ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
ד"ה ויחי
גלות מצרים רומזת לגלות האחרונה
גלות מצריים רומזת לגלות האחרונה. הדמיון בין שתי הגלויות מלמד זאת. שתי הגלויות נגרמו על ידי ישראל עצמם, בשתיהן ישראל פתחו במעשה שכוונתו הייתה לקבל עזרה, שתיהן קשורות לרעב, בשתיהן ארך הקץ יותר מהמשוער, ושתיהן נגמרות בכבוד גדול לישראל. (כפירוש זה כתב הרמב"ן לעיל לב, ד)
מח, ז
ד"ה ואקברה שם
רמז לדברי המדרש בפסוקים
חז"ל דורשים שיעקב מתנצל לפני יוסף על שלא קבר את רחל אמו במערת המכפלה, ואומר לו שעשה זה על פי הדיבור, כדי שכאשר בניה יצאו לגלות תהיה קבורה בדרכם ותתפלל עליהם. הרמב"ן אומר שצריך לדייק את דברי המדרש מן הפסוקים, ומבאר שציינה התורה פעמיים בפסוק את קבורתה בדרך, בעוד שרחל לא נקברה כלל בדרך אלא בעיר (ברמה), ולכן צריך לפרש שהפסוק מציין זאת על שם העתיד, שבה תעבור דרכם של הבנים לגלות.
מח, טו
ד"ה האלהים
ביאור הכפילות בפסוק על פי מידתו של יעקב
יעקב חוזר על שני תארי אלוהות, ורמב"ן מפרש (על פי דבריו לעיל מו, א) שמידתו של יעקב מורכבת ממידותיהם של אברהם ויצחק, ומידה מורכבת זו היא הרועה אותו (מלשון רעות) מעודו, מלבד הזמן בו היה אצל לבן.
מח, כב
ד"ה ואני נתתי
ביאור הברכה בדרך נבואה
פסוק זה ממשיך את הפסוק הקודם, בו אומר יעקב ליוסף שעתידים הם לשוב לארץ לאחר שירדו למצרים. יעקב מברך את יוסף בבכורה, ונותן לו חלק נוסף על אחיו בירושת הארץ (עיין ברמב"ן לעיל מח, ו), ואת החלק הזה עתיד יוסף לקבל כאשר ישובו אל הארץ ויירשו אותה. ומה שאמר יעקב 'בחרבי ובקשתי' זה משום שכל מה שיירשו ישראל את הארץ הוא מזכותו של יעקב, וכאילו הוא נלחם להם בחרבו ובקשתו. ועוד נראה לומר שעשה יעקב כדרך הנביאים, הניף חרבו וירה חיצים, כדרך הנביאים שעושים מעשה לתחילת קיום הנבואה.
מט, י
ד"ה לא יסור
המלכות בישראל מיועדת ליהודה, ואסור לשבט אחר למלוך תחתיו
אמנם היו תקופות שסר שבט מיהודה, ומישראל בכלל, אך הברכה היא שמעת שיתחילו יהודה למלוך לא ימלוך מלך בישראל שאינו מיהודה. מלכות שאול קדמה למלכות דוד, שהיה ראשון מלכי יהודה, ואכן לא היתה מלכות ראויה שהרי תחילתה בבקשת מלך הייתה מתוך מאיסה בה', כתחליף לנביא שמואל. ומי שמלך אחרי דוד ואינו מזרעו עבר על נבואה זו, ועל זה נענשו החשמונאים ונכרת זרעם.
מט, טז-יח
ד"ה דן ידין
ברכת דן רומזת לשמשון
דן ינקום בפלישתים בשם כל ישראל, על ידי שמשון, שמלחמתו היתה כדרך הנחש, ובייחוד נקמתו האחרונה בהפלת הבניין עליו ועל פלישתים, כנחש הנושך עקבי סוס וגורם לנפילת הרוכב עליו. סיום הברכה הוא בצפייה לישועה, כי שמשון הוא השופט האחרון, והיחיד מהם שמת ביד אויביו, ויעקב מתפלל לישועה מאת ה', שלא בדרך המלחמה של שמשון, כנחש, אלא ישועת עולמים המתקיימת לעד.
מט, ל-לא
ד"ה וטעם שמה
היתה מחלוקת בין יעקב לעשו על הקבורה במערה
יעקב מזכיר את הקבורים במערה כדי להגדיל את חשיבותה בעיני בניו. כאשר קברו אותו מוזכרת שוב קניית המערה ביד אברהם כי בקבורתו נחתמת כוונת אברהם, שהתכוון שהאחרון שייקבר במערה יהיה יעקב. יעקב מדגיש שלו ראוי מקום הקבורה, מפני שחשש שעשו יטען לבעלות על הקבורה במערה כי הוא הבכור. ואכן למסע הקבורה של יעקב הצטרפו 'גם רכב גם פרשים', ומתואר בספר יוסיפון שהיתה מלחמה עם נכדו של עשו, ונצחוהו. וכן מוזכר במדרשים.
מט, לג
ד"ה ויגוע ויאסף
מיתת יעקב וסיום הספר
המדרש אומר שיעקב אבינו לא מת, ואע"פ שנזכר בפסוקים שיעקב מת, אין זה אלא מצד יחס הבנים, שאינו עמם. וכוונת המדרש לנפשו של יעקב, שבמובן מסויים לא מתה כשאר הנפשות ונותר לה לבוש מסויים בו היא מתגלה.
בסיכום הספר מדגיש הרמב"ן את היסוד שמעשה האבות רומז לבנים את אשר יצמח בעתיד, ומודה לה' על עזרתו.
פרשת ויחי
מז, כח ד"ה ויחי גלות מצרים רומזת לגלות האחרונה גלות מצריים רומזת לגלות האחרונה. הדמיון בין שתי הגלויות מלמד זאת. שתי הגלויות נגרמו על ידי ישראל עצמם, בשתיהן ישראל פתחו במעשה שכוונתו הייתה לקבל עזרה, שתיהן קשורות לרעב, בשתיהן ארך הקץ יותר מהמשוער, ושתיהן נגמרות בכבוד גדול לישראל. (כפירוש זה כתב הרמב"ן לעיל לב, ד)
מח, ז ד"ה ואקברה שם חז"ל דורשים שיעקב מתנצל לפני יוסף על שלא קבר את רחל אמו במערת המכפלה, ואומר לו שעשה זה על פי הדיבור, כדי שכאשר בניה יצאו לגלות תהיה קבורה בדרכם ותתפלל עליהם. הרמב"ן אומר שצריך לדייק את דברי המדרש מן הפסוקים, ומבאר שציינה התורה פעמיים בפסוק את קבורתה בדרך, בעוד שרחל לא נקברה כלל בדרך אלא בעיר (ברמה), ולכן צריך לפרש שהפסוק מציין זאת על שם העתיד, שבה תעבור דרכם של הבנים לגלות.
מח, טו ד"ה האלהים ביאור הכפילות בפסוק על פי מידתו של יעקב יעקב חוזר על שני תארי אלוהות, ורמב"ן מפרש (על פי דבריו לעיל מו, א) שמידתו של יעקב מורכבת ממידותיהם של אברהם ויצחק, ומידה מורכבת זו היא הרועה אותו (מלשון רעות) מעודו, מלבד הזמן בו היה אצל לבן.
מח, כב ד"ה ואני נתתי פסוק זה ממשיך את הפסוק הקודם, בו אומר יעקב ליוסף שעתידים הם לשוב לארץ לאחר שירדו למצרים. יעקב מברך את יוסף בבכורה, ונותן לו חלק נוסף על אחיו בירושת הארץ (עיין ברמב"ן לעיל מח, ו), ואת החלק הזה עתיד יוסף לקבל כאשר ישובו אל הארץ ויירשו אותה. ומה שאמר יעקב 'בחרבי ובקשתי' זה משום שכל מה שיירשו ישראל את הארץ הוא מזכותו של יעקב, וכאילו הוא נלחם להם בחרבו ובקשתו. ועוד נראה לומר שעשה יעקב כדרך הנביאים, הניף חרבו וירה חיצים, כדרך הנביאים שעושים מעשה לתחילת קיום הנבואה.
מט,י ד"ה לא יסור אמנם היו תקופות שסר שבט מיהודה, ומישראל בכלל, אך הברכה היא שמעת שיתחילו יהודה למלוך לא ימלוך מלך בישראל שאינו מיהודה. מלכות שאול קדמה למלכות דוד, שהיה ראשון מלכי יהודה, ואכן לא היתה מלכות ראויה שהרי תחילתה בבקשת מלך הייתה מתוך מאיסה בה', כתחליף לנביא שמואל. ומי שמלך אחרי דוד ואינו מזרעו עבר על נבואה זו, ועל זה נענשו החשמונאים ונכרת זרעם.
מט, טז-יח ד"ה דן ידין ברכת דן רומזת לשמשון דן ינקום בפלישתים בשם כל ישראל, על ידי שמשון, שמלחמתו היתה כדרך הנחש, ובייחוד נקמתו האחרונה בהפלת הבניין עליו ועל פלישתים, כנחש הנושך עקבי סוס וגורם לנפילת הרוכב עליו. סיום הברכה הוא בצפייה לישועה, כי שמשון הוא השופט האחרון, והיחיד מהם שמת ביד אויביו, ויעקב מתפלל לישועה מאת ה', שלא בדרך המלחמה של שמשון, כנחש, אלא ישועת עולמים המתקיימת לעד.
מט, ל-לא ד"ה וטעם שמה היתה מחלוקת בין יעקב לעשו על הקבורה במערה יעקב מזכיר את הקבורים במערה כדי להגדיל את חשיבותה בעיני בניו. כאשר קברו אותו מוזכרת שוב קניית המערה ביד אברהם כי בקבורתו נחתמת כוונת אברהם, שהתכוון שהאחרון שייקבר במערה יהיה יעקב. יעקב מדגיש שלו ראוי מקום הקבורה, מפני שחשש שעשו יטען לבעלות על הקבורה במערה כי הוא הבכור. ואכן למסע הקבורה של יעקב הצטרפו 'גם רכב גם פרשים', ומתואר בספר יוסיפון שהיתה מלחמה עם נכדו של עשו, ונצחוהו. וכן מוזכר במדרשים.
מט, לג ד"ה ויגוע ויאסף המדרש אומר שיעקב אבינו לא מת, ואע"פ שנזכר בפסוקים שיעקב מת, אין זה אלא מצד יחס הבנים, שאינו עמם. וכוונת המדרש לנפשו של יעקב, שבמובן מסויים לא מתה כשאר הנפשות ונותר לה לבוש מסויים בו היא מתגלה.
בסיכום הספר מדגיש הרמב"ן את היסוד שמעשה האבות רומז לבנים את אשר יצמח בעתיד, ומודה לה' על עזרתו.
;
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
