ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
נושא הפרק: למה השתעבדו ישראל דווקא למצרים
כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ, וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לֹא תַעֲשׂוּ (ויקרא יח, ג). בְּסִפְרֵי (תו"כ אחרי פרשה ט): מִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיְתָה אֻמָּה בָּאֻמּוֹת שֶׁהָיוּ דַרְכֵיהֶם כְּמוֹ מִצְרַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ. וּמִנַּיִן שֶׁהַדּוֹר הָאַחֲרוֹן שֶׁהָיוּ מְקֻלְקָלִים דַּרְכֵיהֶם יוֹתֵר מִכֻּלָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ. מִנַּיִן שֶׁיְּשִׁיבַת יִשְׂרָאֵל גָּרְמָה לָהֶם כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ. מִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיְתָה אֻמָּה מְקֻלְקָלִים דַּרְכֵיהֶם יוֹתֵר מִן הַכְּנַעֲנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ. וּמִנַּיִן שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁבָּאוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל מְקֻלְקָלִים בְּיוֹתֵר מִכֻּלָּם? תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ. וּמִנַּיִן שֶׁבִּיאָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל גָּרְמָה לָהֶם אֶת כָּל מַעֲשֵׂיהֶם הָאֵלּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר: מִי פָעַל וְעָשָׂה? קוֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ* (ישעיהו מא, ד). רָאָה אֶת הַדּוֹר* חַיָּב, שֶׁיָּבוֹאוּ יִשְׂרָאֵל וְיִפְרַע מֵהֶם, עַד כָּאן. מִפְּנֵי כִּי 1 הַדָּבָר מִתְפַּעֵל מֵהֶפְכּוֹ, מִצַּד שֶׁהוּא הֶפְכּוֹ לוֹ פּוֹעֵל בּוֹ, וְלֹא יִתְפָּעֵל הַדָּבָר מֵעַצְמוֹ. לְכָךְ כַּאֲשֶׁר רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לְקַיֵּם הַגְּזֵרָה שֶׁגָּזַר עַל זֶרַע אַבְרָהָם (בראשית טו, יג): כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, לֹא הָיָה זֶה אֶלָּא בָּאֻמָּה שֶׁהֵם הֲפָכִים לָהֶם. כִּי מִצַּד אֲשֶׁר הֲפָכִים לָהֶם יִתְקַיֵּם בְּיִשְׂרָאֵל: וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. שעבוד ישראל למצרים מפני שהם הפכיים להם
מצרים דבקים בזנות וישראל דבקים בקדושה
וְעִנְיַן שֶׁהֵם הֲפָכִים לָהֶם, כִּי עַצְמָם שֶׁל מִצְרַיִם דְּבוּקִים בִּזְנוּת וְכָל דְּבַר תִּעוּב, וְנִמְשָׁכִים בְּטִבְעָם אַחַר הַזְּנוּת וּמַעֲשִׂים אֲשֶׁר הֵם תְּעוּבִים. וְיִשְׂרָאֵל עֶצֶם שֶׁלָּהֶם זֶרַע אֱמֶת, גְּדוּרִים בַּעֲרָיוֹת וּקְדוֹשִׁים וּמֻבְדָּלִים מִכָּל עֲרָיוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהילים קכב, ד): שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵעִיד שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם. 2 וְאַחַת הָיְתָה בְּמִצְרַיִם שֶׁזִּנְּתָה וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, י): וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי, מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּיִשְׂרָאֵל רַק זוֹ, כִּדְאִיתָא בְּוַיִּקְרָא רַבָּה (פרשה לב, ה). וַעֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס: גַּן נָעוּל אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, גַּל נָעוּל אֵלּוּ הַבְּעוּלוֹת, מַעְיָן חָתוּם אֵלּוּ הַזְּכָרִים. הֲרֵי כִּי יִשְׂרָאֵל הֲפָכִים לְמִצְרַיִם, הַמִּצְרִיִּים דְּבוּקִים בִּזְנוּת וְיִשְׂרָאֵל מֻבְדָּלִים מִן הָעֶרְוָה וּמִן הַזְּנוּת. וּמֵאַחַר שֶׁגָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שִׁעְבּוּד וְעִנּוּי עַל יִשְׂרָאֵל, וְהַדָּבָר יִתְפָּעֵל מֵהֶפֶךְ שֶׁלּוֹ, לְכָךְ רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַשִּׁעְבּוּד בָּאֻמָּה שֶׁהֵם הֲפָכִים לָהֶם. זֶהוּ עִנְיָן אֶחָד שֶׁרָאוּי לְיִשְׂרָאֵל לִהְיוֹתָם מְשֻׁעְבָּדִים דַּוְקָא לְמִצְרַיִם, כִּי לֹא יִתְפָּעֵל דָּבָר כִּי אִם מֵהֶפְכּוֹ.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
12 - פרק ג' חלק ו'
13 - פרק ד' חלק א'
14 - פרק ד' חלק ב'
טען עוד
על הפסוק: כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו, דרשו חכמים בספרא, מנין שלא היתה אומה באומות שהיו דרכיה מקולקלות כשל מצרים? שנאמר: כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו. ומנין שבדור האחרון היו מעשיהם מקולקלים יותר מכל הדורות? שנאמר: אשר ישבתם בה לא תעשו. ומנין שישיבת ישראל בתוכם גרמה להם זאת? שנאמר: אשר ישבתם בה לא תעשו. מנין שלא היתה אומה שדרכיה מקולקלות יותר מאשר הכנענים? שנאמר: וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו. ומנין שהמקום אליו הלכו ישראל מקולקל יותר משאר המקומות? שנאמר: אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו. ומנין שביאת ישראל לשם היא שגרמה לכל מעשיהם? שנאמר: אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו. רבי שמעון אמר: מי פעל ועשה? קורא הדורות מראש. זימן הקב"ה דור חייב, כדי שיבואו ישראל ויפרעו מהם. ביאור דבריהם, 1 כל דבר נפעל ומושפע מדבר שהוא הפך ממנו, כי הניגוד גורם לפעולה ולהשפעה, ואין דבר נפעל ומושפע מעצמו. לכן כשרצה הקב"ה לקיים את הגזירה שגזר על זרעו של אברהם: כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, קיים את הגזירה באומה שהיא ההפך מהאומה הישראלית, כי לא יוכל להתקיים ועבדום ועינו אותם אלא באומה הפכית להם. מכיון שהאומה המצרית היא ההפך מהאומה הישראלית, לכן היא האומה ששעבדה ועינתה את ישראל.
במה מצרים הפכיים לישראל? מהותם העצמית של מצרים היא דבקות בזנות ובכל דבר מתועב, ומטבעם נמשכים אחר הזנות והתיעוב. לעומתם מהותם העצמית של ישראל, שהם זרע האבות, הקדושה וריחוק מן העריות, כמו שאמר עליהם הכתוב: שבטי י ה עדות לישראל, כביכול צירף הקב"ה את שמו לשמם להעיד שהם בני אבותם. 2 ובאמת מצאנו שרק אישה אחת מישראל זינתה במצרים ופרסמה התורה ענינה, שנאמר: ויצא בן אישה ישראלית והוא בן איש מצרי, לימדנו הכתוב שרק אישה זו זנתה. וכך דרשו חכמים במדרש רבה, על דור זה נאמר: גן נעול אחותי כלה, אמר רבי פנחס, גן נעול אלה הבתולות, גל נעול אלו הבעולות, מעין חתום אלו הזכרים. מכאן למדנו שישראל הם ההפך מהמצרים, שהמצרים דבוקים בזנות, וישראל מרוחקים מהזנות ומדבר ערווה. מכיון שנגזר שעבוד ועינוי לישראל, ואין דבר נפעל אלא מהפכו, לכן ראויים הם להשתעבד לאומה שמהותה הפוכה להם. זוהי סיבה אחת שבגללה השתעבדו ישראל דווקא למצרים.
[ קוֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ – ה' המזמן את המאורעות. הַדּוֹר – המצריים והכנעניים.]
הקדמה
כשהתורה רוצה להדגיש לנו איך לא להיות, היא אומרת – "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו". ככה אל תהיו, אלא תהיו בדיוק ההיפך. הדוגמה הכי מקולקלת שממנה אפשר ללמוד איך לא להיות – היא מצרים. קלקול 'מיוחד' זה של מצרים, אשר נבחרה לשעבד את ישראל, אומר דרשני. מדוע ישראל השתעבדו דווקא במצרים? ואיך דווקא משם נבנה עם הקודש, עם ישראל? דווקא בתהליך היווצרות האומה היה מתאים, לכאורה, שישראל ישתעבדו אצל אומה אשר דרכיה מתוקנים לפחות במעט, כדי שיוכלו ישראל לקבל אי אלו מעלות מהם. שאלה זו תקפה גם כלפי העמים אשר ישראל כבשו מהם את ארץ ישראל ובאו אִתם במגע. משום מה, דווקא אומות מקולקלות כל כך 'נמצאו' תמיד בסביבת ישראל כאשר הם בנו את עצמם.
כדרכו, המהר"ל יבאר את הצד הפנימי והרוחני; שעבוד מצרים את ישראל, עם שהוא הפוך ושונה לחלוטין מישראל נעשה בדווקא. הופכיות זו נדרשה כדי לבנות את עם ישראל. ככלל, מהלך זה תקף בכל עולם רוחני, גם בעולמו של היחיד מישראל – בדרך כלל לפני צמיחה של קומה חדשה, חווה האדם התמודדות וקושי, ודווקא הם גורמים לבנייה.
ביאורים
המהר"ל מבאר שדווקא מצרים נבחרו לשעבד את ישראל, משום שאין דבר מתפעל אלא מהפכו; כדי לשנות מצב של חום – צריך קור, כדי לבטל מציאות של חכמה – צריך סכלות ובערות. על כן, אומה אשר דרכיה מתוקנות וטובות לא הייתה יכולה לשעבד ולבטל את ישראל, שהם עם אלוהי, עם טוב. אם הצד הפנימי של האומה המשעבדת היה טוב, הם לא היו יכולים להתנגד ולפעול רע לישראל, שהרי הם טובים, כמוהם.
בטרם יבאר המהר"ל את המאפיין הייחודי לעם ישראל והמאפיין ההופכי אצל המצרים, נעמוד על כך שבדבריו אלו של המהר"ל – שמצרים לא היו יכולים לשעבד את ישראל אלמלא היו הפוכים להם – הוא מבאר יסוד גדול בעניין יציאת מצרים: אפשר לחשוב שעם ישראל, שישב במצרים, לא היה יכול להפוך לעם, כי הוא היה עסוק בלקושש קש ותבן ובשאר עינויי פרך ועבדות. אך המהר"ל מבאר שרק מתוך ההתנגדות הרעיונית , הרוחנית והפנימית של מצרים לתכונתם של ישראל – נבעה גם ההתנגדות המעשית לשעבד ולמנוע מעם ישראל להיות עם. על כן, אפשר לומר שתקופת השעבוד היתה תקופה של מאבק אידיאולוגי רוחני בין מצרים לישראל.
לאמירה שאין דבר מתפעל אלא מהפכו, יש שני צדדים: למפעיל ולנפעל – מצרים וישראל. שעבוד מצרים את ישראל נבע אמנם מהתנגדותם לפנימיותם של ישראל, אך ההופכיות הזו נצרכה גם לישראל עצמם: כדי שתתקיים בהם גזרתו של ה' להיבנות בארץ מצרים, הם היו צריכים למצוא בה התנגדות, ורק כך היו יכולים לבנות את התכונות המיוחדות להם. רק המפגש עם אומה הופכית להם, שתתנגד להם, היה מוציא כל זאת מתוכם.
המהר"ל מציין את נקודת ההופכיות בכך שישראל היו מאוד גדורים ושמורים מזנות וזימה, ואילו מצרים היו שקועים באלה מאוד, ובכך הם הפוכים. בנקודה זאת יעמיק המהר"ל בהמשך.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
