ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר אהבת ה'

"לאהבה את ה"

הרב משה צוריאלתשרי תשע"ז
121
לחץ להקדשת שיעור זה
כתב אדמו"ר מסוכצ'וב, הגאון הרב שמואל "זו היא ההפרש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, שבא"י העבודה באהבה ודבקות, כענין שבת. ובחוץ לארץ העבודה בתור 'סור מרע', רוגז על עצמו וביטוש [=הכאה] כחות נפשו, להכניעם הקדושה על כרחם, שלא בטובתם" ("שם משמואל", וישלח (שנת תרע"ח, עמ' מב)


מעין זה כתב אדמו"ר מגור "שפת אמת" (פרשת ראה, תרס"א) "והענין הוא דפעם אחת כתיב 'עבדו את ה' בשמחה' (תהלים ק, ב) ופעם אחת כתוב 'עבדו את ה'
ביראה' (תהלים ב, יא). ובזהר הקדוש (ח"ג דף קיח ע"א) 'כאן כד ישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דשראן בארעא אחרא". דכתיב כמה פעמים 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם' (ויקרא כג, מ) וכו' ובחוץ לארץ העיקר היראה, ומכח היראה זוכים לשמחה. ובא"י העיקר השמחה, ומתוך השמחה זוכים ליראה" [עכ"ל].

כאשר נעיין במקראות נמצא הוכחה נפלאה לידיעה זו! הביטוי "לאהבה את ה'"
נמצא שמונה פעמים בתורה ויהושע (ראה נדרים כב, ב חשיבות צירוף זה של ספרים אלו), וכולם מסונפים לפסוק המדבר על היותנו בארץ הקודש.


[ציטט א] ספר דברים פרק יא
(יג) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
(יד) וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ:


[ציטט ב] ספר דברים פרק יא
(כב) כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ:
(כג) וְהוֹרִישׁ יְדֹוָד אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם:
(כד) כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם:

[ציטט ג] ספר דברים פרק יט
(ט) כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלשׁ הָאֵלֶּה:

[ציטט ד] ספר דברים פרק ל
(ה) וֶהֱבִיאֲךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ:
(ו) וּמָל יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ:

[ציטט ה] ספר דברים פרק ל
(טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע:
(טז) אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:

[ציטט ו] ספר דברים פרק ל
(יט) הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:
(כ) לְאַהֲבָה אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְדֹוָד לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת
לָהֶם:

וכן הזהיר יהושע בברית אמנה שכרת עם ישראל, בכניסתם לארץ הקודש, ולא הזכיר ענין ה"יראה" כמו שהזכיר משה בהיותנו במדבר - דברים י, יב). ונבהיר כאן כי ודאי צריכים אנו גם לאהבה וגם ליראה, אבל שאלה היא מה מדגישים תחילה.

[ציטט ז] ספר יהושע פרק כב
(ד) וְעַתָּה הֵנִיחַ יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם לַאֲחֵיכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם וְעַתָּה פְּנוּ וּלְכוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְדֹוָד בְּעֵבֶר
הַיַּרְדֵּן:
(ה) רַק שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְדֹוָד לְאַהֲבָה אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּלְדָבְקָה בוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
(ו) וַיְבָרְכֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אָהֳלֵיהֶם:


[ציטט ח] ספר יהושע פרק כג
(יא) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם:
(יב) כִּי אִם שׁוֹב תָּשׁוּבוּ וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וְהִתְחַתַּנְתֶּם בָּהֶם וּבָאתֶם בָּהֶם וְהֵם בָּכֶם:
(יג) יָדוֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא יוֹסִיף יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם לְהוֹרִישׁ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם עַד אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם:

בכל הציטטות הנ"ל אין מדת "יראה" מוזכרת!

כאשר אמרתי דברם הנ"ל לחברי הרב אברהם בלס, המייסד ומנהל של "מכון הירושלמי – תלמודה של ארץ ישראל", הפנה את תשומת לבי כי בירושלמי (פאה פ"א סוף הלכה א, דף ה ע"א), בענין מעלת האדם החוזר בתשובה, "אמר ר'
יוחנן, ולא עוד אלא כל העבירות שעשה הן נחשבות לו כזכויות".

זאת בהשוואה לדברי ריש לקיש בבבלי (יומא פו עב) שיש החוזר בתשובה מיראה, ואז זדונותיו כשגגות, ויש החוזר בתשובה מאהבה ואז זדונותיו כזכיות. והנה ר' יוחנן בירושלמי מזכיר רק את הצד של "אהבה". זו היא תורת ארץ ישראל!
וזו היא הוכחה לדברי "שם משמואל" בם פתחנו עיון זה.

מה נפלאה היא מדריגת ארץ ישראל, ארץ הקודש!
עוד בנושא אהבת ה'

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il