בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

קטטה שסופה אהבה

לפתע חש רטיבות בגבו. הוא הסתכל לאחוריו וראה כלב לא גדול עושה את צרכיו, לא פחות ולא יותר, על גבו... הוא קם מיד וראה כי בעל הכלב עומד אדיש במרחק לא רב. הוא כעס מאוד והחל לצעוק עליו. בתגובה בעל הכלב החל לתקוף בחזרה

undefined

עודד מזרחי

שבט תשע"ח
3 דק' קריאה
רוני גדל בבית מסורתי בצפון תל אביב, ולמד בבית ספר עם יתר הילדים משכונתו. מעט לאחר בר המצווה החל להימשך ליהדות, ואף רצה ללמוד תורה ולקיים מצוות. אביו, שראה שהוא נמשך ליהדות, הציע לו יום אחד ללכת לראות מהי ישיבה.
כך הגיע לישיבה קטנה בבני ברק, החל ללמוד בה, ומהר מאוד נכנס לעניינים. לאחר תקופה קצרה כבר היה עם מגבעת וחליפה כתלמיד מן המניין בישיבה, וחזר לביתו רק לגיחות קצרות בשבתות חופשה.
לאחר כמה שנים הגיע זמנו לעבור לישיבה גדולה. הוא נחשב כבר כבחור רציני ולמדן, וחיפש ישיבה שתהלום את כישרונותיו. כך הגיע לישיבה ספרדית-ליטאית בירושלים.
באותה ישיבה למד כמה שנים, שבהן התענג רוב היום על לימוד הגמרא. הוא החל להסתובב קצת בירושלים, והתוודע לחסידות ברסלב. מהרגע שבו פגש את תורת ברסלב, הרגיש כי נפשו נמשכת אליה. הוא החל להביא לישיבה קונטרסים וספרים של ברסלב, ודיבר בהתלהבות עם חבריו על שיטתו של רבי נחמן.
בהנהלת הישיבה לא ראו בעין יפה את אהבתו החדשה, והזהירו אותו שוב ושוב שישאיר את הרעיונות של ברסלב מחוץ לכותלי הישיבה, אבל זה היה חזק ממנו. הוא המשיך במעשיו ובדיבוריו, עד שיום אחד נזרק מהישיבה.
רוני חזר לתל אביב כואב ופגוע, ולא רצה ללכת לשום ישיבה אחרת. הוא נשאר ללמוד בביתו, אבל החיים בעיר הגדולה עשו את שלהם, ויחד עם תחושות המרמור שחש כלפי הממסד הדתי, החל להשיל מעליו אט אט את המראה הישיבתי.
מצבו הרוחני המשיך להידרדר, ובסופו של דבר הפסיק לשמור תורה ומצוות. בכל זאת געגועיו לתענוג שבלימוד הגמרא תקפו אותו מדי פעם. באותם רגעים הניח כיפה על ראשו, פתח את הגמרא, למד איזו סוגיה טובה והמשיך בשטף חייו.
באותה תקופה אביו עבר אירוע מוחי שהצריך טיפול צמוד, ורוני הקדיש את זמנו לטיפול באביו, היה צמוד אליו יומם ולילה, ושום דבר בחייו הפרטיים לא התקדם.
אז שמע על הרב עידו רהב, שליח חב"ד שהגיע לשכונתם ופתח בית חב"ד. הוא שמח שסוף סוף יש רב משפיע בשכונה שאיתו יוכל ללמוד גמרא. יום אחד נפגש איתו במקרה, קבע ללמוד איתו, והם החלו ללמוד ביחד איזו תקופה. לאחר זמן הקשר ביניהם התרופף מעט, אבל רוני עדיין הגיע מדי פעם לבית חב"ד, בעיקר כשראה את החסידים מחפשים מניין סמוך לכביש.
חלפו עוד כמה שנים, ויום אחד פתאום תקף את רוני חשק עז ללמוד גמרא. משום מה, החליט לקחת את הגמרא ולרדת ללמוד למטה באוויר הצח. הוא התיישב על ספסל ברחוב שגבל בגינה ציבורית. הגינה הייתה מוגבהת מעט מגובה הרחוב, כך שהצמחייה שהקיפה את הגינה הגיעה לגובה הספסל. רוני פתח את הגמרא שבידו ושקע בסוגיה אהובה.
לפתע חש רטיבות בגבו. הוא הסתכל לאחוריו וראה כלב לא גדול, שרגלו האחת מונפת באוויר ועושה את צרכיו, לא פחות ולא יותר, על גבו...
רוני היה בהלם. הוא קם מיד וראה כי בעל הכלב עומד אדיש במרחק לא רב. הוא כעס מאוד והחל לצעוק עליו. בתגובה בעל הכלב החל לתקוף בחזרה, והחלה להתפתח ביניהם תגרה. בשלב כלשהו הופרדו השניים, ורוני שב לביתו במצב רוח שפוף.
בערב שמע נקישות על דלת ביתו. הוא פתח את הדלת וראה את הבחור הצעיר שעמו התקוטט בגן, מבקש את סליחתו. השניים לחצו ידיים בידידות, ואז אמר לו הבחור שנקרא דור כי ראה אותו לומד בספר תורני, והוא מאוד מתעניין בכך ורוצה ללמוד עמו.
רוני ודור קבעו חברותא והחלו ללמוד בקביעות גמרא, כאשר בכל שיעור גילה דור יותר ויותר התלהבות מדברי התורה.
כעבור חודשים אחדים נשמעו דפיקות בדלת ביתו של רוני. בפתח עמד אדם שהציג את עצמו כאביו של דור. האב הזהירו לבל יעז ללמוד עוד עם בנו. רוני נבהל, ובשיעור הבא הודיע לצעיר שזה יהיה השיעור האחרון שלהם.
הצעיר, שכבר טעם את המתיקות שבתורה, חש במצוקה וביקש להמשיך ללמוד בכל זאת, אבל רוני לא רצה להסתבך. אז נזכר בבית חב"ד שנמצא מעבר לכביש, ושלח אותו ללמוד עם הרב עידו. דור הגיע ללמוד בבית חב"ד, שם הכיר את החסידות וגם את רובד הנגלה, ומצא מרגוע לנפשו הסוערת.
דרך דור הכיר הרב עידו את ארבעת אחיו והטעים גם אותם מאור התורה והחסידות, ואפילו אביהם החל להתקרב בדרכו שלו. רוני חזר אף הוא בתשובה והצטרף אליהם, וכאשר הוא נזכר איך הכול התחיל, הוא משתאה ומחייך...

סופר על ידי שניאור חביב

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il