ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בשביעית מלחמות ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה ארץ ישראל ומצוותיה מצוות התלויות בארץ שמיטה התבוננות אמונית Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"א

בשביעית מלחמות

דבקות במטרה



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

הקשר בין מלחמה לשנה השביעית
לפעמים יש לסמוך על הנס
שנת השביעית - המטרה משכיחה את האמצעים
לעשות טוב ללא "חשבונות"
במלחמה, חיי היחיד נחשבים כאמצעי לעומת חיי הציבור וקידוש ה', הנחשבים אז כמטרה
במלחמה המטרה, בדרך כלל, מקדשת את האמצעים
מלחמה על הגזר דין בשמים
בטחון בה' בשביעית ובעת מלחמה

הקשר בין מלחמה לשנה השביעית
חז"ל במסכת מגילה עומדים על סדר הברכות בתפילת שמונה עשרה:
"ומה ראו לומר גאולה בשביעית אמר רבא מתוך שעתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית והאמר מר בששית קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא".

אנו רואים בגמ' זו שחכמים חושפים קשר פנימי בין שנת השמיטה לבין הצורך במלחמה. בשנה זו, מיד עם כניסתה של השנה אנו נקראים לצאת למלחמה כנגד בני ישמעאל פראי האדם. מהו אותו קשר פנימי בין השניים?

לפעמים יש לסמוך על הנס
בספר הזוהר בפרשת בהר מובא סיפור על רבי יוסי ורבי חייא, שהיו מהלכים בדרך וראו שני בני אדם שהיו אף הם בדרך, ופגע בהם אדם שלא בא אוכל אל פיו שלשה ימים, מחמת שאיבד את דרכו במדבר. ראו החכמים שאחד מן השניים מוציא מאמתחתו מזון ונותן לו כל צורכו, בהותירו את עצמו ללא מזון כלל. נחלקו החכמים ביניהם, האם עשה אותו אדם כהוגן, או לא. רבי חייא סובר שאין דעתו של הקב"ה נוחה מהתנהגות זו, שהרי הנותן גופו נותר עתה בלא מחיה. אולם דעת רבי יוסי שאותו אדם עשה כראוי, שמא נגזר עליו בשמים דין קשה וגלגלו לו מן השמים מצוה זו כדי שינצל מגזר דינו הקשה. וכך נמשך שם בזוהר אותו ויכוח בין רבי יוסי לרבי חייא, עד שבסופו של דבר התאמתו דברי רבי יוסי, ונעשה נס לאותו אדם שנתן את כל אוכלו לרעֵב.

ועל כך דרש רבי יוסי את הפסוק: "בטח בה' ועשה טוב, שכֹן ארץ ורעֵה אמונה" - אם על ידי בטחון בה' אתה עושה טוב, אזי הקב"ה מציל אותך מצרה וגורם שתזכה לשכון בארץ.

שנת השביעית - המטרה משכיחה את האמצעים
לכאורה דברי רבי יוסי דורשים הסבר, שהרי כלל מסור בידנו שאין סומכים על הנס. ונראה שגם רבי יוסי מודה שבדרך כלל אין סומכים על הנס, אלא שבמקרים מיוחדים כגון שנגזר על האדם דין קשה, עליו לעשות איזו מצוה במסירות נפש ללא חשבון, ואזי הקב"ה בא ומושיעו.

דברים אלו נאמרים בזוהר על היחס בין שנת השמיטה לששת שנות העבודה בקרקע. תכליתנו בעולם הזה היא דבקות בה'. אולם הקב"ה שם אותנו בְעולם כזה, שבו אין באפשרותנו להתפנות "נטו", לעבודת ה' בלבד. כללי העולם הזה מחייבים אותנו לא זאת בלבד להשגיח על המטרה, אלא גם לחשב את האמצעים שברשותנו, המסוגלים להובילנו אל תכלית זו. על כן, שש שנים אנו מעבדים את שדותינו ודואגים לפרנסתנו, כדרך כל גויי הארץ.

לעשות טוב ללא "חשבונות"

אולם ישנה סכנה, שמרוב העיסוק בפרנסה ובדאגה לקיומנו היום יומי בדרך הטבע, נשכח את התכלית האמיתית, ונתלה את הצלחתנו במאמץ האנושי שלנו. כלומר, דאגה יתירה זו לפרנסה, עלולה להביאנו לידי שכחת ה'. לשם כך באה שנת השמיטה - שבת לה'. שנה שלימה בה אנו פטורים מחובת הדאגה לפרנסתנו בדרך הטבע. הננו עסוקים רק בעשית הטוב, דרך העיסוק בקודש בלבד, ושובתים מכל עסק בפרנסה. נמצאנו משליכים יהבנו על ה', שידאג לכל מחסורנו. " וכי תאמרו מה נאכל בשנה בשביעית... וצויתי את ברכתי ".

בשנה זו, השביעית, כל אחד מאיתנו יש לו מעט אוכל בכליו, ועם זאת הננו נתבעים לבטוח בה', ולתת משלנו לאחרים ביד נדיבה. "בטח בה' ועשה טוב" - על ידי הלוך נפש של בטחון בה', יעלה בידך להתמסר לעשיית טוב ללא חשבונות רבים, האם יש מחיה דייך לך ולבני ביתך, שהרי אתה בוטח בה'. אכן, זוהי שנת מבחן, עד היכן אנו שמים בראש מעייננו את חפצנו להתקרב לה', תוך סילוק חשבונות אישיים.

בשעת מלחמה, חיי היחיד נחשבים כאמצעי לעומת חיי הציבור וקידוש ה', הנחשבים כמטרה
קשה לזהות, מתי הננו מחוייבים למעשים שיש בהם מסירות נפש ללא חשבון. אימתי הננו נתונים באמת בסיטואציה של אותו אדם שפגש חברו במדבר, מתי אנו נמצאים ב"הנהגה של שביעית". נראה הדבר, שזמן מלחמה זהו אחד מן המצבים, בו אנו נתבעים להתנהגות ללא חשבונות אישיים כלל, התנהגות שיש בה ממסירות הנפש. הרמב"ם בהלכות מלכים, מתאר את המהלך הרוחני הפנימי, העובר על הנכנס בקשרי מלחמה בשעת מלחמת מצווה. עליו מוטל להסיר מליבו את מחשבתו על אשתו ובני ביתו, ולהיות מרוכז כל כולו במשימה המלחמתית. קדושת המטרה של נצחון המלחמה, הסרת הסכנה המרחפת מעל ראשו של עם ישראל ומניעת חילול ה' - כל אלה דוחים את כל חשבונות היחיד.

זו גם הסיבה לכך, שבסערת המלחמה אין מחשבים את חשבון ההרוגים. חיי היחיד נדחים מפני חיי הציבור, המופיע מצב של קידוש ה'. הרב ישראלי בספרו "עמוד הימיני", מסביר, שבשעת מלחמה כל עם ישראל נהפך להיות, כביכול, כגוף אחד מאוחד. השאלה, האם להימנע מיציאה למלחמה למרות הסכנה הקיומית המאיימת על הציבור כולו, על מנת למנוע אבידות בנפש - כמוה כשאלה, האם אדם החולה באיבר אחד, יש לכרות אותו איבר על מנת להציל את האדם כולו. בודאי אנו נכרות איבר אחד בכדי להציל את כל הגוף. כך בשעת מלחמה, חיי היחיד נחשבים כאיבר בודד לעומת חיי הציבור, הנחשבים כגוף אחד שלם.

במלחמה המטרה, בדרך כלל, מקדשת את האמצעים
במלחמה, מטרת הנצחון היא קובעת את דרכי הפעולה. גם במלחמה יש לפעמים מניעות מוסריות בדרך ניהול המלחמה. אולם זאת כל עוד שהמניעות הללו לא יגרמו להפסיד במלחמה. מפני שהקלקול המוסרי הגדול ביותר הוא, להפסיד את המלחמה! כך אמנם מזהירה התורה את אלה היוצאים למלחמה. "אתם קרֵבים היום על אויבכם !" יש לזכור שאלה אויבינו! יש גם מלחמות בין אחים . מדגישים חז"ל שיש להחדיר בלוחמים את ההבדל הגדול ועצום בין המלחמה בתוך עם ישראל, בין השבטים השונים. שם, אם תפסידו במלחמה, אחיכם ירחמו עליכם. במקרה כזה, ההפסד במלחמה אפשר שהוא הנצחון. אולם בשעה שאתם יוצאים למלחמה על אויבכם, שם יגרום ההפסד במלחמה, חלילה, שהגוים יתאכזרו על עם ישראל, ומלבד ההרג והאבדן, אין לך חילול ה' גדול מזה.

אכן, לפעמים אנו נמנעים מלבצע מהלכים הנראים בלתי מוסריים, משום שכל מלחמות ישראל, היו והינן מלחמות על הצדק והמוסר. אם נבוא לנהל את המלחמה בצורה שאינה הוגנת, אנו חותכים את הענף שעליו אנו יושבים. אולם חלילה לנו, ששיקולים אלו יהיו סיבה לכך שלא ננצח במלחמה.

על כן, אין שעת מלחמה יפה להיסוסים וחשבונות רבים. במלחמה מוכנים לשלם מחיר יקר, בין אישי, בין כלכלי, ובודאי מחיר של ויתור על איכות חיים. באשר המחיר של הפסד במלחמה הינו המחיר היקר ביותר.

מלחמה על גזר הדין בשמים
מאמינים אנו, כי כל מה המתרחש בארץ, שורשיו נמצאים בשמים. כאשר מתחוללת מלחמה בארץ, אנו מבינים שיש גם מלחמה גדולה בשמים. חז"ל מתארים זאת במקומות רבים כמאבק, כביכול בין שרו של עשיו (או שר אומה אחר) לעם ישראל. אופיה של המלחמה בשמים שונה מזה שבארץ. שם אין נלחמים בטנקים ומטוסים, שם כל כולה של המלחמה הוא על ידי תפילות, זכויות ומעשים טובים. בעת מלחמה, אנו נלחמים על גזר דיננו בשמים! הדבר מובן בהקבלה למה שקראנו בדברי הזוהר, כי אדם הנגזר עליו דין בשמים, יכול להפכו לטובה על ידי מעשה מצוה במסירות נפש. כן הדבר גם בעת מלחמה. על ידי מסירות נפשם של רבים מישראל, הנכונים לסכן עצמם למען עם ישראל כולו, נחתם על ישראל למעלה גזר דין לחיים טובים.

בטחון בה' בשביעית ובעת מלחמה
עמדנו איפוא על קשר אחד שבין שנת השביעית לעת-מלחמה. בשניהם יש לדבוק במטרה, מתוך ביטחון מלא ביכולת האנושית להשיג מטרה זו. לשם כך חייבים בזמנים אלו לפתח את מידת הבטחון. מידת הבטחון מולידה באדם כוחות חדשים. אדם אינו תולה את כוחו בכשרונותיו האנושיים, אלא הכל תלוי בסיעתא דשמיא המלווה אותנו בכל אשר נפנה. במקום שאדם מלא ביטחון, כוחותיו שוב אינם כוחות אנושיים, מוגבלים, אלא הם מתעלים להיות כוחות אלקיים שאין דבר בעולם שיכול לעמוד כנגדם. בשביעית טמונה איפוא אותה סגולה, המסייעת בידנו להתחזק במידת הביטחון בה', תוך הסתייגות גלויה מהבטחות בשר ודם, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר ב"גוים שכחֵי אלקים", כי שוא תשועת אדם.

"הבה לנו עזרת מִצר ושוא תשועת אדם באלקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו" (תהילים ס יג-יד).

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il