פקודי התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש שמות
פקודי

קטגוריה משנית

160

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

גבורת ה' בידי בשר-ודם
חכמינו אמרו, שאחרי שבני-ישראל תרמו את תרומתם ברוחב לב לבניית המשכן, היו אנשים צרי עין שהייתה קשה להם ההתגייסות הרחבה לצורך השראת השכינה בישראל. אותם אנשים חיכו לשעת כושר כדי לתקוף את משה ואת הקמת המשכן, ושעה זו אכן לא איחרה לבוא.
ציוויו של משה על המשכן, נאמר מיד אחרי יום כיפור, בהיותם עוד לרגלי הר-סיני. וכעבור חודשיים מתחילת ההתרמה למשכן, מלאכתם של בצלאל ואהליאב הושלמה, כך שלקראת סוף כסליו המשכן וכליו היו מוכנים להקמה. אך בארבעת החודשים שאחר כך, מאמצע החורף עד ראש חודש ניסן – היו חלקי המשכן עומדים בחלקיהם, מבלי שהורכבו, מבלי שהקימו אותם וכמובן מבלי ששכינה שרתה בהם. "שלא היו יכולין להקימו". ומדוע לא הוקמו?
עמודי המשכן היו כבדים מאוד. גובהו של כל עמוד היה עשר אמות (חמישה מטרים), רוחבו – אמה וחצי (שבעים-וחמישה ס"מ), ועומקו – אמה (חצי מטר) (עיין "מעם לועז"). בסך הכול, רק העץ של כל עמוד היה בערך טון. כל זה מלבד ציפוי הזהב שהיה עליו. כך שכאשר משה רצה להקים את המשכן, הוא היה צריך להקים עשרות עמודים יחד, ועוד לחבר אותם על-ידי הבריחים והבריח התיכון, משמע משימה שנראית כבלתי אפשרית.
ראו דתן ואבירם כי הגיעה שעת הכושר, ויחד עם חבריהם הליצנים פנו בהתרסה כלפי כל ישראל: "לשווא תרמתם, משה לא יכול להקים משכן כזה כבד! אי-אפשר להקים אותו! חבל על כספכם שהלך!". ועוד ריכלו הליצנים ואמרו: "משה זה מתרים ומעביד את כולם, אבל הוא עצמו לא עושה דבר ולא תורם דבר!".
מה עשה הקב"ה? הניח את עיקר המלאכה בידי משה. "ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקדוש ברוך הוא את הקמתו. שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזקפן, ומשה יכול היה להעמידו. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: אפשר להקים את כל זה על ידי אדם? ענה לו הקדוש ברוך הוא: עסוק אתה בידך, וזה יהיה נראה כאילו שאתה מקימו והוא נזקף וקם מאליו. וזהו שנאמר 'הוקם המשכן' – הוקם מאליו" (רש"י שמות לט לג, בשם מדרש רבי תנחומא).
הגמרא במסכת שבת (צב ע"א) אומרת, שתכונותיו של משה רבנו הן שנתנו לו את הזכות להקים את המשכן. הוא היה חכם, גיבור, עשיר ובעל קומה. בזכות זה הוא יכול היה להקים את העמודים הגבוהים ולפרוס עליהם את האוהל. להקים את המשכן, שתשרה שכינה בישראל. "דאמר מר, אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה". ובגמרא נדרים (לח) אמרו: "גיבור ועשיר וחכם ועניו".
למרות שכל התכונות האלו היו קיימות במשה, אמר משה בענוותנותו: "איך אפשר הקמתו על ידי אדם?", כמי שיודע שהקמת המשכן והמקדש לא נעשית רק בידי אדם, אלא "מקדש ה' כוננו ידיך". אנחנו עושים את שלנו והקב"ה עושה את העבודה. "אקרא לאלוקים עליון – לאל גומר עלי"
כשמדובר במשכן או במקדש, קל להבין שאם ה' לא ישרה את שכינתו בבית הזה – הרי הוא סתם בניין של "עצים ואבנים". רק כששורה עליו שכינה הרי הוא "מקדש ה'." החידוש הוא, שגם את בניין העצים אלוקים עושה דרך ידיו של משה.
על זה נאמר (כתובות דף ה): "דרש בר קפרא, גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיה מח): 'אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם', ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב (שמות טו): 'מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה', מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנַנוּ יָדֶיךָ'." והגמרא עוד אומרת, שהמקדש הוא "מַעֲשֵׂי צַדִּיקִים" ואף אומרת כי מה שכתוב בפסוק "כּוֹנַנוּ יָדֶיךָ", מדובר על שתי "ידיו" של הקב"ה. ולפי המדרש, הדברים מבוארים.
מכאן נוכל להבין יותר לעומק את דברי רש"י ותוספות שאומרים (סוכה מא) כי "מקדש העתיד בנוי ומשוכלל יגלה ויבא מן השמים שנאמר: 'מקדש ה' כוננו ידיך'." במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון.

"וּפִי הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ כְּפִי תַחְרָא שָׂפָה לְפִיו סָבִיב לֹא יִקָּרֵעַ"
פשט הכתוב הוא, כפי שמסביר רש"י, שהמעיל היה ארוג ולא תפור. ובדרך הרמז: ידועים דברי חז"ל (זבחים פ"ח:) כי המעיל מכפר על עוון לשון הרע, והוא תיקון לכח הדיבור. יש כאן רמז למעלת הענווה, לאותם הבולמים את פיהם בשעת מריבה, בעלי הענווה אשר נעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, שעליהם אומר הכתוב (שופטים ה', ל"ה): "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (עיין שבת פ"ח:).
וכבר שאלו: הרי "הנעלבים ואינם עולבים", הם בעצמם "שומעים חרפתם ואינם משיבים", ולכאורה יש כאן כפל לשון!
וביארו, כי פעמים בעל הגאווה פוגע בעניו ומעליבו, אך העניו שותק. יש שבעל הגאווה פוגע בעניו בצורה נוספת ואומר לעניו כי הוא בעל גאווה, וגם אז העניו שותק. הרי שהוא שומע חרפתו ואינו משיב, על אף שהיה יכול להשיב. כך מצינו במשה רבינו ששמע את חרפתו מקורח, האומר לו (במדבר ט"ז, ג'): "מדוע תתנשאו". והאמת היא שמשה הוא ענוותן גדול, וקורח הוא בעל גאווה; אך משה אינו עונה ואינו משיב דבר. דבר זה מרומז בלשון הפסוק: "ופי המעיל כפי תחרא" סגור וחתום הוא לבל ייקרע. המעיל שהוא סגור וחתום ומכפר על חטא הדיבור. מרמז המעיל על הענוותן, אשר שותק גם כאשר פוגעים בו בכפליים: פעם האחת כאשר עלבו בו, ופעם השנייה כאשר פסלו אותו במומם שלהם, והיה בידו להשיב ולא השיב

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן"
"'המשכן משכן' – שני פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עוונותיהן של ישראל. 'משכן העדת' – עדות לישראל שוויתר להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם" (רש"י)
לכאורה יש כאן דבר והיפוכו. בתחילה כותב רש"י כי שני בתי המקדש חרבו בגלל עוונותיהם של ישראל; ואילו בהמשך מובא ברש"י כי הקב"ה "ויתר" על עוון העגל וציווה להקים את המשכן, ואף השרה את שכינתו ביניהם. מכאן אנו למדים כי הכל תלוי בעם ישראל, וכאשר הם מקיימים את המצוות, השכינה שורה ביניהם, ואילו כאשר חס וחלילה חוטאים, השכינה מסתלקת מעליהם. ובזמן שביהמ"ק קיים ועם ישראל חטאו, היו ראויים שונאיהם של ישראל לכליה, אך הקב"ה ריחם עליהם וכילה חמתו בעצים ובאבנים, וזו הכוונה שהבית "נתמשכן בעוונותיהם".

"וְקִצֵּץ פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן, וּבְתוֹךְ תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי"
הרב הגאון ר' חיים נאה, עליו סופר רבות, היה נקרא בפי כל "בעל המידות", והיה נכון הדבר לגביו תרתי משמע, שכן היה מצוין במידות טובות, וכן היה מדקדק במידות של טלית גדול וטלית קטן, ועד היום רבים הם המדקדקים על-פי שיעורי המידות שהוא הסיק במסקנותיו.
משום שהיה כל כך מדקדק במידות הטלית, היה לו בכיס סרט מידה מתקפל שעשוי מעץ, כדי שיוכל להיעזר בו בכל עת בה ירצה. ככלל, היה אוהב ר' חיים להתפלל בבית-הכנסת "מוסיוף", וביום שבת היה הולך בין האנשים ומודד את כנף טליתם על מנת ליידע אותם אם חלילה אין בהם שיעור מספיק בין הכנף לפתיל.
היו אנשים ששאלו אותו האם אין בזה איסור למדוד בשבת. ואמר להם שמותר לעשות כן בשבת משום שהיא מדידה של מצווה.
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה"
רבותינו במדרש (ילקוט שמעוני) דרשו על משה רבנו את הפסוק שאמר שלמה המלך ע"ה בחכמתו (משלי כח כ): "איש אמונות רב ברכות".
ובמדרש "אמר להם: בואו ואעשה לפניכם חשבון. נכנסו כל ישראל, עד שהוא יושב ומחשב, שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה ווים לעמודים. התחיל יושב ותמה, אמר: עכשיו ישראל מוצאים ידיהם לומר נטלן משה. האיר הקב"ה עיניו וראה אותם ווים לעמודים. אמר להם: 'ואת האלף ושבע המאות' וכו'. באותה שעה נתפייסו ישראל על מלאכת המשכן, שנאמר: 'אלה פקודי המשכן'. ולמה עשה עמהן חשבון, והקב"ה מאמינו, שנאמר: 'לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא'? אלא, ששמע משה ישראל מדברים אחריו... אמר להם משה: המשכן נגמר, אני נותן לכם חשבון, שנאמר (לח כא): 'אלה פקודי המשכן'". באמת, הייתה למשה רבנו סיעתא דשמיא גדולה ביותר כאשר בא לערוך דין-וחשבון על הוצאות המשכן. אך ממעשה זה יש הוראה לגזברי ישראל שבכל דור ודור, שייזהרו בכספי הציבור. ועוד, עליהם גם למסור דין-וחשבון לציבור על מעשיהם, כדי למנוע לזות שפתיים.

מחצית השקל
א. מחיר מחצית השקל - טוב לתת ערך של חצי שקל דהיינו מחיר עשרה גרם כסף ממש עם מע"מ, וצריך לחשב כל שנה לפני פורים את ערך השקלים ( היום מוערך בכ21 ש"ח.) ואם יש לו מטבע ממש של כסף - הנה מה טוב. ובדיעבד אפשר לתת מטבע שנקראת חצי כגון "חצי שקל" של ימינו שלא שוה הרבה אבל יש בה זכר למחצית השקל.
ב. בהלכות פורים הביא הרמ"א בענין זה כמה מנהגים: "יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, "זכר למחצית השקל" שהיו נותנין באדר. ומאחר ששלש פעמים כתוב תרומה בפרשה, יש ליתן ג'.. חצאים גדולים" והקשו עליו ע"כ הנהיג הגר"א לתת רק מטבע של חצי זהב וכו' פעם אחת.
ג. זמן הנתינה - כתב הרש"ש לתת מחצית השקל בליל פורים קודם מנחה \בסידור הרש"ש ועיין לכה"ח שם ס"ק כ"ה כ"ו\. וכך כתב ברמ"א "ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה \מהרי"ל\, וכן נוהגין בכל מדינות אלו". ויש נותנים בשחרית קודם קריאת המגילה . ומובא במש"ב שם\. אך הספרדים בירושלים נהגו לתת אחרי מנחה של התענית לפני ערבית. ולמה בזמן זה? כדי להקדים שקלים לקריאת מגילה.
ד. אם לא נתן לפני מנחה - יתן אחריה. ואם לא נתן אחריה - יתן בכל זמן שאפשר, ואפילו למחר או אחרי פורים. \לא כמו משלוח מנות או מתנות לאביונים שאם עבר פורים אין לו תקנה\ רק יזדרז לפני ר"ח ניסן. ואפילו עבר יתן אחר כך.
ה. לא לאחר נדרים. בשו"ע \יו"ד סי' ר"ג סעי' ב' ועיין לבאר הגולה שם ולבאר היטב שם ובא"ח פרשת ראה ש"ש אות א'\ מביא מה שכתוב בגמרא כי מי שמאחר את נדבתו שאמר ליתן "פנקסו נפתחת". יש בזה כמה פירושים. יש אומרים שזה הפנקס שכותבים בו כל העבירות שעשה עם המצוות שלו. ויש אומרים שמדקדקים במעשיו אם הם כדאי להגן עליו \בא"ח\. ובמקרה זה הרבה מקטרגים יהיו עליו. ויש אומרים שפותחים את הפנקס שעווניו כתובים בו לשלם לו כמעשיו. ומכן ילמד אדם להזדרז לשלם חובתו, כדי שלא יבוא לידי סכנה.
ו. לומר "זכר" - אם אמר "זה מחצית השקל" ולא אמר "זכר למחצית השקל" האם זה יהיה הקדש? לא כיון שלא כיון לבית המקדש. אעפ"כ כתב בשו"ע שלא יאמר אדם "סלע זה להקדש" כי יש במשמעות דבריו הקדש לבית המקדש אל יאמר "שקל זה לצדקה" שכוונתו ברורה. ועדיף יותר שיתן בלי לומר כלל או שיאמר "זכר למחצית השקל".

יום שבעה באדר
א. מכיון שז' באדר הוא יום פטירת משה רבינו ע"ה יש נוהגים ביום זה לעשות תענית ובמוצאי התענית הילולה ושמחות. ויש סדר לימוד מיוחד למרן רי"ח זיע"א ללילה זה. ובמיוחד נוהגים בכך אנשי חברא קדישא שצמים ביום ז' באדר ובמוצאי התענית עושים סעודה חשובה כיון שהם עושים תמיד חסד למתים וזה כמו שה' עשה חסד של אמת למשה רבינו שקבר אותו בגיא מול בית פעור ביום זה.
ב. המתענה בז' באדר באופן קבוע ופעם אחת צם יום שלם גם כשחל ביום שישי - תמיד יצום כך גם ביום שישי. אך לכתחילה לא יקבל על עצמו לצום באופן קבוע בז' באדר ביום שישי אלא יתפלל ערבית בערב שבת מוקדם, ויאכל מוקדם אפילו לפני השקיעה. מנהג החברה קדישא של האשכנזים לקרוא "ויחל" לאלה שצמים, אבל בני עדות המזרח אין נוהגים להוציא ס"ת אפילו אם יש עשרה שצמים. \ועיין לכה"ח

דרכי טהרה
פעם הוזמן הרב על-ידי ידידו ואוהבו הצדיק הרב משה בן-טוב ע"ה למסור שיעור בהלכות טהרה. בהגיע הרב למקום הופתע מכך שכל משתתפות השיעור היו עיוורות. התפעל הרב מצדקותן ומרצונן ללמוד הלכות אלו, אך מה יעשו אלה, אפילו שילמדו, הרי אינן רואות, ואיך יבחינו בין טמא לטהור? אמר הרב לרב בן-טוב ע"ה שישכור נשים, לאחת יקראו "יום ראשון" ולשנייה יקראו "יום שני" וכן הלאה, וכל אשה שאינה רואה, ביום ראשון תתקשר לאשה שנקראת "יום ראשון" והיא תבוא אליה במונית על חשבון הרב בן-טוב ותבדוק את בדיקותיה, וביום שבת תבוא מי שגרה קרוב.
הוסיף הרב, שפעם הביאו לו את ספרו "דרכי טהרה" שהוכן בכתב ברייל בשביל אשה שאינה רואה, וגודל הספר בכתב זה הנו פי כמה וכמה מגודל הספר המקורי. סיים הרב ואמר שיראה הקב"ה כמה עם ישראל רוצים להיטהר. ולא בא כבושם הזה, ספרו של הרב "דרכי טהרה", בהיר כחמה, כל הלכה גדולה וקטנה מאירה, אמרות טהורות כסף צרוף מזוקק שבעתיים, הודפס פעמים רבות ועליו יסמכו כל בתי ישראל לייסד הבית באבנים יקרות (לזיכוי הרבים הדפיס הרב בן-טוב ע"ה את קיצור הספר במהדורות רבות ובשפות שונות).

ובארעא אילנין ובני נשא
סיפר הרב: בשנת התשכ"ט הגיעו בני-אדם לירח. לפני זה היו דיבורים שימצאו בירח אנשים וצמחים וכדומה, וכבר היו שהחלו בטיפשותם לדבר על התורה והיהדות דברי בלע. באותו הזמן הרב היה אצל הרב שרעבי ע"ה, ואמר הרב לרב שרעבי: כתוב ב"פתח אליהו" – "ובראת שמיא וארעא, ובארעא אילנין ועשבין ובני נשא", היינו דווקא בארעא, בארץ, יש בריות אלו, ולא במקום אחר, ואין ממה לדאוג, לא ימצאו שם כלום! וכתב הרב את הדברים ושם במעטפה, ולא עברו ימים רבים וראו כולם שמשה אמת ותורתו אמת.

והזרתם את בני ישראל
סיפר ר' רוני לוי, הנהג של הרב, שיום אחד קנה בשוק "עתר", שהוא משהו מעין חומוס ואפונה. באותו יום כשהסיע את הרב, ללא אומר וללא דברים, פנה אליו הרב ואמר לו: צריך להיזהר מאוד עם ה"עתר", זה דבר שנגוע מאוד בתולעים. בהגיעו לביתו בדק את ה"עתר" אחד אחד, ורובם היו ממש עם תולעים. לילה אחד חלם שהרב אומר לו בעניין מסוים שעמד על הפרק לעשות כך וכך, קם בבוקר ועשה כפי שחלם. כשבא לקחת את הרב לנסיעה שאל אותו הרב: נו, מה עשית? והוא ענה כנגדו: עשיתי מה שהרב אמר.

לרפואת כל חולי ישראל וצה"ל ובתוכם רבקה בת טאוס.אילנה בת אסתר.עזיז בן גוהר. נעם אלעד דרור בן אביטה יוכבד רבקה. איתי אהרון בן אילנה. מרדכי חי בן ברכה יהודית יהודה יצחק בן איריס. יהונתן בן מלכה. שלמה בן לאה. שולמית בת צביה . שלום בן טאוס . מלכה רג'ינה חיה בת שמחה תמר ורות בנות אורנית חנוך בן רבקה חיים בן שמחה
לע"נ טאוס בת רבקה (ז אדר

שבת שלום

פקודי

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הראשל"צ הרב הראשי לישראל לשעבר. לשיחות אודות הרב לחץ כאן.

דברים
תשע התוכחות
"קול צופייך" – גיליון 323
אב תשס"ה
קדושים
פרשת קדושים מדברי הרב אליהו זצוק"ל
ניסן תשע"ו
עקב
עקב התשע"ו מדברי הרב אליהו זצוק"ל
אב תשע"ו
ט"ו באב
ט"ו באב
"קול צופייך" – גיליון 324
אב תשס"ה

פקודי

פקודי
פרשת פקודי תשע"ד
הרב דוב בערל ויין זצ"ל | תשע"ד
ויקהל
ויקהל פקודי פרה התשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | אדר תשע"ח
קרוב אליך
קרוב אליך – פקודי
עלון מספר 549
רבנים שונים | אדר תשפ"ה
36 דק'
פקודי
מעלת סיום של תורה
שיחת מוצ"ש פרשת פקודי תשפ"ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | א' ניסן תשפ"ה

פקודי

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
42 דק'
חקת
פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
הרב יצחק חי זאגא | תמוז תשפ"ו
עניני ספירת העומר
טז ניסן – החג המוצפן
הרב נתנאל יוסיפון | ניסן תשפ
עניני ספירת העומר
טז ניסן – החג המוצפן
הרב נתנאל יוסיפון | ניסן תשפ

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אורי שרקי
הרב ש. יוסף וייצן
הרב יוסף צבי רימון
הרב משה ברלינר
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב אליהו ברין
הרב יהודה לייב גרונר
הרב מרדכי גרינברג
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו