ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- מעמד הר סיני ומתן תורה
- ספריה
- מועדים
- ביכורים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
אפשר לגשת לשאלה זו של מהות מתן תורה גם מצד אחר: הנה ידוע 3 כי קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עוד לפני שנתנה, כאמור: "וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי" 4 , הרי שהשיגו האבות את התורה, את תכניה ואת פרטיה, עוד לפני התגלות מתן תורה. מהו אם-כן הדבר שנוסף לעולם, מהו השינוי המהותי שהתחולל במתן תורה ובתקופה שלאחריו, על-פני הדורות הקודמים ועל-פני העולם שללא תורה?
השאיפה לאלוקות
האדם מישראל, כמציאות שלימה, יש בו מ"חלק אלוה ממעל" 5 - ניצוץ אלוקי של אור שהוא הנקודה הפנימית, הגרעין העמוק והמוצנע ביותר של חיי נפשו. אכן, לא בכל עת זוכה האדם להכיר את המהות האלוקית הפנימית של נפשו שלו, לא תמיד הוא יכול לראות מאחורי המסכים המסתירים השונים את העצמות האלוקית הקוראת אליו. אולם הגרעין קיים תמיד. ומאחר שנקודת הפנים הזו של האדם, "קודש הקדשים" של נפשו, הריהי החלק האלקי - שואף האדם בכל-זאת, ביודעין ובלא יודעין, לקראת האלוקות.
בדרכים שונות מגיע האדם לכלל הכרה שחפצו ורצונו להתקשר עם ה'. יש המגיעים לכך על-ידי התבוננות ומחשבה מעמיקה על עצמם ועל העולם, ויש אחרים אשר מאורעות חייהם ונסיונם גורמים להם לכך. כמו-כן מצויים גם המקרים שבהם אדם שהיה רחוק כל ימי חייו מן היהדות ומן המחשבה על אלוקות, מתגלה בו לפתע - בשעת משבר חיים, בשעה שהוא צריך להחליט סופית לאן הוא שייך, כל עוצם כוחו של גרעין החיים הפנימי הזה.
אף ההתבוננות והעיון המביאים את האדם לכלל הכרה, לידי רצון להתקרב אל ה', אינם בני סוג אחד. יש המגיעים לכך מתוך התבוננות בגדולתו של ה' בעולמות שברא, מתוך הכרה והתבוננות במעשי ה' בעולם כולו, בשפע אורו וטובו - מגיעים הם לכלל התרגשות והתפעלות הנפש, ומכאן - להרגשה מודעת שלימה יותר של הרצון להתקרב אל ה'. ויש המגיעים לכך מתוך מחשבה על גורלו של עם ישראל, על חסד ה' כלפינו המלוה אותנו תמיד מאז יציאת מצרים, על המהות המיוחדת של עם ישראל.
אף קיימת דרך אחרת: כאשר מגיע האדם אל הרצון לה' דרך עצמו, דרך העיון בחייו ונפשו שלו. "מבשרי אחזה אלוה" 6 - מעצם חיי והתרגשותי שלי רואה אני את ה' מאחוריהם. והיא היא המחשבה המונחת ביסוד "כי הוא חייך" 7 - ההכרה האמיתית בהרגשה עזה כי ה' הוא הוא עצם החיים, אשר הוא חיי החיים, וכי הוא מקור החיים לא רק של העולם כולו אלא גם של הנפש שלי ממש. רגש זה הוא כפירוש הזוהר 8 על הפסוק "נפשי אויתיך בלילה" 9 שהוא קריאתו של האדם אל ה': אתה, שאתה הוא באמת נפשי, מקור חיי האמיתי, אותך רוצה אני, אליך אני שואף בלילה - בלילו של העולם, בחושך ובקדרות של המציאות.
ומתוך כל המחשבות הללו מתעורר ומתגלה הרצון להגיע אל ה', להתקרב אליו, להיות תמיד עמו.
רוחניות
שאיפתו של האדם להתקרב אל האלוקות, כאשר היא מגיעה לשלב של הכרה וידיעה, הריהי מביאה אותו להתחיל בדרך של חיפושים ונסיונות, במאמץ להתקרב אל ה'. כי גם כאשר ברורה לו לאדם שאיפתו להיות קרוב לאלוקות, וגם כשהוא מגדיר לעצמו את החיפוש אחרי האלוקות כמטרת חיים - אין הכל נעשה ברור. אז מתייצבת בכל תוקפה ומשקלה השאלה, אותה שואלים כל מבקשי ה' - מצבא מרום עד לאדם התחתון: "איה מקום כבודו?" 10 .
הרגש הראשון, התנועה הראשונית של המחפש ומבקש אלוקים, הריהי תנועה של התנשאות - נסיון להתעלות על ההגבלות והתחומים שמציבה החומריות, לקראת המופשט, הרוחני, הדבר שמעבר לחושים. המחפש סבור כי כאשר יוכל להיפטר מן התאוות המרובות המקיפות את חייו, כאשר יוכל להגיע להכרה יותר ברורה בדברים הרוחניים - הרי אז יגיע ממילא להיות קרוב יותר לה'. הגוף, החומר, השאיפות והתחושות הגשמיות - כל אלה נראים כמפריעים היסודיים. ומעבר להם, ביתר דקות, חש האדם כי עצם היותו קשור ברצונות ובחפצים של ה"אני" שלו - אלה הם המפריעים, המעכבים את התקשרותו האמיתית לה'.
כיוון שכך, הרי מחפש ה' פונה לעבר הרוחניות, מנסה להעמיק את הרגש הקיים בו לגבי האלוקות, מנסה הוא להגיע לאהבת ה', לרגש של התמסרות ודביקות. וכמובן - אפשר להגיע לשיאים שבהם שוכח האדם את עצמו בתוך התעוררות אהבה רבה זו, בתוך סערה של תשוקת ההתקרבות לה', כאשר נשכח העולם, כאשר עוזבים את תאוותיו ותשוקותיו - על-מנת להיות קרוב יותר לה'.
מגבלות ההשגה
עד כאן התנועה הראשונה, הכיוון הראשוני של הרצון להגיע לאלוקות. אולם, כאן מגיע זמנה של המחשבה, מגיע התור של הביקורת, המקום לשאול: האם השגה זו, האם התעוררות והתרגשות זו הינם באמת אלוקות?
ובתוך המחשבה המעמיקה יותר מגלים, כי בעצם כל מה שאנו יודעים, כל מה שאנו מסוגלים להשיג ביחס לאלוקות אינו מגיע כלל לידי הבנה כלשהי. כל מה שאנו מסוגלים פחות או יותר להרגיש מבשרנו, לחוות בתחושתנו העצמית, האור השופע ומחיה את עולמנו שלנו ואת רבבות העולמות הרוחניים אשר מעבר לנו - כל זה אינו אלא ניצוץ זעיר, אור מוחזר שכבר עבר אין-ספור צמצומים, "מלכות שבמלכות שבעשיה". וה' בעצמו, הוא אשר אליו אנו שואפים, הוא רם ומתנשא הרחק ומעבר לכל תחושה והשגה, מעבר ליכולת השכל להשיגו. לא רק השכל האנושי שלנו אינו מגיע להשגת האלוקות, אלא עצם התפיסה של השכל - בכל דרגה שהיא, אינה מסוגלת להשיגו, להגיע לידי איזשהו מגע עמו. כי הקב"ה, הריהו "קדוש" לאמר: נבדל ומופרש ונעלה מן הכל, אין-סוף-ברוך-הוא.
ועל-כן, כל המאמצים האנושיים להגיע להתקרבות אל ה' על-ידי המאמץ שעושה האדם עצמו, הרי הם, מעצם מהותם, נידונים לכישלון. וכי כיצד יוכל האדם, אשר במהותו הוא יצור מוגבל ומצומצם, לחרוג מעבר לגבולות מציאותו? כיצד יכול האדם, ולו גם בשיאי השיאים של התעלות רוחנית, למצוא מגע עם מה שאינו ניתן למגע, עם הקדוש והמובדל? כל אותן חוויות שיש בהן התעלותו של האדם באהבת ה' וביראתו, בהתרחקות מן העולם החומרי ומושגיו - עדיין אין הן מביאות את האדם לקרבה אל ה'. סבור הוא האדם כי האלוקות מצויה בתחום הרוחני ולכן הוא עושה מאמץ לעזוב את חיי החומר ולהגיע אל התפשטות הגשמיות, אל ביטול התחושות הטבעיות. אולם, לאמיתו של דבר, הרי הקב"ה רם ומתנשא מן הכל, הרוחניות העליונה ביותר הרי היא - כגשמיות הנמוכה ביותר - אין ואפס לגבי גדולתו האין-סופית.
אשר על-כן, גם אם יעלה האדם לרום המעלות שהוא מסוגל להגיע אליהן (והאדם מסוגל, בכח, להגיע למעלות עליונות למעלה ממלאכים ושרפים), גם אז נמצא הוא רחוק ומובדל מה'. הפער האין-סופי הקיים בהכרח בין האדם כיצור מוגבל - הנשאר תמיד בכל רוממותו מוגבל, לבין הקדוש-ברוך-הוא - שהוא מובדל ואין-סופי, הפער הזה אין דרך ביד האדם לעוברו. לעולם, על-אף כל מאמציו של האדם בדרכו האנושית שלו, אין הוא יכול להיות קרוב באמת, אפילו קרוב יותר לה'.
הדרך אל ה' נראית אפוא, בלתי ניתנת למעבר. אין אדם, יהא מי שיהא, שמסוגל לעבור את כל המעצורים, את כל המגבלות של האדם - בהיותו יצור מוגבל - ולהגיע ממש אל האלקות, אל המהות שמעבר לכל. התשוקה, הרצון של החלק-האלקי-שממעל שבתוכנו הוא לעלות אל ה', אך אין דרך שבה מסוגלים אנו לבדנו לעשות זאת.
התקשרות לאין-סוף
וזו היא משמעותו של מתן תורה.
מאחר ואנו - בני אדם, במאמצינו שלנו איננו מסוגלים להגיע אל האלוקות, הרי הקב"ה בעצמו מתוך חסדו וטובו שאין להם סוף, ועל-מנת להגיע להשלמת הכוונה הראשונה של בריאת העולם - מוריד הוא את עצמו אלינו.
התגלות ה' אלינו, מתן תורה בהר סיני, איננו רק הוראת דרך למעשה כיצד צריכים אנו לעשות ולנהוג. ירידת ה' במתן תורה היא ההתלבשות בתוך התורה והמצוות, היא גילוי האופן שבו אנו מתאחדים ממש עם הקב"ה - כאשר אנו מקיימים את מצוותיו. המצוה נעשית אפוא לא רק מילוי פקודה - "צו" בלבד. המצוה מְתַמְצֶתת תוכן פנימי יותר, מהותי יותר, הריהי מלשון "צותא" - להיות יחד, יחד עם ה'.
הקב"ה "ירד על הר סיני" - והוריד כביכול את מהותו ועצמותו, את מהותו שלמעלה מכל גדר והגדרה, דוקא אל הגדרים והתחומים, ההגבלות והמחיצות של התורה שנתן לנו. ומאחר שהתורה היא ביטוי רצונו העליון של הקב"ה, מאחר שהיא היא חכמתו ורצונו יתברך, הרי שיש לנו בכך הרבה יותר מאשר קבלת "תורה מן השמים". מתן התורה היא ההורדה אל בני האדם, אל דרגתם וכושר תפיסתם של בני האדם, את הדבר העליון ביותר - "תורה שהיא שמים".
משום-כך יש הבדל פנימי ויסודי בין המצוה - כפי שהיא נראית באופן חיצוני, וכפי שהיא נתפסת ומובנת על-פי השכל, לבין מהותה הפנימית של המצוה - כציווי, כדרך של התקשרות עם הקב"ה.
"לא תרצח" של המוסר האנושי הוא חוק נעלה, הוא דרגה עליונה של השגה אנושית. אולם גם כאשר "לא תרצח" מובן באופן הדק והרוחני ביותר (לא מתוך בקשת תועלת עצמית, ואף לא מתוך רצון להקים ולבסס את החברה האנושית), הריהו נשאר סוף-כל-סוף השגה אנושית, המוגבלת בטבעו ובמהותו של האדם; שיא אנושי - שאינו מגיע מעבר לתחום האנושי. לעומת-זאת, "לא תרצח" כאשר הוא מתגלה במעמד הר סיני בעשרת הדברות, הוא צו אלקי, הוא חלק מהקשר אשר המובדל, הנעלה מכל - הקב"ה, מתקשר בו אלינו.
הצו הזה הוא המכשיר המוגבל להשגת הבלתי מוגבל, הכלי הסופי להשגת האין-סוף. העולם עד מתן תורה הוא עולם בו האדם מנסה, מתאמץ להגיע אל ה', ולמרות כל המאמצים נשאר מרוחק. ממתן תורה ואילך נפתחה הדרך - דרכה של התורה, להגיע אל האלקות. הקב"ה עצמו יורד ומתגלה בתוך התורה, הוא מוסר את הדרך, את האפשרות, כיצד יוכל האדם להתגבר על מעצורי עצם היותו אדם, כדי להתקרב ולדבוק באלקות.
^ 1 רש"י שמות יט,ב ד"ה "ויחן שם".
^ 2 שמות כ,יב.
^ 3 קידושין פב,א.
^ 4 בראשית כו,ה.
^ 5 איוב לא,ב, ור' תניא פ"ב.
^ 6 איוב יט,כו.
^ 7 דברים ל,כ.
^ 8 ח"ג סח,א.
^ 9 ישעיהו כו,ט.
^ 10 "קדושה" מוסף של שבת.
^ 2 שמות כ,יב.
^ 3 קידושין פב,א.
^ 4 בראשית כו,ה.
^ 5 איוב לא,ב, ור' תניא פ"ב.
^ 6 איוב יט,כו.
^ 7 דברים ל,כ.
^ 8 ח"ג סח,א.
^ 9 ישעיהו כו,ט.
^ 10 "קדושה" מוסף של שבת.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
אנחנו קודש למענך
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
למה אנחנו ממש דומים לשמן?
איך ללמוד גמרא?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
האם מותר לפנות למקובלים?
אהבת ה' או אהבת האדם, מה גדול יותר?
חידוש כוחות העולם
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
