בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בלק
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

בלק התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

תמוז תשע"ט
7 דק' קריאה
השכר שעליו חלם בלעם
השנאה מקלקלת את הנבואה
בלעם ידע שאלוקים אוהב את עם ישראל. הוא ידע ששורשיו איתנים. הוא ידע שהעם הזה עתיד להצליח ולהביא גאולה לעולם כולו. את כל זה הוא אומר בברכות שלו, אבל זה לא הוריד במאומה את השנאה שלו לעם ישראל.
בלעם משכים בבוקר כדי ללכת לקלל. אלוקים רומז לו ישירות ובאמצעות האתון והמלאך שזה לא רצונו, ובלעם לא מבין. זה לא בגלל שהוא טיפש – הוא פשוט לא רוצה להבין. כשהוא כבר מגיע ומתכוון לקלל בפעם הראשונה, יוצאות לו ברכות במקום קללות. הוא לא מתייאש מכוונתו לקלל ומנסה למצוא מקום אחר שממנו אפשר לקלל את ישראל. "יודע את ריבנו ומתכוון למרוד בו" (עיין ילק"ש ויקרא כו).
להוט לקלל – בגלל הקנאה
יש הרבה סיבות לשנאתו של בלעם, אחת מהן היא הקנאה. באחת הפעמים פולט בלעם ומדבר על הקנאה הכבושה שלו: "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ" (במדבר כג). הוא, שמבין ברוחניות, מצפה לגמול רוחני גבוה. הוא מצפה להיות בעולם הבא במקום שבו נמצאים הישרים.
מי הם ה"ישרים" שבלעם מצפה למות כמותם? מי הם אותם ה"ישרים" שבלעם מאחל לעצמו להיות אתם בעולם הבא? מסתבר שהם – לא פחות ולא יותר – אבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב. האנשים שבעמל גדול ובאמונה גדולה הביאו את דבר ה' לעולם. האנשים שהיו מרכבה לשכינה עד שהקב"ה ייחד שמו עליהם (עיין ע"ז כה). השורשים של עם ישראל.
לחיות כמו בהמה ולקבל שכר כמו מלאכים
המחשבה הזאת, שאדם יכול לחיות כמו בהמה ואחר כך לצפות לעולם-הבא, עליון שבעליונים, מתאימה לרשעות של בלעם. זה שחי חיי תועבה גסים במיוחד, אף שידע להכיר את ערך הצניעות באוהלי ישראל.
וכתב רבנו האר"י ז"ל, כי הרשעות הזאת היא שורש כל הרוע והעבודה זרה שבעולם, מימי דור אנוש ודור הפלגה (ועד הנצרות ועד בכלל). הם יודעים שהקדושה היא שורש החיים בעולם, אבל "רוצים ללכת בשרירות לבם הרע, ולא היו רוצים להשתעבד תחת הקדושה כי צריך טורח גדול לסגף עצמו מתאוות החומר. והם היו רוצים להתעדן בתאוות עולם הזה" (ליקוטי תורה נח).
הרשעים יודעים שסופם למיתה
על זה אמרו חכמינו (שבת לא ע"ב): "אמר רבה, מאי דכתיב, 'זֶה דַּרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ'? יודעין רשעים שדרכם למיתה, ויש להם חֵלֶב על כִּסְלָם. שמא תאמר, שכוּחה היא מֵהן? תלמוּד לומר, 'וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה'".
בדומה לזה כתב אור החיים הקדוש: "וכיוצא בזה ראיתי רשעים שאמרו לי בפירוש כי אם היו יודעים שיחזרו בתשובה, ותיכף ימותו – היו עושים! אלא שיודעים שאינם יכולים לעמוד בתשובה זמן ארוך".
חיבור הקודש לחיי המעשה
דרך הקדושה היא חיבור כל הקודש לחיי המעשה. דרך שעליה אנו מתפללים בכל יום בסיום תפילת י"ח. בסיום כל תפילה מתפילות היום. בסיום כל שבת וחג – שנזכה להמשיך את הקדושה לחיי המעשה. "אֱלֹקַי. נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע. וְשִפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה. וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּוֹם. וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ. וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי".
כל "קריאת שמע", הנאמרת פעמיים בכל יום, נועדה לחבר את קדושת עשרת הדיברות לחיי המעשה. "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטטָֹפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (ועין תוספות ברכות יב, ב).

אימת הגויים
"וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
אדם אחד בא לגאון מווילנה וסיפר לו כי הלך ברחוב מעוטר בתפילין ובא מולו גוי שהפחיד אותו עד מאוד. אמר לו הגאון: אם אתה מרגיש ששֵם ה' עליך – אזי הגויים יראו ממך. ועוד מסופר על רב אחד מירושלים, שרצה להיפגש עם אחד מראשי החמאס, כשהוא מעוטר בתפילין. והנה בעת המפגש, כשנכנס הרב, מיד קם ראש החמאס וצעק עליו שיצא משם. אמרתי על כך שכנראה התפילין היו פסולות, שאם היו כשרות, היה הישמעאלי ירא מפניו. או שניתן לומר שאותו ישמעאלי כלל לא הגיע לדרגת אדם שנוכל להחשיבו.

ויהפוך ה.. לברכה
בפעם השלישית שמברך בלעם כועס בלק "ויספיק כפיו" ואומר "והנה ברכת ברך זה שלוש פעמים" מדוע בפעם השניה לא השתיק אותו, לא כעס עליו. נכון שבתלתא הוי חזקה אבל בדבר לא טוב, פסקו הפוסקים שבתרי הוי חזקה. ועוד, אפילו בפעם הראשונה כיצד מצליח בלק להחזיק מעמד ומתאפק ולא מתפרץ כלפי בלעם.
ויש מפרשים ע"ד הגמרא מס' מועד קטן ט, א : שהיו ר' יונתן בן עסמיי' ור' יהודה בן גרים נפטרין מרשב"י ואמר רשב"י לר' אלעזר בנו לך אליהם שיברכוך שהם אנשים של צורה והלך אליהם ובירכוהו - יה"ר שתזרע ולא תקצור, תכניס ולא תוציא, יהא שולחנך מבולבל וכו', ועוד כהנה וכהנה "ברכות". הלך אצל אביו ואמר לו - לא די שלא ברכוני אלא גם ציערוני בדבריהם. שאלו מה אמרו לו ופתר לו את דבריהם כברכה ולא כקללה: תזרע ולא תקצור - תוליד בנים ולא ימותו וכן הלאה.
ושואל הרב בא"ח בבן יהידע שם למה ציערו אותו כ"כ? ומשיב שאז היתה שעת דין בשמים על ר"א וע"כ הם "קיללו אותו" כביכול עד שיצטער וישבר את מידת הדין ואז יכול אביו רשב"י לפתור לו הברכות לטובה ואמרו לו דברים לבטל הגזירה עליו ועוד טעמים. וכן גם בבלק. אומר בלק - הבנתי שאתה צריך לברך ע"פ ה' אבל חשבתי שתאמר בצורה נסתרת המתפרשת גם כקללה אבל בסוף בירכת בפירוש: "מברכיך ברוך ואורריך ארור" כ"ד, ט' וע"כ "ברח לך אל מקומך" כ"ד, י"א עיין להחיד"א בפני דוד אות י"א .
פרוש נוסף: בפעם האחרונה נאמר שבלעם "לא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים" כיון שיודע שטוב בעיני ה' לברך את ישראל ולפתע מתחיל לשבח ולהלל עצמו ומיד עובר לשבחן של ישראל - "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" כ"ד, ה' .
ואומרים חז"ל סנהדרין ק"ה, ב' שמברכתו אתה לומד מה ביקש לקלל - "ביקש לומר שלא מה טובו אהליך יעקב. ביקש שלא תשרה עליהם שכינה - משכנותיך ישראל וכו'. שלא ירבו בתי כנסיות ובתי מדרשות. וכששמע בלק ברכה זו שירבו בתי מדרשות וישיבות בישראל וירבו ת"ח ובני ישיבות, הרי זה יכול לרומם את עם ישראל וע"ז הוא לא מתאפק וכועס. ובמיוחד ע"פ מה שנאמר בזוה"ק שתלמיד חכם הוא בבחינת שבת ואם ירבו
ת"ח בישראל תתקרב גאולתן של ישראל שיחשב להם כאילו שמרו שתי שבתות.

שות הרב הראשי סימן קסד סחיטת לימון בשבת, אמירת "השכבה" בכל שבת
א. בענין סחיטת לימון לתוך תה בשבת.
מדברי מרן בשולחן ערוך סימן ש"כ סעיף ו', נראה כי מותר לסחוט לימון בשבת, ואף יותר מכך, לפי ביאור דבריו בכף החיים שם ס"ק ל"ו, מותר לסחוט אף לתוך קערה ריקה, וכן משמע מדברי המשנה ברורה. אולם, המשנה ברורה שם ס"ק כ"ב כתב, כי בימינו צריך עיון גדול אם אפשר להתיר לסחוט לימון לתוך משקה, הואיל וזה דומה לסחיטה של תותים ורימונים האסורה. וכן הביאו אחרונים את דברי הרדב"ז שכתב, כי בעבר לא היו סוחטים את הלימונים ואילו כיום סוחטים לכן יש טעם לאסור, ואכן הוא הורה לסחוט את הלימון על סוכר.
אם כן מהו הדין בענין זה?
ב. האם יש חילוק בענין זה בין תה ללימונדה?
ג. בענין אמירת "השכבה" בקריאת התורה בשבת לאחר שנת הפטירה.
האם יש מעלה בעריכת "השכבה" לאחר שנת הפטירה בכל שבת, או שאין צורך בכך?

א. לענין סחיטת לימון בשבת. יש הבדל בין הלימון שבזמננו לזמן חז"ל. כיום, רוב העולם משתמש בו לצורך מימיו לאחר הסחיטה, ועושה ממנו תרכיז, כלשון הרדב"ז1: "ממלאים ממנו חביות חביות".
לכן, כתבו האחרונים שאסור לסחוט לימון על משקה או לכוס ריקה, אלא רק על מאכל או סוכר. אמנם, כתב הב"י שיש הבדל בין סחיטת ענבים, זיתים ותותים, שהמיץ שלהם מיועד לשתיה כמות שהוא, מה שאין כן לימון שאינו ראוי לשתיה כך, אלא ע"י תוספת מים או סוכר. אעפ"כ כתבו האחרונים, שיש לאסור סחיטת הלימון. עיין בא"ח ש"ש פר' יתרו אות ה'
ב. לאחר ה"שנה" אין להרבות בהשכבות. אנו נוהגים לומר השכבות לאחר ה"שנה", בראש השנה, יוה"כ והושענא רבא וכן בשבוע שחל בו שנתו.

מלח בשבת (בשבוע שעבר היה ללא ההלכה בסוף...)
סיכום: מלח שלנו – שהוא מלח גס שלא מבושל, אז להניח ולשים את זה בתוך סיר, למרות שהורדתי אותו מעל האש כלי ראשון – אסור.
לשים את זה בצלחת או בתמחוי, טוב להחמיר. מהדין מותר. אבל מלח שולחני שהוא דק והוא מבושל, אף על פי שאמרנו שישנה מחלוקת ואפילו שאמרנו טוב להחמיר כפי שכתב בשולחן ערוך של רבנו זלמן וכמו שאמר הקרבן נתנאל, אבל מכיון שדעת הרמב"ם ודעת השולחן ערוך שבכלי שני לא מבשל, וזה מבושל ועומד, אז זה מותר.

גם אני ידעתי החשו – באור פניך
סיפר ר' רוני לוי, הנהג שיחיה, כשנפטר הרב יוסף קאפח ע"ה ביום שישי בבוקר, ההודעה הגיעה לרבנית והיא שמרה את הדבר ולא סיפרה לרב. הרב פנה לצאת לקבלת קהל ביום שישי בבוקר, ובעומדו על יד המעלית ביקשה ממנו הרבנית שיישאר לאכול ארוחת בוקר. הרב אמר לה שאנשים מחכים, באו מחוץ לעיר, וסירב לסור לביתו לאכול. כשנכנס הרב למעלית, אמר לרוני: הם מנסים להסתיר ממני שהרב קאפח נפטר, חושבים שאני לא יודע.

כותבם על לוח לבך
סיפר הרב שמואל שיחיה, בנו של הרב, שבוקר אחד לאחר התפילה הכין יהודי מכתב לרב, אחר כך חתך את הדף לשניים, על מנת לא להגיש לרב דף שרובו חלק ומיעוטו כתוב, ובטעות הגיש לרב את חלק הדף החלק שלא כתב בו דבר. הרב נטל את הדף וכתב תשובה לשאלה, שנשארה כתובה בדף שבידו של היהודי! כשהתעניין בזה הרב שמואל אצל הרב, אמר לו הרב בענוות קודשו שהיהודי כתב חזק עם העט על הדף, כך שהחריטה של העט עברה גם לדף השני, וכך יכול היה הרב לראות מה כתב. גם רוח הקודש, גם חכמה וגם ענווה.

על מזוזות ביתך
סיפר ר' מנחם עיני שיחיה, שלאחיו היו כל מיני תקלות ובעיות והלך לשאול בעצתו של הרב מה לעשות. אמר לו הרב: תבדוק את המזוזות. השיב האח לרב: רק לפני שבועיים החלפתי בביתי את כל המזוזות. אבל הרב המשיך בשלו: אמרתי לך לבדוק את המזוזות. מספר אדון עיני: מייד ניגשתי עם אחי לביתו, הרב אמר לבדוק, אז בודקים! נטלתי מברג ופתחתי את בית המזוזה בכניסה לבית ואני מגלה שאין שם בכלל מזוזה! אכן, אחי החליף לפני שבועיים את המזוזות, אבל מאז המזוזה נגנבה והרב ראה וידע.

ויט אליו חסד
הרב נועם הלוי, מי שזכה לערוך לרב את גיליונות "קול צופייך", שכר דירה ליד הרב מזוג זקנים שנשואים בשנית, והם למעלה מגיל תשעים. יום אחד הודיעוהו שבחידוש חוזה השכירות הקרוב יעלו את המחיר בחמישים דולר לחודש, סכום משמעותי לכיסו של אברך. פנה נועם לרב, והרב הרגיעו ואמר לו: אל תדאג, הם עוד יורידו לך את המחיר. כשנפגשו לחידוש החוזה, בא הזקן להחתימו על חוזה חדש בתוספת חמישים דולר לחודש. לפתע באה אשת הזקן ואמרה לו: הזוג הזה מוצא חן בעיני והדירה היא שלי מבעלי הקודם, אני מורידה להם בחמישים דולר! ונתקיימו דברי הרב במלואם "הם עוד יורידו לך מהמחיר", צדיק גוזר...

למען אחי ורעי
יום שישי אחד אחרי קבלת קהל הקודש בלשכה, אמר הרב לרוני הנהג שייסע יחד אתו להחזיר את המשמש בקודש רבי יהודה מוצפי לביתו שבשכונת גאולה. נסעו לשם עם הרב, ומשם הרב הורה להם לנסוע לבית העלמין בסנהדריה. עמדו אסף הכהן ורוני הלוי בכניסת בית החיים, והרב ניגש לבדו להתפלל אצל הצדיקים לרפואת אחיו רבי נעים שיחיה. כצאתו שח ואמר שבא להתפלל אצל קברו של המקובל חכם ששון מזרחי ע"ה, שהיה חברותא של רבי נעים, והסביר: התפללתי על אחי חכם נעים, ואמרו בשמים זה אח שלך, מה אתה מתערב, אז הלכתי לחברותא שלו שהוא יתפלל עליו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il