חזרת ה'סמיכה' – הייתכן?! - פרק ד'

בשיעורים האחרונים בררנו את שאלת מקור הסמכות של הדיינים ובתי הדין בישראל והגענו למסקנה כי סמכותם נובעת מ:
א. מקור הצדק והמשפט-שפט כל הארץ, בורא עולם.
ב. עם ישראל והתמיכה הציבורית. רק מי שמקבל מרב מוסמך שקיבל הסמכה מרב מוסמך עד משה רבנו ברציפות, הסמכה של "יורה יורה ידין ידין" וקיבל את הכרת הציבור רשאי לדון.

מהרגע שבטלה הסמיכה בימי רבי יהודה בן בבא, בעקבות הלחץ החזק של השלטון הרומאי שלא אפשרה להביא לידי ביטוי את ההכרה הציבורית, עלתה על שולחנם של חכמים השאלה האם וכיצד ניתן לחדש את ה"סמיכה".

חידוש הסנהדרין בימינו (16)

הרב יוסף כרמל

add_alert

3 - סמיכה על ידי מי? - פרק ג'

4 - חזרת ה'סמיכה' – הייתכן?! - פרק ד'

5 - דעת הרמב"ם לעניין הסמיכה - פרק ה'

טען עוד

במשך דורות רבים שאלה זו הייתה תיאורטית בלבד ובסיס לדיונים בבית המדרש. בפעם הראשונה שהשאלה התעוררה בצורה מעשית היה זה בדורם של המהר"י בירב רבה של צפת שעלה ארצה ממרוקו ותלמידו הגדול מרן המחבר, ה"בית יוסף" רבי יוסף קארו. פעמי גאולה החלו להישמע ממרחק, יהודים החלו לחזור לטבריה ולצפת והיה סיכוי לבנות את מרכז התורה בארץ ישראל לאחר הגרוש וחורבנה של יהדות ספרד. צריך להוסיף לכך גם צורך הלכתי. יהודים רבים בלחץ האינקוויזיציה המירו את דתם וחלקם הגדול עשה זאת מן השפה ולחוץ כדי להציל את נפשם. רבים מן האנוסים רצו לחזור בתשובה וככפרה על עברות שעונשם כרת היה צורך בעונש מלקות שיפטרם מכך. אי אפשר היה להפעיל את עונש המלקות ללא בית דין של סמוכים שרק הוא רשאי לגזור אותו. או אז עלה הרעיון לסמוך על דברי הרמב"ם שחידש דרך חדשה בסוגיא זו. וז"ל המורה הגדול ביד החזקה:

בשיעור הבא נמשיך לדון בדבריו.