ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לב הלימוד - הלכות סנהדרין א'

דף הבית ראשי בית מדרש הלכה ומנהג הרמב"ם היומי ספר שופטים הלכות סנהדרין Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תמוז תשע"ז

לב הלימוד - הלכות סנהדרין א'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

פרק ב' – הדיינים הראויים
בית הדין העליון נמצא בהר הבית. המשפט והשכינה כרוכים יחד. הדיינים מייצגים את הקב''ה ועליהם להיות גם כן מקובלים על הבריות. לכן, יש למנות אנשים כלילי המעלות: מוכשרים, בעלי מידות טובות ורגישות, בעלי ידע נרחב, אפילו נאים. ככל שלדיין תכונות מתאימות יותר, הוא מקודם לבית דין חשוב יותר, עד לבית הדין הגדול של 71.
מכל מקום, משפט האדם והחברה, אסור שיהיה מוגבל להשראת השכינה ולעוצמתה של הסנהדרין בלבד.
לכן המינימום למינוי בית דין, הוא שלושה, ועדיף תמיד להרבות. מכל מקום לצורך יישוב סכסוכים וכדומה, אחד מומחה יכול לדון, אך אין בידו סמכויות של בי''ד. ולא רק זו, אלא שלעיתים אף האדם הפרטי יכול לעשות דין לעצמו.

פרק ג' – סדרי מושב בי''ד
לבית הדין סדרי משפט קבועים.
בזמן: מושב בית דין מהבוקר עד הצהריים, ומושב הסנהדרין עד הערב.
לעולם לא מקיימים דיון בלילה, להוציא דיני ממונות, שהאף שאין להתחיל בעניינם בלילה, מותר לסיימם בלילה.
באופן הישיבה: על הדיין לדון ברצינות וכובד ראש, כראוי למקום בו שורה שכינה.
באופן המינוי: על הדיין להיות הגון ולא לרדוף אחר המינוי. גם הדיין דן דין אמת, עדיין יש איסור למנות דיין שאינו ראוי או הגון.

פרק ד' – סמיכה
לבית הדין יכול להצטרף רק דיין שנתמנה לכך. מינוי זה נקרא ''סמיכה''.
בית דין הגדול היה שולח שליחים לקצווי ארץ ישראל ובורר את האנשים המתאימים לדיינות. כשהיו מוצאים את האדם המתאים, היו סומכים אותו על ידי שצירפו לשמו את התואר ''רבי'', ואמרו לו ג' חכמים שאחד מהם נסמך בעצמו: ''הרי אתה סמוך ויש לך רשות לדון אפילו דיני קנסות''.
לאחר שנפסקה הסמיכה, עדיין קיימת אפשרות לדון לראשי גליות שמעמדם דומה למלך.

פרק ה' – מערכת בתי הדין והדינים הנידונים בה
מערכת בתי הדין מורכבת משלוש ערכאות.
הראשונה - בתי דין של שלושה דיינים, סמכותם לפסוק בדיני ממונות וקנסות.
השנייה - בתי דין של עשרים ושלושה דיינים, סמכותם מורחבת גם לדיני נפשות.
העליונה - בית הדין הגדול של שבעים ואחת הנמצא בעזרה שבבית המקדש.
נוסף לכוחו השיפוטי, היווה בית דין עליון זה, מעין ''מועצת הזקנים'' העליונה של העם כולו.

חריגים – דין יחיד ובית דין שאינו סמוך המוסמכים על ידי הציבור לדון דיני ממונות בלבד.

פרק ו' – טעות בדין

טעות בדין מוערכת על פי מידת הטעות, מומחיות הדיין והשלכות הטעות - ככל שהטעות מפורשת יותר, הדיין אינו מומחה וביצוע הדין היה הוצאה ממשית של ממון מאחד לשני וכל כיוצ''ב, מוטלת מידה רבה יותר של אחריות על הדיין, עד שבמקרים מסוימים הוא צריך לשלם על הטעות מכיסו.
קיימת אפשרות לערער על פסק, על ידי כתיבת טעמי הדין והעלאתם לערכאה גבוהה יותר. מלבד בית-דין-הגדול, וכן כל בית דין גדול ומומחה בדורו, שאין חוששים בהם לטעות.


פרק ז' – שינוי בסדרי הדין
למרות שסדרי הדין קבועים, רשות יש לבעלי הדין לדון על פי סדרים אחרים המקובלים עליהם.
למשל:
בחירת הדיינים הרצויים על ידי שני בעלי הדין, שינוי בכללי הדין, כגון: בחירת דיין פסול, שבועה שאינה כתקנה וכדומה.
על דרך זו, על מנת להסדיר את הדין ולמנוע עינוי דין שאינו נגמר, ישנם כללים לאופן הדיון בראיות שניתן לשנות לפי העניין.

פרק ח' – הכרעה על פי רוב בממון
מצוות עשה להכריע על פי רוב. ודי ברוב של דיין אחד, מלבד בדיני נפשות שיש צורך ברוב שניים על מנת להכריע את הדין.
כאשר אין הכרעה, למשל אחד מזכה, שני מחייב ושלישי אינו יודע, מוסיפים עליהם עוד דיינים עד להכרעה. אם לא הגיעו להכרעה לאחר שכינסו את הסנהדרין כולה, נושאים ונותנים אם החכם שאינו מכריע, עד שיטה לדעה מסוימת.



חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il