ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו

שמיטה נפשית

עומק ההבנה של מצות השמיטה מלמד אותנו להבין נכון ולהתמודד בהצלחה עם מצבים של שמיטה נפשית ורוחנית פרטית וציבורית.
מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן גרציה, יוסף בן רחל
לחץ להקדשת שיעור זה
א. ויקרא כה' – וידבר ד' אל משה בהר סיני לאמר.. כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לד'.. ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה. וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת.. וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים. רש"י - מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כהנים. ונראה לי שכך פירושה לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני, ובא הכתוב ולמד כאן על כל דבור שנדבר למשה שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב. שבת לה' - לשם ה', כשם שנאמר בשבת בראשית.
ב. אלשיך - כאשר שבת בראשית יורה על חידוש העולם, כך שבת הארץ.. והנה יתחמץ לבב אנוש באמת באמור.. ומה הארץ אם לא חומר עכור, האם שיח ושיג לה שתשמור שבת מחללו. ואם אמנע עצמי.. הלא אני הוא השובת ולא היא.. וללמדנו דעת בא הא-להים.. כי הארץ תקנה קדושה בשנה השביעית, כאשר האדם קונה נפש יתירה וקדושה ביום השבת. ועל כן לבל יהיה הדבר כמו זר נחשב בעיניהם.. בהזכיר להם סיני כי שם שרתה שכינה.. עד צוותו יתברך כי כל הנוגע בהר מות יומת.. דרך כל העולם כי שדות שלא יזרעו ולא יחרשו כלל, שגם אם יעלו ספיחים בהם כי יהיו מעט מזער.. הרי כי בעיניך תראה רבוי ברכה היוצאת מאליה.. אין ספק כי אין זה כי אם הוויית קדושה השורה על האדמה והולידה והצמיחה כברכת ה' א-להיה.. וציויתי.. בשנה השישית. מעת הכנס השביעית טרם הוציא את ספיחיה תאמרו מה נאכל כו'. לכן.. וצויתי את ברכתי שאמרתי לברך השביעית בספיחים שתקדים מהששית לברך תבואתה..
ג. בראשית ב' - ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות.
ד. אבן עזרא - וסוד ימי עולם רמוז במקום הזה. רמב"ן - והנה בכאן עוררו אותנו בסוד גדול.. כבר רמז לנו ר"א.. וכוף אזנך לשמוע מה שאני רשאי להשמיעך ממנו.. ואם תזכה תתבונן. כבר כתבתי בסדר בראשית כי ששת ימי בראשית הם ימות עולם, ויום השביעי שבת לה' א-להיך כי בו יהיה שבת לשם הגדול, כמו ששנינו (תמיד פ"ז מ"ד) בשביעי מה היו אומרים מזמור שיר ליום השבת לעתיד לבא שכולה שבת ומנוחה לחיי העולמים.. ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל חייבי לאוין, וחייב הגלות עליה כמו שהחמיר בעריות.. רבינו בחיי - כנגד וחד חריב, שהוא כלו שבת ומנוחה לחיי העולמים, והוא העוה"ב שאחר התחיה, וזה טעם.. שהארץ היא בטלה וחרבה מכל עבודה בשנה השביעית..
ה. סנהדרין צז. - אמר רב קטינא שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב, שנאמר (ישעיהו ב') ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.. תניא כותיה דרב קטינא, כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, ואומר מזמור שיר ליום השבת, יום שכולו שבת. ואומר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר. מגיד מישרים ויקהל מ"ק - וחד חרוב.. בההוא זימנא יתבטל יצה"ר מעלמא..
ו. ישראל ותחיתו יג' - בפרטיות מתגלה חזון העולמים בכל תקופה שהקב"ה מחדש בה את עולמו, שהכל לקוח הוא מאלף השנים של ההחרבה הכללית, שענפיה מתפשטים בכל עת אשר תחיל ארץ ותנוע..
ז. אורות התשובה ח' ח' - כשהצער הרוחני, ממעמד החיים הרוחנים של עצמו, שהוא כאב התשובה, ושל העולם כולו, גדול עד מאד, עד כדי סתימתם של המקורות אשר לרעיונות, לדבורים, לתפלה ולצעקה, להרגשה ושירה - מתרוממים בדליגה לחשוף אורות מלאי חיים ממקור הדומיה. "והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים". ישעיהו לה' - חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו. אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלוקיכם נקם יבוא גמול אלוקים הוא יבוא וישעכם. אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה. אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה. והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנוה תנים רבצה חציר לקנה וגמא. והיה שם מסלול ודרך ודרך הקדש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הלך דרך ואוילים לא יתעו. לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים. ופדויי ד' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה.
ח. אורות הקודש חלק ג' טהרת מידות הנפש כז' - כשמרגיש אדם שהוא עלוב, ריקני, אין לו איל רוחני, ונופל הוא ומתמוטט, ידע שאור גדול מוכן לפניו, וכל הגרעונות, הביטולים, בין המעשיים, בין הרוחניים, בין החיוביים בין השליליים של כל ימי חייו הנם מתיצבים לפניו, וכל עונותיו מעידים עליו, והרי הוא תוהה, מתחרט מתוך מכאובים רבים, והוא מתרומם ושב, יוצא מעומק התהום אל גבעת הרום, מטומאה לטהרה, מאפלה לאור גדול. ובדרך יציאתו ועלייתו הרי הוא עובר מדורי חושך, שמשעממים אותו כל כך, אבל הוא יודע כי רחום וחנון ד', וכי גם כי ילך בגיא צלמות לא יירא רע, כי ד' עמו. ומתוך נבכי תהומות אל ד' יזעק וקולו ישמע, ולאור דעת יקרא ויאיר לו, וחכמה וחסד יתמכוהו ויעטרוהו, ומהרה ישוב לבצרון, מלא חכמה שמחה וגבורה.
ט. קובץ ג' יט ' - הריקניות שבחיים מתמלאת בכחם של צדיקים עליונים, שחייהם תמיד מלאי ישות של אמת הם. אור אלוקי אמת המופיע עליהם תמיד בעושר רב, ממלא את חייהם מילוי דשן ושמן. שפעת אור נשמתם מזלת טללי תחיה על המון רב, בחקים נפשיים נסתרים, שהייחושים של ההוייות הנראות רחוקות אלו מאלו, מתיחשים על ידם יחש עצמי. כל משובה, רק מריקניות החיים היא באה. כל עמל ותלאה, כל הירוס יחידי וציבורי, ממקור המשחת של משובת החיים הם יונקים. כשהחיים מלאים ענין, כובד הראש מתמזג עם השלוה והשמחה, ועדן העליון מפכה את מימיו, מי פלגיו, משמחי כל נשמה, והחיים ממלאים את תפקידם במדתם היותר נכונה, והם הולכים ומתעלים, וכל העולם כולו מתברך בכל ערכיו.




עוד בנושא בהר
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il