ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- חיוב ההודאה על נס
ובכן, התפיסה השלישית סבורה כי מדובר בתופעה שפשוט אינה רלוונטית להלכה ולהגות. עוד אחת מהתופעות שאיתן אנחנו פשוט חיים. אותו רב - לפי תיאור האחיין - ייצג נאמנה גישה זו: הוא לא צידד במדינת ישראל, והוא גם לא התנגד למדינת ישראל. מדינת ישראל פשוט לא הייתה רלוונטית למערכת אמונותיו, דעותיו ומעשיו. לדידי, בלי להיכנס לשאלה אם תיאור האחיין נכון ומדויק, חוששני שבעומק עניינו התיאור מכיל קטרוג לא מבוטל.
הליכי גיבוש תפילות יום העצמאות היו מורכבים וממושכים וגם לא מוסכמים, וייתכן שעדיין לא נאמרה לגביהם המילה האחרונה. דבר זה טבעי למדי, וכמותו מצאנו רבות בתולדות ישראל. עם זאת, שילובו של מזמור ק"ז שבתהילים במסגרת זו הוסכם ללא עוררין כבר לקראת חגיגות יום העצמאות הראשון, ולא בכדי.
הייתה בכך היענות לתוכן המכתב ששלחו הרבנים הראשיים - הרב הרצוג והרב עוזיאל, בח' בניסן תש"ט (1949) לחברי מועצת הרבנות הראשית המורחבת: "המפנה היסודי שחל בחמלת ה' עלינו להצלתנו ולפדות נפשנו עם הכרזת עצמאותנו בארץ, מחייב אותנו לקיים ולקבל עלינו לדורות את יום הכרזת מדינת ישראל, הוא יום ה' באייר שבכל שנה, ליום שמחה של אתחלתא דגאולה לכלל ישראל". ומה יותר מתאים לכך ממזמור ק"ז, מזמור שמבטא גם ישועות של הפרט - ארבעה שחייבים להודות: יורדי הים, הולכי מדברות, חולה שנתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים - וגם גאולה של הכלל: "ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים. ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב. ויזרעו שדות וייטעו כרמים ויעשו פרי תבואה".
סופו של המזמור בפסוק "מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה'", מעורר תמיהה. רבי אליעזר אשכנזי, מגדולי אשכנז במאה ה-16, בנגלה ובנסתר, הביע זאת בספרו 'מעשי ה'': "מה היא החוכמה העמוקה הצריכה לראות ולהתבונן בהצלות הללו עד שאמר כן"? אין זה אלא שמדובר בתמרור אזהרה. פסוק זה מלמדנו שאכן כן, עלול בעל נס שלא להכיר בניסו. בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים מורה לנו אם כן נעים זמירות ישראל: התבוננו! הוא מדגיש שבלי התבוננות עלולה הופעת ריבונו של עולם להיתפס כלא רלוונטית, כזו שאינה מוצאת מקום בסולם הלכתי-ערכי.
שכן יש ערלי עיניים ואוזניים. הנה דוגמה: היעלה על הדעת לשמוע על נס גדול ועצום וגלוי כקריעת ים סוף, ובכל זאת להישאר אטום, לא להתפעל ולא להתפעם? מתברר שאפשר. עובדה: "וישמע יתרו"! וכי לא כל העולם שמע? אלא שהעולם שמע, בעוד שיתרו שמע, קלט וגם הפנים. דייק החתם סופר שהדבר רמוז בפסוק זה שבספר תהילים: "מי חכם וישמור אלה". מי הוא אותו חכם "שהוא מתבונן ומכיר השגחת ה' "? השיב החתם סופר: "דוד המלך רמז על זה, והוא ראשי תיבות של יתרו כהן מדין: מ"י חכ"ם - ר"ת של י'תרו כ'הן מ'דין ח'ותן מ'שה! כי יתרו היה החכם הזה ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ובא ואמר ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים".
רבנו יונה גירונדי קבע שזיכרון חסדי ה' הוא "מעלה עליונה" ומצווה, תוך שהוא מצטט גם את אותה אמירה שבתהילים: "ודע כי המעלות העליונות נמסרו במצוות עשה, כמו... מעלות זיכרון חסדיו והתבונן בהם, שנאמר 'וזכרת את כל הדרך', ונאמר 'וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך', ודוד אמר 'ויתבוננו חסדי ה'', ונאמר 'כי חסדך לנגד עיניי'... ובעבור המעלות האלה נברא האדם, שנאמר 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו'. ומה תקוות הנברא, אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו בדברים שנברא בעבורם?!"
איך אפשר לא להודות
רבי אלעזר אזכרי, ממוסמכי מהר"י בירב, עמיתם של רבי יוסף קארו והאר"י, אימץ שיטה זו בספרו ההלכתי 'ספר חרדים'. לא זו אף זו, לדידו זיכרון חסדי ה' הוא מצוות עשה דאורייתא לכל דבר ועניין. זאת ועוד, אין האמור מוסב רק לחסדים כלל-ישראליים, אלא גם לחסדים אישיים: "מעלת זיכרון חסדיו ית' והתבונן בהם - מצווה רביעית... ומינה נלמוד מק"ו: אם נצטווינו לזכור לדורות החסדים שעשה עם אבותינו, כל שכן שכל אחד מישראל חייב לזכור החסדים שעושה עמנו תמיד לכלל ישראל שמציל אותנו משיני אריות רשעים העומדים תמיד עלינו לכלותינו, ולזה אנו אומרים בכל יום מזמור לולי ה' שהיה לנו, וכן חייב כל אחד מישראל לזכור החסדים שגמלו ה' יתברך מעת שיצרו בבטן אמו ואז ייכנע לפניו ויבוש וישוב בתשובה שלמה. וכן שמעתי מפי מורי הרב החסיד כמהור"ר יוסף סאגיש זצ"ל".
אמור מעתה: זה שאינו מכיר בחסדי הבורא ואינו מודה לו עליהם, הרי זה מאבד "מעלה עליונה" ועובר על מצוות עשה מן התורה. כך סבר - וגם יישם - מתעד מנהגי פרנקפורט, הרב יוסף יוזפא האן (נוירלינגן), כפי שכתב בספרו יוסף אומץ: "ועל הניסים עושה נפלאות בפרטות סידרתי לי לעצמי זכירת כל הניסים הידועים לי מיום היותי, בלשון צח כפי יכולתי... והניסים עצמן אין מן הראוי להעלותם על ספר. ואחרי זכירת הניסים אני מסיים: אלה הם קצת מניסים הידועים לי מניסיך ונפלאותיך הגלויים לי, מלבד הרבה ניסים גלויים הנשכחים מליבי, ולניסים נסתרים שעושה עמדי ועמנו בכל עת אין קץ, ואילו אחיה אלף שנים פעמיים ואבלה אותם בעבודתו יתברך, לא אוכל לשלם תודות אחת מני אלף כעל אשר גמלנו ה' כרחמיו וכרוב חסדיו".
אמת, לא הכול סברו שזכירת החסדים היא מצוה דאורייתא, ואולם דומה שהכול מסכימים, בלי חולק, שאי הכרה בחסדי הבורא ואי הודאה לבורא על חסדיו הרי זו גנות ופחיתות גדולה ביותר. יתרה מזאת, לא רק על הצלה שנעשתה לו צריך להודות, אלא גם על מניעת פורענות שעלולה הייתה להגיע לו. כך ביאר רבי משה חאגיז בהקדמתו לשו"ת שתי הלחם: "וזה אפשר לומר שסיים המזמור 'מי חכם וישמור אלה, ויתבוננו חסדי ה''. שרצה לומר שמי שאינו חכם יבין הדברים כפשטן, שלא יודו לה'... אומנם מי שהוא חכם ויודע להבין... יבין חסדי ה', שהקל מעליו זעמו, שלא הגיע לידי כך... הן הן גדולותיו וחסדיו ית' כפולות ומכופלות, וראוי לו להודות שיר כפול ומכופל על החסדים שגמל לו הי"ת".
ועתה, לקראת יום העצמאות ה-71, יעצום כל אחד את עיניו לשעה קלה וידמיין את עצמו לא במדינת ישראל אלא בתימן או במרוקו, בפולין או בביילורוסיה. ועוד יהרהר שהוא אומנם בארץ ישראל, אך לא במדינה עצמאית וריבונית אלא תחת שלטון נוצרי, עות'מאני או מנדטורי בריטי. ועתה יפקח את עיניו ויראה היכן הוא אליבא דאמת: האומנם יכול בעל הנס שלא להכיר בניסו? שלא להודות על חסדו?
שהחיינו וקיימנו והגיענו.
מתוך העיתון בשבע
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך אדם יכול לדאוג שיאהבו אותו?
למה ללמוד גמרא?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
אנחנו קודש למענך
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
