ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
37 -ד- וְכֵיוָן שֶׁהִשְׁלַמְנוּ מַה שֶּׁרָצִינוּ לְזָכְרוֹ מֵעִנְיַן הַשִּׁבּוּשִׁים וְהַסְּפֵקוֹת, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְבָאֵר מַה הִיא הָאֱמוּנָה. וְנֹאמַר כִּי הִיא עִנְיָן עוֹלֶה בַּלֵּב לְכָל דָּבָר יָדוּעַ בַּתְּכוּנָה אֲשֶׁר הוּא עָלֶיהָ, וְכַאֲשֶׁר תֵּצֵא חֶמְאַת הָעִיּוּן* יְקַבְּלֶנָּה הַשֵּׂכֶל וִיקִיפֶנָּה וְיַכְנִיסֶנָּה בַּלְּבָבוֹת וְתִמָּזֵג* בָּהֶם, וְיִהְיֶה בָּהֶם הָאָדָם מַאֲמִין בָּעִנְיָן אֲשֶׁר הִגִּיעַ אֵלָיו, וְיַצְנִיעֵהוּ לְעֵת אַחֶרֶת אוֹ לְעִתִּים, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (שם י, יד): חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (איוב כב, כב): קַח נָא מִפִּיו תּוֹרָה.
אמת ושקר
38 וְהָאֱמוּנָה עַל שְׁנֵי דְרָכִים, אֱמֶת וְשֶׁקֶר. וְהָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית הוּא שֶׁיֵּדַע הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר הוּא, הָרַב רַב וְהַמְּעַט מְעַט, וְהַלָּבָן לָבָן וְהַשָּׁחֹר שָׁחֹר, וְהַנִּמְצָא נִמְצָא וְהַנֶּעְדָּר נֶעְדָּר. וְהָאֱמוּנָה הַשִּׁקְרִית הִיא שֶׁיֵּדַע הַדָּבָר בְּהֶפֶךְ מַה הוּא, הָרַב מְעַט וְהַמְּעַט רַב, וְהַלָּבָן שָׁחֹר וְהַשָּׁחֹר לָבָן, וְהַנִּמְצָא נֶעְדָּר וְהַנֶּעְדָּר נִמְצָא. 39 וְהֶחָכָם הַמְשֻׁבָּח מִי שֶׁשָּׂם אֲמִתּוּת הַדְּבָרִים שֹׁרֶשׁ וּמַנְהִיג עֲלֵיהֶם דַּעְתּוֹ, וְעִם חָכְמָתוֹ בּוֹטֵחַ אֶל הַמֻּבְטָח בּוֹ*, וְנִזְהָר מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ. וְהַכְּסִיל הַמְגֻנֶּה, מִי שֶׁשָּׂם דַּעְתּוֹ* לְשֹׁרֶשׁ, וְחוֹשֵׁב כִּי אֲמִתּוּת הַדְּבָרִים הוֹלְכוֹת אַחַר דַּעְתּוֹ, וְעִם סִכְלוּתוֹ בּוֹטֵחַ בְּמַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ, וְנִזְהָר מֵהַבָּטוּחַ בּוֹ, וְכַאֲשֶׁר אָמַר הֶחָכָם (משלי יד, טז): חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ:
________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
7 - הקדמה חלק ו'
8 - הקדמה חלק ז'
9 - הקדמה חלק ח'
טען עוד
ביאורים
37 -ד- אמונה אמיתית ושקרית
לאחר שבארנו את מקור הספקות נבאר מהי האמונה. כאשר האדם נפגש עם דבר מסוים בעולם והוא מתבונן בו וחושב עליו עד שהוא מגיע למסקנה שהשכל מקבל אותה ושומר אותה עד שיזדקק לה בבא העת, כמו שאמר שלמה: "חכמים יצפונו דעת, ופי אויל מחיתה קרובה" (משלי י, יד). רבנו בפירושו שם חיבר את הפסוק הזה עם הפסוק הבא – "הון עשיר קרית עוזו, מחיתת דלים רִישם" והסביר אותם כך – "לשני פסוקים אלו שני עניינים, הראשון שראוי לחכם לשמור את חכמתו ולנצרה כמו ששומר העשיר את הונו, שאם לא ישמרנו יהיה כעני בלי הון, והשני שטבע החכמה לשגב את בעליה ולהגן עליו כמו שמגינים המבצר וההון על בעליהם, ואף יותר מכך". וכן כתוב באיוב (כב, כב): "קח נא מפיו תורה, ושים אמריו בלבבך".
38 באמונה ישנן שתי פנים – אמת ושקר. האמונה האמתית היא כשאדם מכיר ויודע את העניין כמו שהוא – הדבר המרובה הוא מרובה והמועט מועט, השחור שחור והלבן לבן, המצוי מצוי והנעדר נעדר, ואילו האמונה השקרית היא כשהאדם לא יודע את העניין כמו שהוא, למשל הוא חושב שהמרובה הוא מועט והמועט מרובה, הלבן שחור והשחור לבן, המצוי נעדר והנעדר מצוי. כאן רומז רבנו למותכלמין, שכפי שנאמר בהקדמה לא קבלו את המציאות כמו שהיא וטענו שאי אפשר לסמוך על החושים, אלא אפילו דברים שקיימים בדמיון יכולים להיות במציאות, ולכן יכולים להיות למשל פיל בגודל כינה וכינה בגודל פיל. הרמב"ם מביא דברים אלו בכמה מקומות, ובעיקר במורה נבוכים חלק א פרק עג.
39 ישנו הבדל בין אדם חכם לטיפש – החכם מניח את הדברים האמיתיים כבסיס, ועל הבסיס הזה הוא בונה את דעותיו וחי על פי אותה אמת. אדם כזה אינו מדבר משהו אחד ומתנהג בצורה ההפוכה. הטיפש שם את דעותיו לבסיס, וחושב שהן אמיתיות, ולכן הוא עושה מה שלא צריך לעשות ואינו עושה מה שצריך לעשות, מפחד מדבר שאין צורך לחשוש ממנו ובוטח בדבר שצריך לחשוש ממנו, כמו שנאמר במשלי (יד, טז): "חכם ירא וסר מרע, וכסיל מתעבר ובוטח". בפירושו לפסוק זה כתב רבנו כך: "ראשון הכסילים הוא אדם שסומך על ההקלה, שחבריו מקילים ולא אומרים לו כלום על התנהגותו הרעה, וחושב שכך יהיה גם עם ה', ויותר סכל ממנו הוא אדם שסומך על מקצת צדקותיו, ויותר סכל ממנו הוא אדם הסומך על רחמי ה', ויותר סכל ממנו מי שסומך על הכפירה – הוא חושב שאם הוא יכפור הוא יצא מתחת ידי ה', כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין סח:): 'לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם עריות'. על הסכל הראשון אמר הפסוק (ישעיה ל, י): 'דברו לנו חלקות, חזו מהתלות'" – בפסוק זה הנביא מתלונן על ישראל שהם פונים לנביאי האמת ומבקשים מהם שלא יתנבאו מה שהם רואים, אלא יאמרו מה שהעם רוצה לשמוע, כמו נביאי הבעל. (מה הבעיה עם זה?) "על הסכל השני נאמר (ירמיה ז, ט-י): 'הגנב ורצוח ונאוף והשבע לשקר וקטר לבעל ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו'", זאת אומרת שאנשים חוטאים וחושבים שאם הם נמצאים בבית המקדש ה' ימחל להם. "ועל הסכל השלישי נאמר (תהלים עח, לה-לו): 'ויזכרו כי אלוקים צורם ויפתוהו בפיהם וליבם לא נכון עימו, והוא רחום', ועל הסכל הרביעי נאמר (תהלים צד, ז): 'ויאמרו לא יראה יה...' והחכם נשמר מכולם".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
