ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- במהלך השירות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
שאלה: בתור חיילים לפעמים אנו מתמודדים עם מצבים הלכתיים סבוכים, ולשם כך נעזרים אנו ברבנים. ישנם כאלה אשר מעדיפים לשאול את רבניהם מהישיבות או מהחיים האזרחיים, וישנם כאלה השואלים את הרבנות הצבאית. לעיתים נוצר מצב שהתשובה ההלכתית שונה, וכך ישנו בלבול גדול במחלקה. האם ישנה עדיפות לשאול את הרב הצבאי שבמקום, באשר הוא מבין ומכיר את המציאות בצורה עדיפה, וגם יש לו דין של 'מרא דאתרא' שצריך לילך על פי פסיקותיו, או שמא על כל אחד להיות דבק ברבותיו?
תשובה מורכבת
תשובה: ככלל, יש להעדיף לשאול את הרב הצבאי. הוא רב המקום, הוא מכיר טוב יותר את המערכת הצבאית, וגם לעיתים התשובה ההלכתית דורשת שינוי בנהלים הצבאיים, והוא בתוקף תפקידו יוכל לתאם זאת עם המפקדים.
הבעיה היא שפעמים רבות הרב הצבאי אינו זמין, ופעמים שהוא חושש להתעמת עם מפקדיו. למעשה, אם הרב הצבאי זמין, ולא נודע שהוא מכופף את הוראות ההלכה מפני הפיקוד הצבאי, יש לשאול אותו. אבל טוב להוסיף ולשאול אח"כ גם רבנים אחרים, כדי לוודא שאכן התשובות שהרב הצבאי נותן הן סבירות. כל עוד תשובותיו הם בתחום הסביר, יש לילך על פיו. אולם אם הוא חורג מהמקובל בפסיקה, אין לילך על פיו.
חובה לציין כי יש גבולות לסמכות 'מרא-דאתרא'. יסוד סמכותו של הרב אינה נובעת מהמינוי שקיבל, אלא קודם כל מגדלותו בתורה. ואם הוא אינו גדול בתורה, אין לו סמכות לפסוק בשאלות גדולות. ולכן גם אם הוא נתמנה ל'מרא דאתרא', כמו רב של חטיבה או אוגדה או בסיס, בשאלות גדולות אין לו סמכות לחלוק על גדולי הרבנים.
הורעה חזקתה של הרבנות הצבאית
בימים מקדם, כאשר רבנים גדולים כדוגמת הרב גורן זצ"ל עמדו בראש המערכת, והנהיגו אותה בעצמאות תורנית הן בתחומי הכשרות והן בתחומי ההתנהלות של החיילים ביחידות, אזי באופן הפשוט הם היו בעל הסמכות והאחריות, ודינם היה כדין 'מרא דאתרא' לכל עניין, גדול וקטן.
אולם כאשר נתמנו רבנים שאינם נחשבים לגדולי תורה, אין להם סמכות להכריע מדעתם בשאלות גדולות. אי אפשר להתעלם מתהליך ההידרדרות של הרבנות הצבאית. כך בתחומי הכשרות, וכך גם בנוגע לשתיקתם בעניין עירוב המינים המחפיר בכל יחידות הצבא. את רוב המתלוננים השתיקו. ובמיוחד לאחר אירועי השנה האחרונה, כאשר נוכחנו לדעת כי אין במערכת הזו לא גדלות תורנית ולא עצמאות רוחנית, אפילו לגבי הערכים הבסיסיים ביותר. לכן הורעה חזקתם של הרבנים הצבאיים.
יש הכרח לומר זאת עתה, מפני שמסתבר שמצב הרבנות הצבאית לא ישתפר עם חילופי הגברא, אלא אף יורע. עם הרב החדש מן הסתם יסכמו מראש כיצד הוא אמור לשרת את המערכת הצבאית, ולעטר בפסוקים את החלטות הרמטכ"ל.
הוצאת ציציות בצבא
דוגמה למעשה מהתקופה האחרונה. רב צבאי באחד הבסיסים הורה לחיילים שלא להוציא ציציות. הוא ביסס את 'ה'פסק' שלו על מנהג הספרדים, כפי שמובא ביחוה דעת (ב, א), ועל הצורך שלא ליצור הבדל בין הדתיים לחילוניים, ועל כן הורה לכל החיילים שלא להוציא ציציות.
החיילים שאלו אותי האם צריך לשמוע בקול ה'מרא דאתרא', כנגד דעת השולחן ערוך והמשנה ברורה (או"ח ח, יא), וכנגד מנהגם. כיוון שאינני מכיר את נהלי הצבא, שאלתי תלמידים בישיבה שהיו קצינים האם יש צורך צבאי שלא להוציא ציציות בעת אימונים. קציני המילואים השיבו שאין שום צורך כזה.
חזרתי לחיילים ואמרתי להם להוציא את הציציות יותר ארוך כדי שכולם יראו, כמו שנאמר: "וראיתם אותו". וברוך ה' שכך עשו. יש להוסיף כי גם רבנים ספרדים, שמנהגם שלא להוציא ציציות, הסכימו כי בצבא נכון להוציא ציציות.
תגובה לדברי על הרבנות הצבאית
בעקבות דבריי אלו על מעמדה של הרבנות הצבאית, לפיהם לכתחילה יש לנהוג על פי הוראות הרב הצבאי, אולם כאשר ניכר שהוראותיו של אינן סבירות על פי ההלכה, אין לילך אחריו, אלא כפי שמקובל להורות הלכה בישראל, שלח אלי ידידי הרב אחיה אמיתי, רב הקיבוץ שדה אליהו, תגובה זו.
"ראיתי את דבריך על הרבנות הראשית כמרא דאתרא ברביבים פרשת 'ויצא'. לדעתי, העמדה שהצגת קרובה להפסד יותר מאשר לרווח.
ראשית, נתת דבריך לשיעורין. מהו שיעור "דברים סבירים" שעליהם יש לשאול מישהו אחר, ומי קובע מהו סביר? לא חסרים אנשים שאצלם היתר המכירה הוא היתר בלתי סביר, וסתם חלב מחו"ל הוא היתר בלתי סביר, ובודאי שאין אלו היתרים סבירים עבור 'בני תורה'... כמעט בכל עניין יכול לקום מי שיאמר שהפסיקה איננה נראית לו סבירה ואין לקבל אותה.
ההצעה לפנות לרב של החייל "מן האזרחות" שיפסוק או שיבקר את פסיקת הרב הצבאי, גם היא בעייתית. אכן עמדת על כך שאדם מבחוץ אינו יודע היטב את המציאות, ולכן ייתכן שפסיקתו לא תתאים לנידון. וכי זו מילתא זוטרתא? אבל יותר מכך - ממי יקבל החייל פסיקה חלופית? אם התמזל מזלו "הרב שלו" הוא אדם גדול בתורה. אבל לא רחוק הדבר שהוא ישאל את "הרב שלו" שהינו מחנך דגול אך איננו יכול לפסוק הלכה.
בהצעה זו בעיה נוספת: ביחידה שבה יש תלמידי ישיבות שונות תיתכנה הוראות שונות, ונעשית התורה אגודות אגודות במעשה, וכדרכו של עולם הדבר מתפתח לחלוקה גם בדעות וביחסים האישיים, "חלק ליבם - עתה יאשמו".
ועל הכול, אם אנחנו רוצים לחזק את הרבנות בצבא, אי אפשר שהסגל יראו שדווקא המקפידים במצוות אינם נשמעים לרב הצבאי. התוצאה הישירה מכך היא שכשירצה הרב הצבאי לעשות את מלאכתו נאמנה לא יישמעו לו.
נראה לי שבנידון זה יש לנו ללמוד מדברי ספר החינוך (תצ"ו): "וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכול מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת וחילוק לב העם והפסד האומה לגמרי".
בברכה נאמנה
אחיה שלמה אמיתי
ביאור כוונתי
בחור שלמד בישיבה אמור לדעת להעריך מהי פסיקה סבירה ומהי פסיקה לא סבירה. לגבי 'היתר המכירה' או אבקת חלב גויים, ברור שיש למקילים על מה לסמוך, שכך דעת הרבה פוסקים, והמחלוקת היא בדברי חכמים, שהלכה כמיקל. וכאשר אפשר עדיף להחמיר, מפני שרבים מחמירים. ואם יהיו בצבא רבים שיחמירו בזה, יהיה צורך לדאוג להם, כמו שהצבא דואג לקבוצות שונות באכלוסיה. כך היא ההוראה הסבירה, וכמעט כל רב יסכים לכך.
אולם פעמים שרבנים צבאיים מורים הוראות שאינן סבירות בעליל. למשל, לפני מספר שבועות נשלחו מספר חיילים מישיבות הסדר לשרת בחיל תיקשוב במחלקה מעורבת עם בנות. הם פנו לרבנות הצבאית, והרב הצבאי אמנם הסכים שיש כאן בעיה מסוימת, אבל לא עזר להם לצאת מהבעיה. להפך, הוא ניסה לשכנעם לקדש את ה' בכך שישרתו יחד עם הבנות ויראו להן את יופייה של היהדות.
האם זו הוראה סבירה? האם אפשר לומר לבחור שאומר שהשירות ביחידה מעורבת מפריע לו שאין בכך איסור?! האם הרבנות הצבאית לא צריכה לעמוד לצידו?! האם אפשר לומר שהחייל צריך לציית להוראת הרב הצבאי לשרת יחד עם בנות?! זאת הוראה לא סבירה.
בעיות חמורות ישנן גם בנושא שבת בפעילות שאינה פיקוח נפש, שלעיתים רבנים צבאיים אינם נכנסים לעובי הקורה לברר מה פיקוח נפש ומה אינו פיקוח נפש, ואין לחייל ברירה אלא לפנות לרב אחר.
אמנם ברור כי עדיף היה שהרב הצבאי יהיה נאמן על כל החיילים כפוסק אחראי, או לפחות כמי שמסוגל לשאול פוסק אחראי. אולם את המציאות אי אפשר לטשטש. וגם מה שספר החינוך כתב שטוב לסבול טעות אחת בוודאי מוסכם, אבל הרבה טעויות אי אפשר לסבול. ואע"פ כן כתבתי לשאול תחילה את הרב הצבאי, מפני שיש רבנים צבאיים טובים, וחשוב להעצים את מעמדם. אבל אין ברירה, והחייל חייב להפעיל שיקול דעת ולהתייעץ מעת לעת עם מורי הוראה.
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
אנחנו קודש למענך
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך מתגברים על מידות רעות?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
למה ללמוד גמרא?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך לא להישאר בין המצרים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
