמָּזֵג* בָּהֶם, וְיִהְיֶה בָּהֶם הָאָדָם מַאֲמִין בָּעִנְיָן אֲשֶׁר הִגִּיעַ אֵלָיו, וְיַצְנִיעֵהוּ לְעֵת אַחֶרֶת אוֹ לְעִתִּים, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (שם י, יד): חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (איוב כב, כב): קַח נָא מִפִּיו תּוֹרָה.
אמת ושקר
38 וְהָאֱמוּנָה עַל שְׁנֵי דְרָכִים, אֱמֶת וְשֶׁקֶר. וְהָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית הוּא שֶׁיֵּדַע הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר הוּא, הָרַב רַב וְהַמְּעַט מְעַט, וְהַלָּבָן לָבָן וְהַשָּׁחֹר שָׁחֹר, וְהַנִּמְצָא נִמְצָא וְהַנֶּעְדָּר נֶעְדָּר. וְהָאֱמוּנָה הַשִּׁקְרִית הִיא שֶׁיֵּדַע הַדָּבָר בְּהֶפֶךְ מַה הוּא, הָרַב מְעַט וְהַמְּעַט רַב, וְהַלָּבָן שָׁחֹר וְהַשָּׁחֹר לָבָן, וְהַנִּמְצָא נֶעְדָּר וְהַנֶּעְדָּר נִמְצָא. 39 וְהֶחָכָם הַמְשֻׁבָּח מִי שֶׁשָּׂם אֲמִתּוּת הַדְּבָרִים שֹׁרֶשׁ וּמַנְהִיג עֲלֵיהֶם דַּעְתּוֹ, וְעִם חָכְמָתוֹ בּוֹטֵחַ אֶל הַמֻּבְטָח בּוֹ*, וְנִזְהָר מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ. וְהַכְּסִיל הַמְגֻנֶּה, מִי שֶׁשָּׂם דַּעְתּוֹ* לְשֹׁרֶשׁ, וְחוֹשֵׁב כִּי אֲמִתּוּת הַדְּבָרִים הוֹלְכוֹת אַחַר דַּעְתּוֹ, וְעִם סִכְלוּתוֹ בּוֹטֵחַ בְּמַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ, וְנִזְהָר מֵהַבָּטוּחַ בּוֹ, וְכַאֲשֶׁר אָמַר הֶחָכָם (משלי יד, טז): חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ:
________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
7 - הקדמה חלק ו'
8 - הקדמה חלק ז'
9 - הקדמה חלק ח'
טען עוד
ביאורים
37 -ד- אמונה אמיתית ושקרית
לאחר שבארנו את מקור הספקות נבאר מהי האמונה. כאשר האדם נפגש עם דבר מסוים בעולם והוא מתבונן בו וחושב עליו עד שהוא מגיע למסקנה שהשכל מקבל אותה ושומר אותה עד שיזדקק לה בבא העת, כמו שאמר שלמה: "חכמים יצפונו דעת, ופי אויל מחיתה קרובה" (משלי י, יד). רבנו בפירושו שם חיבר את הפסוק הזה עם הפסוק הבא – "הון עשיר קרית עוזו, מחיתת דלים רִישם" והסביר אותם כך – "לשני פסוקים אלו שני עניינים, הראשון שראוי לחכם לשמור את חכמתו ולנצרה כמו ששומר העשיר את הונו, שאם לא ישמרנו יהיה כעני בלי הון, והשני שטבע החכמה לשגב את בעליה ולהגן עליו כמו שמגינים המבצר וההון על בעליהם, ואף יותר מכך". וכן כתוב באיוב (כב, כב): "קח נא מפיו תורה, ושים אמריו בלבבך".
38 באמונה ישנן שתי פנים – אמת ושקר. האמונה האמתית היא כשאדם מכיר ויודע את העניין כמו שהוא – הדבר המרובה הוא מרובה והמועט מועט, השחור שחור והלבן לבן, המצוי מצוי והנעדר נעדר, ואילו האמונה השקרית היא כשהאדם לא יודע את העניין כמו שהוא, למשל הוא חושב שהמרובה הוא מועט והמועט מרובה, הלבן שחור והשחור לבן, המצוי נעדר והנעדר מצוי. כאן רומז רבנו למותכלמין, שכפי שנאמר בהקדמה לא קבלו את המציאות כמו שהיא וטענו שאי אפשר לסמוך על החושים, אלא אפילו דברים שקיימים בדמיון יכולים להיות במציאות, ולכן יכולים להיות למשל פיל בגודל כינה וכינה בגודל פיל. הרמב"ם מביא דברים אלו בכמה מקומות, ובעיקר במורה נבוכים חלק א פרק עג.
39 ישנו הבדל בין אדם חכם לטיפש – החכם מניח את הדברים האמיתיים כבסיס, ועל הבסיס הזה הוא בונה את דעותיו וחי על פי אותה אמת. אדם כזה אינו מדבר משהו אחד ומתנהג בצורה ההפוכה. הטיפש שם את דעותיו לבסיס, וחושב שהן אמיתיות, ולכן הוא עושה מה שלא צריך לעשות ואינו עושה מה שצריך לעשות, מפחד מדבר שאין צורך לחשוש ממנו ובוטח בדבר שצריך לחשוש ממנו, כמו שנאמר במשלי (יד, טז): "חכם ירא וסר מרע, וכסיל מתעבר ובוטח". בפירושו לפסוק זה כתב רבנו כך: "ראשון הכסילים הוא אדם שסומך על ההקלה, שחבריו מקילים ולא אומרים לו כלום על התנהגותו הרעה, וחושב שכך יהיה גם עם ה', ויותר סכל ממנו הוא אדם שסומך על מקצת צדקותיו, ויותר סכל ממנו הוא אדם הסומך על רחמי ה', ויותר סכל ממנו מי שסומך על הכפירה – הוא חושב שאם הוא יכפור הוא יצא מתחת ידי ה', כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין סח:): 'לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם עריות'. על הסכל הראשון אמר הפסוק (ישעיה ל, י): 'דברו לנו חלקות, חזו מהתלות'" – בפסוק זה הנביא מתלונן על ישראל שהם פונים לנביאי האמת ומבקשים מהם שלא יתנבאו מה שהם רואים, אלא יאמרו מה שהעם רוצה לשמוע, כמו נביאי הבעל. (מה הבעיה עם זה?) "על הסכל השני נאמר (ירמיה ז, ט-י): 'הגנב ורצוח ונאוף והשבע לשקר וקטר לבעל ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו'", זאת אומרת שאנשים חוטאים וחושבים שאם הם נמצאים בבית המקדש ה' ימחל להם. "ועל הסכל השלישי נאמר (תהלים עח, לה-לו): 'ויזכרו כי אלוקים צורם ויפתוהו בפיהם וליבם לא נכון עימו, והוא רחום', ועל הסכל הרביעי נאמר (תהלים צד, ז): 'ויאמרו לא יראה יה...' והחכם נשמר מכולם".
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך ללמוד אמונה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
האם מותר לפנות למקובלים?
חידוש כוחות העולם
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
