ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
אומרים חז"ל, אין "והיה" אלא לשון שמחה. ואומר בעל 'אור החיים' הקדוש, שהתורה מזכירה את הביאה לארץ ישראל בלשון שמחה, לומר שאין שמחה שלמה אלא למי שיושב בארץ ישראל, וז"ל: "אמר והיה לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, ע"ד אומרו (תהלים קכו, ב) "אז ימלא שחוק פינו".
כלומר, למרות שבחוץ לארץ לומדים תורה ויש להם שבתות וימי טובים ששמחים בהם, אבל השמחה המושלמת ביותר היא בישיבת ארץ ישראל דווקא, שכן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות, ובה יש מצוות מיוחדות התלויות רק בה שאינן נוהגות בחוץ לארץ.
ולא לחנם ביקש משה רבנו והתחנן תקט"ו תפלות (כמניין ואתחנן) כדי שיכנס לארץ. וכבר ביארו חז"ל (סוטה יד.) "דרש רבי שמלאי, מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י, וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבוע מטובה הוא צריך - אלא כך אמר משה, הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י" וכו' ועיי"ש שהקב"ה אמר לו אני מעלה עליך כאילו קיימת כולם.
ועוד מבאר בעל אור החיים הקדוש: שכל זמן שעם ישראל היו במדבר הם לא ידעו עמל ויגיעה, כי כל מלאכתם נעשתה מאליה, הם אכלו לחם אבירים, ובגדיהם התכבסו בעודם עליהם וכל כיוצא בזה, וכשעמדו להכנס לארץ חששו שמעתה תהיה ישיבתם כרוכה בעמל ועבודת כפיים כדרך כל בני היישוב, לכן אמרה התורה "והיה כי תבוא אל הארץ", ללמד שאין לחשוש מההתייגעות שהיא מנת חלקם של בני היישוב, כי עצם הישיבה בארץ ישראל מביאה על האדם שמחה ומנוחת הנפש. והנה, ישנם אנשים עשירים שכל תענוגות תבל למרגלותיהם, אבל אין הם שמחים שמחה שלמה כיון שהם גרים בחוץ לארץ, וחסר להם בנפשם את חלקם בישיבת ארץ ישראל.
וידועים דברי הגמרא במסכת כתובות (דף קי"א ע"א): "אמר רבי יוחנן: כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל, מובטח לו שהוא בן העולם הבא" – הכוונה שהולך ד' אמות ומהרהר בתשובה – וזו המעלה הגדולה של ארץ ישראל.
השמחה שבמצוות ביכורים "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ"
"מגיד שלא נתחייבו בבכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה" (רש"י)
מצות ביכורים חלה רק לאחר י"ד שנה מכניסתם של ישראל לארץ, שבע שנים לכיבוש ושבע שנים לחלוקה. ואומר בעל 'אור החיים' הקדוש: "ונראה שכוונת הכתוב היא שיצו ה' ארבע מצוות: א. שידע בלבו כי לא בכחו ולא בעוצם גבורתו בא לרשת הארץ, אלא מתנת ה' וכו'. ב. הגם שיש לו דבר המספיק לו בארץ, אעפ"כ יגרש אויבי ה' מארצו" וכו'. ג. ישיבה באר"י היא מצוה בפני עצמה (כתובות קי"א), עיי"ש. כלומר מצות ביכורים באה לבשר שמחה גדולה בעצם קבלת וישיבת הארץ, ועוד שהארץ נתונה לישראל ולא לעמים אחרים כלל, וכמו שכתוב 'לך' ולא לאחרים. ד. הבאת הביכורים.
ואומר בזוהר הקדוש (פרשת במדבר קי"ח ע"א) שאין שמחה אלא בעת שעם ישראל נמצא על אדמתו בארץ ישראל. ומביא בשם ר' אבא שאין שמחה בחו"ל. ור' אלעזר אומר כתוב אחד אומר "עבדו את ה' בשמחה" (תהלים ק'), ופסוק אחר אומר "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" (תהלים ג'). בזמן "דישראל שראן בארעא קדישא" - בשמחה; ובזמן "דישראל שראן בארעא אחרא" - גילו ברעדה.
הגר בארץ ישראל – עוונותיו נמחלין
בעל האור החיים הקדוש אומר: ישיבת הארץ היא מצוה בפני עצמה, כי יש מצוה לכבוש את הארץ,ויש מצוה נוספת ונפרדת, והיא 'ישיבת הארץ'. והנה, הקדוש ברוך הוא 'נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים עליה'. והביאור הוא שהקב"ה נותן נשמה למי שגר בארץ, אבל גם התיירים זוכים במצוה רבה וחשובה בעצם הטיול וההליכה בתוכה ועל אדמתה. ויש האומרים שדברים אלו הם דרש בלבד, וזה טעות, כי זו הלכה מפורשת שכל המהלך ד"א בארץ ישראל נמחלים לו כל עוונותיו. ועיין לרמב"ם (פ"ה מהלכות מלכים הלכה י"א), וז"ל: "אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עוונותיו נמחלין שנאמר וכו' אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא" וכו'. ושמא תשאל, וכי אדם שמלא עוונות, הם נמחלים לו רק בגלל שהוא גר בארץ ומהלך בה ד' אמות? וליכא למימר שמדובר בבעלי תשובה, כי אם עשה תשובה נמחלים עוונותיו ונעשים לו זכויות גם בלי ארץ ישראל? אלא, שיש ארבעה חלוקי כפרה, ואם שב על מצוות עשה נמחל לו מייד. ואם שב על לא תעשה, תולים לו עד יום הכיפורים. ואם עבר על כריתות ומיתות ב"ד, ייסורים מכפרים. אבל המהלך בארץ ישראל נמחלים לו עוונותיו באופן מיוחד. וכעין זה אומרים חז"ל: המשמֵר שבת, אפילו עובד ע"ז כאנוש מחול לו, כיון שבשמירת השבת מעיד על בורא שברא את העולם, ונמצא שאם עושה עברות, אינו עושה כן להכעיס חלילה, ולכן יש לו תוחלת מחילה אם חוזר בתשובה.
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל בלבד
ארץ ישראל נתנה במתנה לעם ישראל בלבד, ואין לשום אומה ולשון חלק בארץ, וסופם להיות מגורשים מהארץ. וכך כותב בעל 'אור החיים' הקדוש, וז"ל: "אשר ה' אלקיך נותך לך נחלה וירשתה וגו' להוריש הארץ מיושביה, הגם שיש לו דבר המספיק לו בארץ, אף על פי כן יגרש אויבי ה' מארצו, והוא אומרו וירישתה", עכ"ל. אין בכוונתנו לדבר בענייני פוליטיקה כלל, אבל דברי 'אור החיים' הקדוש ברורים מאד, שאין לעשות שום דבר בכל מה שנוגע לשטחה של ארץ ישראל, וכל אלו שחושבים שיש להם זכות בחלק זה או אחר של ארץ ישראל, סופם שהקב"ה יגרשם, כי איננה ירושה אלא לעם ישראל בלבד.
תיקון חטא המרגלים בהבאת הביכורים "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ"
"מראשית ולא כל ראשית, שאין כל הפירות חייבין בבכורים אלא שבעת המינים בלבד" (רש"י)
המשנה במסכת ביכורים אומרת (ג, א): "כיצד מפרישין את הבכורים? יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, אשכול שביכר רימון שביכר - קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים". שואלים המפרשים, מדוע הוזכרו רק שלשת מינים הללו ולא כל השבעה? אומר האר"י הקדוש, כי זהו תיקון לחטא המרגלים. המרגלים הוציאו דיבת הארץ ונאמר בהם (במדבר יג, כג) "ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאוהו במוט בשנים ומן הרימונים, ומן התאנים". וכאשר ישראל מביאים את הבכורים בשמחה רבה, הרי הם מתקנים בג' מינים הללו מה שקלקלו המרגלים בג' המינים עצמם. המרגלים היו י"ב אנשים, צא מהם יהושע וכלב שלא רצו להשתתף עמם. שמונה מהם נשאו את אשכול הענבים, ועוד אחד נשא את הרימון, וחברו נשא את התאנה. ואומרים חז"ל שכל רימון וכל תאנה היה גודלם יותר מארבעים סאה .
סימן קסט נוסח אמירת "יהי רצון" בליל ראש השנה
קראתי בחוברת על הלכות ראש השנה, שבליל ראש השנה אפשר לקחת ראש תרנגול, או ראש של דג, או ראש ירק או פרי, ולומר: "שנהיה לראש ולא לזנב". שאלתי היא - האם אפשר להוסיף ולומר במקרים אלו: "ותזכור לנו אילו של יצחק"?
אדם הלוקח ראש דג או ראש ירק, אומר: "יהי רצון וכו' שנהיה לראש ולא לזנב", ואין אומרים: "ותזכור לנו אילו של יצחק", אלא רק אם אוכל ראש כבש
סימן קעו וידוי בין התקיעות בראש השנה, בחירת ישיבה
האם מותר לומר את הווידוי שבין התקיעות, הרי אמירת הווידוי מהווה הפסק בין התקיעות, ולכאורה היה צריך לברך פעם נוספת לפני התקיעות שלאחר הווידוי?
ולבסוף, רציתי לקבל את עצתו של כבוד הרב בבעיה המעסיקה אותי מזה זמן רב והיא - באיזו ישיבה עדיף ללמוד? יש סוגים שונים של ישיבות, ומאוד קשה לי להחליט במה לבחור.
א. בענין הוידוי שבין התקיעות, הארכת והרחבת והבאת פוסקים ראשונים ואחרונים כיד ה' הטובה עליך1. וודאי שלא נעלם ממך מה שכתב ב"יביע אומר"2, וחלקו עליו הרה"ג יוסף אלישיב שליט"א והרה"ג בן ציון אבא שאול שליט"א בספרו "אור לציון"3.
ואנחנו על משמרתנו נעמודה, שכל דבר השייך לתקיעות אין בו דין הפסק4, וכיון שהתקיעות נועדו לעורר את האדם לתשובה, גם הוידוי הינו חלק מהתשובה5.
ובר מן דין, לפי הזוה"ק6 התקיעות שלנו, תשר"ת ותר"ת, אינן מדין ספק אלא חלק מהחיוב. לכן, כיון שהתחיל בחיוב, אף שהפסיק, אינו צריך לחזור ולברך. וכ"ש כאן, שזה חלק מהחיוב והוידוי אף הוא חלק מהחיוב.
ג. בענין לימודיך, אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ7 תרתי משמע. מקום ממש ומקום לימוד. לפיכך, כל מקום שאתה יכול ללמוד בו, תראה ברכה בלימודיך ושם מקומך ללמוד.
סעודת ליל ראש השנה – הלכות חגים
א. בשמחה - סעודת ליל ראש השנה היא הסעודה הראשונה של האדם בשנה החדשה, וחשוב מאוד לעשות אותה סעודה חשובה בשמחה ובדברי תורה, ויהיה לו לסימן טוב לשנה החדשה. \עיין רש"י ד"ה: "ערב ראש השנה" ע"ז דף ה' ע"ב\.
ב. תשתדל האשה להכין את כל צרכי החג לפני שיחזור הבעל מהתפילה כדי שבבואו ימצא שולחן ערוך ובית מסודר. וינהג בעל הבית בנחת עם כל בני ביתו ולא יכעס כלל ביום קדוש זה אף אם לא ימצא משהו כרצונו. ולא יקפיד אפילו בליבו, שאם לא יכעס ולא יקפיד כלל - אין סימן יותר טוב
ג. פסוקי ברכה - טוב להתחיל את הסעודה ב"פתח אליהו" עד "קם ר' שמעון", בפסוקים ובבקשות, \כפי שסידר הבא"ח\ ואם יש ילדים קטנים או שבני הבית עייפים, יאמר רק את פסוקי הברכה, ואחר כך יקדש. וכשחל ראש השנה בשבת, יאמר "שלום עליכם וכו'" לפני פסוקי הברכה.
ד. קידוש - אע"פ שבכל שבת נוהגים לעמוד מיד ולקדש כשמגיעים מבית הכנסת, בראש השנה שאומרים את פסוקי הברכה אינו חייב להשאר עומד עד הקידוש. ובקידוש עצמו יעמוד, ויש נוהגים לישב בקידוש כדעת הרמ"א
ה. לאחר שיקדש ישב וישתה רביעית או מלוא לוגמיו, ולא יברך אחריו ברכה אחרונה אף אם שתה רביעית. אם לא יכול לשתות יין - יתן לאחר שישתה כנ"ל ואם אין אחר - יחלק לבני ביתו שישתו בצירוף רביעית.
ו. המוציא - נוטלים ידיים מברכים "המוציא", מטבילים חתיכה מהלחם או החלה במלח ג' פעמים לקיים מה שנאמר: "ולא תשבית מלח ברית". \ועוד כי טיבול הלחם במלח ממתק הגבורות, ואחר כך מטבילים גם בסוכר או בדבש ג' פעמים, לסימן של שנה מתוקה. והאשכנזים לא נהגו במלח
ז. יקח לעצמו "כזית" מהחלה \27 גרם\ יאכל ממנו, יתן לאשתו כפול - שתי "כזיתות" \54 גרם\ ואחר כך יחלק לכולם מהחלה. אחרי שיאכל "כזית" מהחלה - יברך על ה"סימנים". \כה"ח שם\.
ח. לילה שני - אין יום טוב ראשון של ראש השנה מכין ליום טוב שני, ועל כן אין להוציא ביום טוב ראשון אוכל מהמקפיא לצורך יום טוב שני, וכן אין לערוך את השולחן או לחתוך סלט וכדו' לצורך ליל יום טוב שני בין אם חל יום ראשון בשבת ובין אם חל ביום חול.
ט. בצאת הכוכבים אפשר להכין את השולחן לצורך הלילה השני
יא. שהחיינו - מברכים שהחיינו בשני הלילות. יש נוהגים ללבוש בגד חדש או להביא פרי חדש על השולחן בעת הקידוש בלילה השני, ומברכים "שהחיינו" על היום השני של ראש השנה ומכוונים גם על הפרי. \בעת שאוכלים את הפרי אין מברכים "שהחיינו" פעם נוספת\. ואם אין שם פרי חדש, יברך "שהחיינו" בלילה השני גם ללא פרי חדש, ואין צריך להקפיד לחזר אחר פרי חדש.
יב. אם יש לאדם שני מיני פירות חדשים שמברכים עליהם "שהחיינו". יניח פרי אחד לצורך הלילה השני כנ"ל, ואת הפרי הראשון יביא לשולחן ביום הראשון אחרי הקידוש, ועדיף שיביאנו בסוף הסעודה, יברך עליו "שהחיינו" ויאכלנו. ולא יניחנו על השולחן בעת הקידוש כי אז ברכת "שהחיינו" שבקידוש תפטור גם אותו. \עיין כה"ח תר ס"ק ה ו. בא"ח ניצבים ח\.
"סימנים" - מאכלים מיוחדים יט. טוב להביא מאכלים מיוחדים שהם "סימנא טבא" - לסימן טוב לכל השנה. ויש בענין זה מנהגים שונים. יש הנוהגים לאכול רק תפוח בדבש ויש הנוהגים לאכול "רימון", "קרא", "סילקא" ו"כרתי" המוזכרים בגמרא. \הוריות יב כריתות ו\.
כ. יש עדות הנוהגים לאכול גם "שומשום", "ריאה", "גזר" וכדו' שיש בהם סימן טוב. מי שאין אצלו מנהג ידוע יאכל את ה"סימנים" המוזכרים בגמרא. מי שאבותיו נהגו במאכלים מיוחדים - ימשיך במנהג אבותיו. זוג המתחתן ינהיג בביתו לאכול את המאכלים שמבית הבעל וגם שמבית האשה על מנת להרבות השלום בקרבם. \עיין שו"ע תקפג\.
כא. אם שכחו לקנות או להביא או לבשל את אחד המאכלים - אין בכך כל סימן רע, ורק יאמר את הבקשה הקשורה לאותו מאכל בלי לאוכלו
כב. אף על פי שאין לבטל בנקל מנהג אבותינו, אם הסוחרים מנצלים את המנהג על מנת להפקיע שערים - אין צריך לקנות מהם את כל הסימנים ויאמר את הבקשה בלבד.
כג. ראוי לאכול מכל מין אחרי הבקשה. אמנם אם אין המאכל ערב לו - יבקש את הבקשה בראייה בלבד. \עיין כה"ח תקפג ס"ק ו\.
כד. בזמן הקידוש בלילה הראשון יסיר מעל השולחן את הפירות החדשים שלא יפטרו בברכת "שהחיינו" של הקידוש. ובלילה השני משאירים בכוונה פרי חדש על השולחן. \כדלעיל בהלכות קידוש\.
כה. זמן אכילתם - יש כאלה האוכלים את הסימנים אחרי הסעודה ויש האוכלים אותם אחרי הקידוש לפני הסעודה. אבל הטוב ביותר הוא: לקדש, ליטול ידיים, לאכול "כזית" חלה \ובדיעבד די בטעימה\, ואחר כך לאכול את המאכלים של סימן טוב.
לדעת חכמה ומוסר
בעת שהיה הרב דיין בבאר-שבע, היה נוסע לשם במוניות מירושלים. יום אחד ישב לידו בנסיעה קבלן בעל שם ידוע, באמצע הנסיעה הוציא אותו קבלן פיתה "אש תנור" והחל לאכול. שאל אותו הרב: מה עם ברכה? ומה עם נטילת ידיים? ענה הקבלן: אני לא יודע לברך! החל הרב להתעניין ולשאול את הקבלן שאלות על עבודתו, וראה שמדובר באדם בעל ידע וחכמה. אז אמר לו הרב: רואה אני שחכם ומבין גדול אתה, אז בוודאי גם לברך אתה יכול ללמוד ולדעת. אמר הקבלן לרב: מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו? אמר לו הרב: תן לי "אש תנור" אחד, תעשה כמוני ותקשיב לברכות שאני אברך. וכך ירדו מהמונית, נטלו ידיים, הרב בירך והקבלן מקשיב ועונה "אמן" על ברכותיו של הרב. סיים הרב את סיפורו ואמר: חבל שלא הייתה לי קלטת להקליט את הברכות ולהשאיר לו לשינון.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו לִשְׁמֹעַ בָּאֹזֶן הַלֵּב כָּרוֹז מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם
קול צופייך פרשת כי תבוא תשפ"ב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי להיכנס למסעדה שאינה כשרה על מנת להתפנות ואינו צריך להסיר את הכיפה
מזוזה ומעקה באיזה חדר קובעים מזוזה?
הלכה למעשה
מהי "צורת הפתח" המחייבת מזוזה? הגדרת "חדר של כבוד" (איפה אסור או צריך לכסות את המזוזה). מזוזה בבתי כנסת, בתי מדרש, משרדים וחנויות. דיני מחסנים, מקלטים וחדרי כביסה. מידות החדר החייב במזוזה (ד' אמות על ד' אמות ושיטת השטח). הלכות מזוזה במרפסת סגורה/פתוחה ומנהג ירושלים. באילו חדרים מברכים על המזוזה ובאילו מניחים ללא ברכה?
מזוזה ומעקה הלכות מזוזה למעשה: ממיקום המשקוף ועד דירה מושכרת
הלכה למעשה
בשיעור זה עוסק הרב בשאלות השכיחות והיומיומיות ביותר הנוגעות למצוות מזוזה: מהו הפירוש והטעם העמוק של מצוות מזוזה? האם מותר לכבד מישהו אחר בקביעת המזוזה בביתנו? באיזו תדירות חובה לבדוק את המזוזות, והאם מברכים שוב לאחר בדיקה? מה עושים אם המזוזה נפלה בשבת או ביום חול? באיזה גובה ובאיזה צד מניחים את המזוזה בדיוק? מהם הדינים עבור שוכר ומשכיר דירה, והאם מותר לקחת מזוזות מהודרות בעת מעבר דירה? דיני מזוזה בצימרים, בתי מלון ופונדק.
רביבים בין סדר חברתי לתיקון עולם
אסור לפגוע בערבים או ברכושם כדי להרתיעם מלפגוע ביהודים או כדי לגרשם | אסור לשום אדם לעבור על החוק ולעשות דין לעצמו | כשהוא עושה זאת במסגרת מלחמה, חומרת מעשיו גדולה יותר | כתחליף לתרומות ולמעשרות ולמתנות העניים הורו חכמים להפריש מעשר מרווחי כל הפרנסות - כדי להחזיק את מלמדי התורה ולסייע בפרנסת העניים | הרוצה לקיים את המצווה במידה טובה, צריך להפריש חומש מרווחיו | העיסוק בחוכמות העולם אינו נחשב ביטול תורה, מפני שחוכמת הבורא מתגלה בבריאה על כל מרכיביה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ראה
מה הטעם שהכהן הגדול היה צריך לגור בירושלים גם בלילה , ואינו יכול לגור מחוץ לירושלים. מה מיוחד במצוות הצדקה אחת מתרי"ג מצוות שהיא שקולה כנגד כל המצוות. עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר - הלא באמת בתורה כתיב תְּעַשֵּׂר בשין שמאלית, ואם כן איך למדו חז"ל מזה 'בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר', שהוא בשין ימנית. מה הטעם שהציפורים של המצורע שנטהר - כשהיא שחוטה נאסרה והמשולחת שהיא חיה מותרת.
ראה פרשת ראה – תזיז את עצמך
העליה לרגל לחגוג בירושלים מלמדת אותנו שעם כל אי הנוחות המטלטלת אנו צריכים לשמוח בהזדמנות שניתנה לנו לתקן
