בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניני החג
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

דקלה אלואי ז"ל

מי מתחבר לְמה ז'

היבטים של אדם, ארץ ועם, עצמיותם ושליחותם, לאור ימי הפורים - חלק ז'

undefined

הרב אלישע וישליצקי זצ"ל

8 דק' קריאה
כו. "עד דלא ידע"
זוהי אחת הבחינות היסודיות של ימי הפורים ומשמעותם אז והיום. כי סדר הופעת הגאולה ידע תהפוכות מהקצה אל הקצה, במהלך הבירור הנוקב של "ישועת אלוקינו" 1 .

למתבונן מבחוץ 2 נדמה כי יש שפל ויש גאות, יש צרה ויש ישועה. למנסה להשיג מדעתו 3 את פשר המציאות - יש ברוך ויש ארור, יש צדיק ויש רשע 4 .

אך הנה אנו עומדים ומשתאים מול המגילה, מול הגלגל המסתובב, ובענווה אפשר להכיר כי אין לדעת מאיזה אפיק יותר זורמת הגאולה 5 , ומתרוממים לכך ש"מיני ומיניה אתקלס עילאה" 6 , עד שלא ידע בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי" 7 .

בהסתכלות פנימית זאת 8 , נופלות המחיצות הרגילות בין ההפכים, ומתברר כי שורש המציאות, אחד הוא 9 , וכפי רצון בוראו כך הוא 10 . אפילו המחיצה ה'אנושית' העלולה להיות בין החיים לבין ערכיהם 11 , שנוצרת כחלק מתהליך הבחירה החופשית של האדם 12 . מחיצה הגורמת לפער 13 בין החפץ לרצון, בין החמדה לבין הטהרה, בין התאווה לבין ההכרה 14 - אפילו מחיצה זאת נופלת בפורים; כי נתברר שכל הקנאות והתאוות, שכל הדמיונות וההתנפחויות - על ידי ה' הן נשלטות 15 , ומסייעות ברצונן וגם בעל כורחן, להבאת הגאולה. "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו" 16 .

ופור ועוד פור 17 , וההתחכמות האנושית עם המהלך האלוקי, הכל הולך לכיווּן אחד, וגם בלי נטילת רשות זה מזה ונתינתה זה לזה 18 - יש 'סיוע' הדדי 19 , מוסתר מעין כל 20 , והדעת מוסחת ממנו בגלל שִיעבודה למציאות הנגלית 21 - אבל כשיש ענווה כלפי הדעת האלוקית, והאדם יודע שאינו יודע 22 , או אז נפתחים החיים לקלוט את הגאולה האלוקית בכל מכמניה ובכל מעמקיה 23 .

התיקון הגדול של חטא הנחש הקדמון, הוא לטהר את הדעת האנושית ולרוממה לכלל אמִתיות 24 , עד כדי כך שהאדם יכיר בכך שאינו יכול לאכול מעץ הדעת טוב ורע ללא ציווי אלוקי 25 .

כי רק בורא החיים שקובע מגמתם יעדיהם, תכניהם ומאורעותיהם 26 - יוצר את קנה המידה 27 לטוב, לאמת, לטוהר, ליושר, לעָצמה - לעומת כל המושגים המהופכים להם, שכנגדם יש להתמודד ולנצח את הרפיונות שבהם 28 .

וימי הפורים הם המסייעים לאלו הפתוחים לכך 29 , ללכת בעקבות מרדכי ואסתר 30 , להתחבר אל הטוב האלוקי ללא מחיצות 31 , לינוק את הכוחות ולבנות את המשימות - מרצון ה' ומלכותו בעולם 32 .

החיבור אל הטוב האלוקי עם ענווה ועם בקשת הטהרה בכל העָצמה, בכל החמדה 33 , בכל העֶרְגָה 34 , בכל התאווה 35 - הוא שיוצר את חג הפורים ככְּפוּרים 36 , ויום מיוחד של עבודת ה', כאשר אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו 37 , האם באמת התחבר אל הנקודה הפנימית של הנשמה 38 .

כז. לשתות ללא שטות
ההתבסמות בחג הפורים, היא השתייה "קצת יותר מכדי לימודו" 39 , מעט יותר מן הרגיל. שהרי בשתיית היין, מטושטשת קמעא ההכרה האנושית השגרתית , ויכול אז האדם אם יכוון וייפתח כראוי להשתחרר מהמחיצות המלאכותיות של החיים ולשמוח שמחה של מצווה , שמחה של התחדשות הקשר עם ריבונו של עולם עד כלות הנשמה 40 .

בשמחה זו, כפי שלמדנו עליה לעיל, לא ישאל אותנו קהלת - "ולשמחה מה זו עושה" 41 , כי שאלה זאת מופנית כלפי שמחה שאיננה עם ערך 42 , שאיננה של תוכן ומהות, אלא היא מבלה ומבזבזת, מרוקנת ומיישנת את הנפש בגירויים של ברק חיצוני 43 .

אלא יאמר לנו קהלת, "ושבחתי את השמחה" 44 , כי זאת שמחה שיש בה ערך, שיש בה צימאון לקליטת התוכן האלוקי מלמעלה 45 , והתחברות עמו - מלמטה 46 .

אמנם, אם אדם תופס את השתייה כשחרור של התפרקות 47 , או אז מתגלית השטות 48 , מתגלים רבדים שהם בעצם חיצוניים שעדיין לא טופלו כראוי וטרם טוהרו 49 .

אם כך, בשתייה מעין זאת יש בעצם החמצה גדולה של שמחת פורים 50 , והופכת להיות חוויא במקום חוויה, כפי שהתבהר לעיל 51 .

אמנם, אולי מבחינת תחושת הסיפוק האישי, עלולה להתערבב ולהוביל הרגשת השחרור המדומה 52 , אבל זוהי בעצם כניעה לתכתיב העכשווי 53 ושיעבוד לרמת הגירויים האנושיים 54 , ובכך אין שום חידוש של קודש, ובסופו של עניין - ניצח שוב הנחש 55 .

לעומת זאת, אם יש ענווה ופתיחות של כנות וטהרה, אזי הנשמה רוצה בכל נימיה העדינים ביותר להידבק בנקודה הפנימית ביותר, האלוקית 56 - ואז ורק אז גם הבשר הוא קודש, גם הגוף 57 , גם התאווה 58 שכולם הופכים להיות כלים לביטוי הצימאון 59 אשר הוא בתמימותו וביַשְרותו הטבעית כפי שעשאו אלוקים 60 מַשִּיר מעל שטחיותו את הקליפות המלאכותיות 61 , חופר פנימה, ומגלה מה היא מהותו ברבדיה העמוקים 62 .


כח. כי רֵעוּת שכזאת, לעולם לא ניתן את לִבנו לשכוח
תוך כדי התהליך של ההיתוודעות הפנימית אל המהלך האלוקי 63 , והחוויה של הפתיחות והדבקות 64 עם הופעת שרשרת הנִסִּים האלוקיים שבתוך המערכת הטבעית 65 - נפתח הלב גם לרֵעוּת מיוחדת.
לא בִּכְדִי נצטווינו ביום זה על "משלוח מנות איש לרעהו" 66 . יש אמנם במהלך חיי היום יום משקעים ומטענים, דמיונות ומריבות, מתחים ופערים בין אדם לחברו 67 . אבל גם מי ששונא יכול להיות אוהב - אם "ישכח השנאה, יזכור האחוה" 68 .

אך הכיצד זוכרים את מה שנשכח ונשחק?
איך שוכחים את מה שצף ונטחן עד דק?

קושיות אלו - שוברן בצִדָּן. שהרי מה שהתגלה בפורים, אלו הן הנקודות הפנימיות של ישראל 69 שאף על פי שבתחילה - נהנו מסעודת הרשע, והשתתפו בתאווה של הייאוש משיבתם של כלי המקדש 70 , ובכל זאת, גם בגלל הסרת הטבעת - גילוּ את עצמיותם 71 , ושבו בתשובה של הכרה מרצון 72 בקבלת התורה, והפילו את המחיצות המלאכותיות בינם לבין אביהם שבשמיים 73 .

ואם נטע הקב"ה את האומה הישראלית, ויצרה כ"נשמה אחת וגופות מחולקים" 74 , או אז כשנופלות המחיצות המלאכותיות 75 , גם הקשר הדדי ביניהם ניעור מחדש 76 .

גם נקודת הייאוש מגילוי אהבת ישראל, גם זו מתוקנת, אפוא, בפורים 77 , ונשאר לדורות חותמו של "לך כנוס את כל היהודים" 78 , כעובדה ממשית, יותר ריאלית ויותר קיומית 79 , מכל המשקעים האנוכיים שנובעים מדמיונה 80 של הפרטיות הגולשת מעל מֵמָדֵיה הטבעיים ובגלל זה - כוזבת היא 81 .

ורֵעוּת שכזאת היא הנצח והיא נקודת התקווה , ו"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" 82 , ומתאים הוא "יום פורים כפורים" לגילוי האהבה בכל עָצמתה.

גם במצוות הצדקה של "מתנות לאביונים" 83 מהדרים ביום זה של פורים, ואין בודקים בהגינותו של האדם 84 אלא ממשיכים את השפע האלוקי החל בנו 85 , נדבקים בו 86 , ואז מתאמצים לתת מתנות לאביונים ומתייחסים בכל כובד הראש 87 לזקנים ונזקקים גם לחיוך ולתשומת לב 88 , ומתמסרים לכך שלא יהיה פיצול בין חזק לחלש ובין מעמדות שונים 89 .


^ 1 תהלים צ"ח, ג.
^ 2 עוד על כך ב'אורות', 'ארץ ישראל', ב.
^ 3 הרחבה בספר 'שיבת ציון' מהדורת שלמון, מרכז דינור, תשנ"ח - במכתבי הנצי"ב מוולוז'ין עמ' 175-179.
^ 4 ראוי לזכור שחלוקה זו כלל ועיקר איננה יכולה להיות חיצונית כאמור בדברי הרמב"ם 'הלכות תשובה' פ"ג, הל' א-ב.
^ 5 כמו האמור בשמות י"ד, כג-לא.
^ 6 על פי מסכת סוטה מ ע"א.
^ 7 עוד על כך בפירוש 'שם משמואל', שמות ח"ב, ל'פרשת זכור' תרע"ז.
^ 8 וכן בעניין "דבר ה' - זה הקץ" - על פי מסכת שבת קלח ע"ב - ומאמרו של מו"ר מרן הגאון רבי אברהם שפירא, הרב הראשי לשעבר, וראש ישיבת 'מרכז הרב' בספר 'נשמה של שבת', עמ' 273-277.
^ 9 הרחבה בפירוש 'אוצר התפילות' ח"א - לברכת 'יוצר אור' בשחרית, בתחילתה.
^ 10 ועל כך נסוב מאבקם של ישראל נגד עמלק - בפירוש הרש"ר הירש שמות י"ז, ח-יד.
^ 11 לעומת התיקון לכך כמבואר בהושע ב', טז-יט.
^ 12 ולכן "הדור קבלוה בימי אחשורוש", וזוהי קבלה מרצון (על פי שבת פח ע"א).
^ 13 על פי המלבי"ם ויקרא א', ג - "לרצונו".
^ 14 הרחבה בפירוש 'אבן עזרא' ל"לא תחמוד" (שמות כ',יד).
^ 15 עוד על כך בישעיהו י"ג, א-יד, ובפירוש רש"י ורד"ק שם.
^ 16 תהלים קי"ח, כג.
^ 17 על פי אסתר ט', כו, ופירוש מהר"ל ב'אור חדש', שם.
^ 18 מצד המודעות וההכוונה אצל המלאכים כמבואר ב'ילקוט שמעוני' לישעיהו ו', ג.
^ 19 מעין ההרחבה של מו"ר מרן הרב צבי יהודה קוק זצ"ל ב'אור לנתיבתי' עמ' קעח-קפ.
^ 20 כמו המבואר במסכת סוטה י ע"ב בעניין "כבושים".
^ 21 כמו שהמשיח בא בהיסח הדעת, על פי מסכת סנהדרין צח ע"א.
^ 22 מעין המבואר ברמב"ם 'מורה נבוכים' ח"ג פ"כ.
^ 23 עוד על כך ב'פרקים במחשבת ישראל' למו"ר מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל, ראש ישיבת 'מרכז הרב', וחבר מועצת הרבנות הראשית ובית הדין העליון, עמ' 128-129.
^ 24 הרחבה ב'על התשובה' לגרי"ד סולוביצ'יק עמ' 196-197 בעניין 'לידע'.
^ 25 בראשית ב', ח-יז.
^ 26 בראשית רבה א, א, בעניין האומן.
^ 27 עוד על בורא החיים שהוא נותן התורה - רס"ג, 'אמונות ודעות' ג, ו.
^ 28 "אדם לעמל יולד" (איוב ה', ז), סנהדרין צט, והרחבה ב'העיקרים' ג, טו.
^ 29 הרחבה בספר 'נתיב בינה' לרב יששכר יעקובסון ח"ג עמ' 377-387.
^ 30 נבואה שהוצרכה לדורות - נכתבה, וכן מבואר במסכת מגילה יד ע"א.
^ 31 לא רק 'התחברות' של סיפוק אישי ואטימות אנוכית גם כזו הרוחנית.
^ 32 עוד על כך ב'אבן ישראל', למו"ר הרב עודד וולנסקי, ח"ג עמ' שעא-שפו.
^ 33 חיובית ולא האטומה הרגעית.
^ 34 כגון בתהלים ס"ג, א-ז.
^ 35 הרחבה בפירוש 'שפת אמת', 'בהעלותך' תרל"ה, לעניין האספסוף, בשר התאווה והתגלות הנבואה.
^ 36 הרחבה ב'פרי צדיק', ח"ב, פורים סעיף א, עמ' 185-188.
^ 37 מסכת עירובין סה ע"ב.
^ 38 הרחבה בספר אבודרהם, עמ' רט-רי.
^ 39 'שולחן ערוך', 'אורח חיים' תרצ"ה, ב, ברמ"א.
^ 40 מעין המקורות שנלמדו לעיל בסעיפים ד-ח.
^ 41 קהלת ב', ב.
^ 42 הרחבה ב'פלא יועץ' ערך 'שמחה'.
^ 43 עוד על כך בדברי המלבי"ם לסוף פרשת 'שלח לך'.
^ 44 קהלת ח', טו.
^ 45 מעין דברי רבי יוחנן למלמד התינוקות (ירושלמי דמאי פ"ז ה"ג).
^ 46 רק מתוך ההכרה ש"כשאני לעצמי מה אני" (אבות פ"א מי"ג).
^ 47 ושותה יותר מכפי לימודו, וממה שראוי לו בהתאם לאמת - על פי פירוש רד"ק, תהלים ק"ד, טו.
^ 48 זו שכבר מעבר לאותו טשטוש רצוי עליו נכתב לעיל בעניין פורים דווקא.
^ 49 או אז "נכנס יין ויצא סוד" לא במובן של הרז הפנימי, אלא קלקול שהיה מוסתר ונתגלה ואין בכך שום תיקון ולא מתקרב הדבר לעבודת ה' באמת.
^ 50 הרחבה בספר 'אורחות חיים', הלכות פורים, סעיף ל"ח.
^ 51 סעיף יח.
^ 52 מעין "עבדא בהיפקרא ניחא ליה", גיטין יג ע"א.
^ 53 כאשר כל כולו של העכשיו - מקבל את ערכו רק כאשר קודם לו "וכשאני לעצמי - מה אני" (אבות פ"א מי"ג).
^ 54 כפי שלמדנו לעיל בתחילת המגילה על המשתה שעשה המלך.
^ 55 זה שמנסה לפצל בשורש בין האדם, תחושותיו ושאיפותיו לבין מגמת השליחות האלוקית בעולם.
^ 56 הרחבה בספר 'לאמונת עתנו', למו"ר הרב צבי ישראל טאו, 'חוסן ישועות', עמ' יא-לג.
^ 57 'אורות', 'אורות התחיה', סעיף כו-ל.
^ 58 על פי 'צדקת הצדיק', אות מז.
^ 59 סוגיית הגמרא בשבת קלח-קלט, דברי רשב"י על פי דברים ל"א, כ: "ואכל ושבע ודשן"
ועמוס ח', יא-יב.
^ 60 קהלת ז', כט. וירושלמי ברכות פ"ג ה"ה, לעניין "משעה שננער לצאת מבטן אימו".
^ 61 בגלל קליפות אלו מתפרשת שאלת "אַיֶכָּה" לא כשאלת מקום, אלא כשאלת מהות.
^ 62 עוד על כך בספר 'על התשובה' עמ' 121-122 בעניין הרצון.
^ 63 מעין דברי רבי עקיבא באבות פ"ג מי"ז - "חיבה יתירה נודעת לו" - כאשר יש מודעות לחיבה היא מתוֹסֶפֶת ומתבהרת ביתר שאת - כפירושו של מו"ר מרן הרב צבי יהודה קוק זצ"ל.
^ 64 דברים ד', א-ד.
^ 65 עוד על כך בפירוש רמב"ן, שמות י"ג, טז, ודווקא שם - איסור הצמדות לבעל פעור ואיסור "בל תוסיף ובל תגרע".
^ 66 אסתר ט', כב.
^ 67 הרחבה ב'שמירת הלשון', 'שער התבונה', פ"ח, בעניין "כל גיהנם".
^ 68 על פי רמב"ן, דברים כ"ב, א-ד, בפירושו לשינוי בין "אחיך" ל"שונאך".
^ 69 כך מבארת הגמרא במגילה יב ע"א את התנהגות ישראל: 'לפנים' - היינו, כלפי חוץ.
^ 70 על פי החשבונות המוטעים - כמתואר שם בגמרא יא ע"ב.
^ 71 ולכן היא נחשבה פועלת באותו כיוון של ארבעים ושמונה נביאים ונביאות שעמדו לישראל - מגילה יד ע"א.
^ 72 לעומת "והתיצבו בתחתית ההר" שכפה עליהם הר כגיגית, לפי מסכת שבת פח ע"א.
^ 73 הרחבה בקידושין ל ע"ב - בעניין התבלין.
^ 74 על פי ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד, וביאור בדברי ה'חפץ חיים', 'שמירת הלשון', 'שער התבונה' פרקים ב-ד.
^ 75 שהן אלו שגורמות לאותם דמיונות של ניכור וקיטוב.
^ 76 וכן ביום הכפורים, בשעה שהם כמלאכים - מתחדשות הטהרה והאחדות.
^ 77 על פי 'פרי צדיק', שמות, ח"ב, פורים, סעיף ב.
^ 78 אסתר ד', טז.
^ 79 רק כאשר היא מתגלית - אז יכול מעמד הר סיני להתקיים - על פי מדרש מכילתא שמות י"ט, ב.
^ 80 הרחבה ב'אורות', 'אורות התחיה', פרק י"ח.
^ 81 ולא בכדי מצווה התורה בויקרא י"ט, ז - "ואהבת לרעך כמוך".
^ 82 שיר השירים פרק ח', ז.
^ 83 אסתר ט', כב.
^ 84 'שולחן ערוך', 'אורח חיים' תרצ"ג, ג.
^ 85 על פי פירוש השל"ה, פרשת ראה בסופו על "איש כמתנת ידו, כברכת ה'".
^ 86 כמו "מה הוא חנון אף אתה היה חנון" - שבת קלג ע"ב.
^ 87 כחלק מהותי מעבודת ה' וממצוות היום וקדושתו.
^ 88 "וגדול המפייסו בדברים" על פי מסכת בבא בתרא ט ע"ב.
^ 89 הרחבה בדברי ריה"ל, 'כוזרי', מאמר ג', יט - בעניין תפילת הצבור, ויחיד כאֵבָר מהכלל.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il