ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תצא
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
הפרשה שלנו פותחת בפסוק: 'כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ' (כא, י). יש כאן שינוי בלשון. 'כִּי תֵצֵא' - לשון יחיד, 'אֹיְבֶיךָ' - לשון רבים, אך בהמשך כתוב 'וּנְתָנוֹ', שזה לשון יחיד ביחס לאויבים. מה פשר הדבר, מסביר ה'שם משמואל', שכאשר כל ישראל מאוחדים ויוצאים למלחמה כאחד, גם אם האויבים יהיו רבים מאוד - הקב"ה עוזר לנו לנצח אותם כאילו היו מעטים בלבד.
בהקשר הזה ה'שם משמואל' מרבה לדבר על האחדות. הוא מבאר שהניצחון שלנו במלחמות הוא כאשר שם ה' נקרא עלינו. 'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ - וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ' (דברים כח, י). ומתי שם ה' נקרא על ישראל - כשהם מאוחדים. הפירוש ששם ה' נקרא עלינו הוא שישראל עושים את רצונו של הקב"ה בשלימות וקוראים בשמו. אדם יחיד לא יכול לעשות את רצונו של הקב"ה בשלמות כי הרי יש מצוות שהם לכהנים בלבד, ויש מצוות שהן לישראל בלבד, יש מצוות לאנשים ויש לנשים. כדי שהמצוות כולן יקוימו צריך שכל ישראל יחד יקיימו את המצוות. קיום המצות זה הופעה של שם ה', ואז 'וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ'.
גם הר"ן בדרשות שלו (דרוש ראשון) מדבר על עניין האחדות. הוא אומר שכאשר כולם מתאחדים בשביל מטרה של קודש, למרות שיש אנשים רשעים באחדות הזו – זו אחדות קדושה וטובה. כמו הקטורת שיש בה סממנים שריחם טוב מאוד, ומערבבים בהם חלבנה שריחה בפני עצמה הוא רע, אבל כאשר מחברים אותה אל הקטורת - לא רק שהיא לא מקלקלת את הריח אלא היא מטיבה אותו. חכמינו זיכרונם לברכה לימדו אותנו שכך הדבר ביחס לאחדות. כשישראל מאוחדים, למרות שיש בהם חלקים שהם אינם מושלמים, ותמיד יהיו חלקים כאלו, לא רק שהם בטלים אל הרוב ולא מפריעים אלא שזה משביח את הציבור כולו. צריך להעמיק בשביל להבין את הדבר הזה. אולי הקלקולים דומים לתבלין חריף, שדווקא החריפות שלהם גורמת לאיזו תסיסה שבסופו של דבר מחזקת את הטוב, והכלל נעשה יותר טוב ואיכותי.
ארחץ בניקיון
הפרשה ממשיכה לדון בענייני מלחמה:
כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע... וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ, וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ, כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ (כג, י-טו).
כאשר יוצאים למלחמה, יש אזהרה מיוחדת על נקיות וטהרה. 'וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע'. חכמים דרשו שיש להיזהר 'מכל דיבור רע' אבל הפשט הוא שהזהירות היא מחוסר טהרה, ויש גם אזהרה על הניקיון של המחנה. לכאורה רק הניקיון הרוחני הוא החשוב וצריך להזהיר עליו, אבל התורה מזהירה אותנו גם על הזוהמה החיצונית במחנה: 'כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ', לכן המחנה צריך להיות נקי. זו הלכה למעשה שחיילים צריכים לדעת אותה ולשמור עליה. לפעמים בתנאים של צבא זה לא מספיק נשמר. אבל ה' מתהלך בקרב המחנה שלנו! וגם מחוץ למחנה יש הלכות מיוחדות של נקיות, שהכול יעשה בצורה נכונה, מנומסת ונקיה, לכסות ולא להשאיר לכלוך. אני חושב שצריך לחזור על הדברים האלו כי בני התורה צריכים להיות כאלו שכל הרואים אותם יאמרו עליהם 'איזה אנשים מסודרים ונקיים, איך נעים להיות על ידם!'.
הרב זצ"ל השתמש בציווי הזה כמשל או ביטוי בהקדמתו לשיר השירים. הוא אומר שם שלספרות יש תפקיד חשוב, לתת ביטוי לרגשות היפים, לאהבה הטהורה והקדושה, לדברים החיוביים שנמצאים בתוך לבו של האדם. תפקידה של הספרות הוא לבטא את התוכן הפנימי, את הדמיון והרגש בכלים יפים. אך את הדברים הלא חיוביים - הספרות צריכה לכסות ולהסתיר. על זה הוא מביא את הפסוק 'וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ'. לא להוציא את היצרים והתאוות, בשביל זה צריך שלסופר תהיה יתד מיוחדת לכסות בה את הדברים שצריכים להיות מכוסים.
דרך טובה
הנקיות והסדר החיצוני צריכים להיות תואמים את הנקיות הפנימית והמידות הטובות. המשנה בפרקי אבות מספרת (ב, ט) שלר' יוחנן בן זכאי היו חמישה תלמידים, והוא אמר להם – צאו וראו איזו היא דרך טובה שיבור לו האדם. ולכל אחד היתה תשובה אחרת: ר' אליעזר בן הורקנוס אמר - עין טובה. תסתכל בעין טובה על המציאות, תראה הכל במבט חיובי, שים דגש על הטוב והאור, למד זכות על כל אדם. זו דרך טובה שכדאי שהאדם יבור לו. לכל אדם יש עין פקוחה, השאלה היא איך הוא מסתכל בה. האם הוא מרכיב משקפיים בהירות, ורואה הכל בצורה בהירה ויפה או שהעין שלו מכוסה במשקפיים כהות שמראות לו את הכול בגוונים שחורים, הכול נראה לו לא טוב.
הדרך השנייה שמוצעת היא חבר טוב. הרבה מהמפרשים מסבירים שמשמעותה היא שאם יהיה לך חבר טוב, זה יבטיח שההתנהגות שלך גם כן תהיה טובה וחיובית. אך המהר"ל מסביר אחרת - הוא אומר שהעצה היא שאתה בעצמך תהיה חבר טוב. תתנהג יפה אל החברים שלך.
זהו ההסבר השיטתי שלו במשנה הזו: 'ר' יוסי אומר: שכן טוב' - אתה תהיה שכן טוב. תתייחס יפה לכל השכנים שלך, תאיר להם פנים. לא כמו שפירשו אחרים שתבחר לך שכנים טובים. להיות שכן טוב זה יכול להיות מעשי מאוד גם בישיבה. יש לכל אחד שכנים לחדר, שכנים בבית המדרש – תהיה טוב אל הסביבה שלך. תחשוב על זה שלא רק אתה צריך שיהיה לך טוב ונוח ונעים אלא גם לחברים ולשכנים שלך.
ההסבר הזה מחבר גם את הדעה הרביעית של ר' שמעון: 'הרואה את הנולד'. לפי ההסבר של המהר"ל הפירוש לזה הוא שבתור חבר או שכן אל תראה רק את ההווה, תיטיב עם החברים גם לעתיד. תשקיע בחברות ובשכנות, תשקיע בעין הטובה. 'שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ' (קהלת יא, א). תדע להיטיב באופן כזה שישפיע גם לעתיד, כמו הלוואה.
ר' אלעזר, הדעה האחרונה, אומר: 'לב טוב'. רבן יוחנן בן זכאי אומר שההדרכה הזו כוללת את כל הדברים האחרים. אתה שכן טוב, וחבר טוב, ובעל עין טובה, ואפילו רואה את הנולד ומיטיב לעתיד – הכל נכלל בלב טוב. העין הטובה שייכת יותר למידות של האדם עצמו, ויחד אתה יש ההתחשבות עם האחר - כחבר, כשכן, להתחשב באחרים.
שקר – תרחק!
התורה מדריכה אותנו גם לישרות בענייני מסחר. אחד הבחורים בישיבה סיפר לי שכדי לבחור לכנסת הוא צריך לנסוע לביתו שבמקום רחוק. יש תקנה שאדם מוגבל שאינו יכול לנסוע למרחקים, יכול להצהיר בקלפי קרוב על כך שהוא מוגבל, ואסור למזכיר הקלפי לשאול אותו ולברר מהי המוגבלות. אותו בחור שאל האם כדי למעט בביטול תורה, יכולים הבחורים שנדרשים לנסוע רחוק לבחור בקלפי בבית אל כבעלי מוגבלות. כך עוד לפני תחילת סדר בוקר הם יספיקו להצביע ואז ללמוד כרגיל כל היום. הרי יש בחורים שצריכים לנסוע עד אילת! קודם כל אמרתי לו שאני לא יודע למה בחורי הישיבה לא רשומים בבית אל, הרי כאן זה הבית של בני הישיבה... לגוף העניין עניתי שלא לעשות כך. צריך להיות ישרים, 'מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק' (שמות כג, ז). כמה להתרחק - כמה שאפשר יותר רחוק. לפעמים אנשים חושבים שלשם שמיים מותר לשקר - זה לא נכון, אסור לשקר. צריך להיות הגון, גם אם תהיה טרחה גדולה.
הרבה אנשים שואלים אותי שאלות בתחום האפור. אפשר להתחכם בכל מיני דרכים כדי לקבל תקציבים, כציבור או כסתם אדם יחיד שמקבל מלגה - צריך להתרחק מזה. לפעמים זה נראה מוגזם כי כולם עושים את זה, אבל אנחנו צריכים להיות מיוחדים בשמירה שלנו על האמת. יש כאלו שמעתיקים במבחנים של הרבנות "לשם שמיים". 'הרי אני תלמיד חכם גדול, והמבחן הוא בסך הכול בשביל התעודה, אז לא כל כך משנה אם לא ידעתי כרגע את כל התשובות'. אנשים חושבים שזה רק פורמלי. אני אומר: תהיו ישרים עד הקצה האחרון. לא מפסידים מזה, רק מרוויחים. ריבונו של עולם הוא זה שמנהל את העניינים, ומי שמתנהג בישרות - ה' משלם לו את שכרו.
יש אנשים, שכאשר הם מוכרים את המכונית כדי שהמחיר שיוכלו לדרוש יהיה גבוה יותר, הם מסובבים את המד של הקילומטרים כאילו המכונית נסעה פחות. לפעמים אפילו הולכים לסוחר והוא עושה את זה, ולא המוכר. זו לא דרך ישרה. אם זה המצב - אל תסתיר אותו. צריכים להיות אנשים ישרים, להאמין שה' רואה ומשגיח, לדעת שלא מפסידים מלהיות יותר טובים.
חפץ חיים
יש אזהרה בפרשה שלנו שלא לקוץ בהרת, וכהמשך לזה אומרת התורה: 'זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם'. אור החיים מסביר את הסמיכות, הצרעת באה לאדם בגלל לשון הרע כמו אצל מרים שדיברה לשון הרע. בעצם התורה רומזת כאן לאדם, אל תחשוב שאתה פותר את הבעיה בכך שאתה קוצץ את הנגע של הצרעת, זה לא יעזור לך. אתה צריך לעקור את השורש שבגללו באה הצרעת. אל תילחם עם התוצאה אלא תעקור את הבעיה משורשה. 'זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם'.
אני לא יודע אם יש היום צדיקים ברמה של מרים. מרים לא הייתה רעה כלפי משה אלא שהייתה לה ביקורת עליו, כמו שחז"ל אומרים, על כך שמשה פרש מאשתו. הביקורת של מרים ואהרן הייתה לשם שמיים ולא כדי להזיק למשה חלילה, וזה היה אסור, והיא נענשה על כך. צריך ללמוד מזה לימוד גדול מאוד. גם לשון הרע לשם שמיים אסור.
מה הגדר של לשון הרע לשם שמיים - אם הדיבור שלך עוזר ועושה תיקונים - אז עזרת והועלת. אבל אם אתה סתם מדבר על בעיה, לדוגמה אתה מספר בצער רב על כך שפלוני מתדרדר, וכמה שאתה מצטער על כך - זה לא עוזר. אדרבה, כל הצדיקות הזו רק גורמת לכך שהלשון הרע חודר יותר חזק. אנשים לא אוהבים לשמוע לשון הרע ממש, ואם אתה מספר להם בצער - זה חודר עמוק יותר, וזה גרוע יותר. איסור לשון הרע שקול כנגד הדברים החמורים ביותר. התורה מזהירה אותנו לא לדבר דברים אסורים, וגם לצדיקים הגדולים ביותר יש אזהרה לא לעשות את זה.
השבוע בעזרת ה' יתקיימו בחירות ויש כמובן מחלוקות בין המפלגות. אנחנו עלולים להתדרדר לדיבורים רעים שלא תורמים שום דבר. למה לדבר סתם - רק דברים שיכולים להיות ממש לתועלת יש מקום, וגם אז צריך להיזהר מאוד. צריך שהפה שלנו יהיה נקי וטהור. בנוסף, יש בזה מידה כנגד מידה. אדם שמדבר דברים טובים על אחרים - יאמרו עליו דברים טובים. צריך לדעת שכל מה שהתורה אומרת שאסור – הוא גם לא משתלם. מי שאומר לשון הרע בסופו של דבר נפגע יותר ממי שעליו הוא דיבר. שנזכה שיהיה לנו פה נקי וזך. תמיד תקופה של בחירות או סערות פוליטיות היא ניסיון גדול בדבר הזה, אם אנחנו מצליחים בניסיון הזה - אנחנו עולים במדרגה.
זכירת עמלק
הפרשה שלנו פותחת במלחמה ומסיימת במלחמה: מלחמת עמלק. יש מצוות עשה מדאורייתא לזכור את אשר עשה לנו עמלק בדרך ממצרים. צריכה להיות זכירה מתמדת שצריך לבטל את הרע, למחות את זכר עמלק מתחת השמיים. כתוב בשם הגאון מוילנא שיש חמש תכונות מקולקלות מאוד, ו'בעלי המחלוקות חמור מכולם והם עמלקים' (אבן שלמה יא, ח). זאת אומרת שיש ניצוץ עמלקיות בבעלי מחלוקת. רבים דיברו על כך שעמלקיות זה עם ממש במציאות, אבל עמלקיות אלו גם תכונות מקולקלות שצריך לברוח מהן. הגר"א אומר שהתכונה של מחלוקת היא תכונה של עמלק. כיוון שעמלק בא להילחם בסגולה הישראלית, הוא היחיד שנלחם בנו עוד לפני שקיבלנו את התורה, לכאורה עוד לפני שיש לנו דרך שונה מאחרים. כשהייתה לנו רק הסגולה - הוא בא להילחם עם הסגולה הזו. אנחנו צריכים להיאבק כנגד זה, להיות מאוחדים עם כל מי שמחובר לסגולה הזו, גם אם הוא לא לגמרי מסכים אתנו בכל דבר ולא לבוש בדיוק כמונו. להיות עם אחד. זה חלק מההתפרטות של הזכירה הזו, 'זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק'.
בפרקי דר' אליעזר (פרק מד) ישנו משל. למה הדבר דומה - למלך שהיה לו פרדס עם פירות מיוחדים וטובים, והוא יושב על המרפסת בארמונו כשהפרדס משתרע לפניו. לפתע הוא רואה שידידו הקרוב נכנס אל הפרדס כדי לקחת פירות בלי רשות. היה למלך כלב ששמר על הפרדס, והמלך ראה שהכלב מתנפל על הידיד ונושך אותו. המלך ראה את כל המעשה, וכעבור כמה ימים כשהידיד שלו בא לבקר אותו, המלך אמר לו: הכלב שלי הוא כלב טיפש, לא יודע להבחין בין ידיד ובין שונא. כך המלך בעצם רמז לידידו שהוא ראה אותו נכנס לפרדס בלי רשות. כך גם הקב"ה אומר לנו: 'זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק'. מה צריך לזכור - שעמלק לא בא בחינם, הכלב לא היה נושך אם הידיד לא היה נכנס לפרדס. עמלק נושך כשמישהו נכנס למקום שלא צריך להיכנס, או מתנהג לא כמו שצריך להתנהג. כלומר, הקב"ה מזהיר אותנו לזכור ולדעת שהעונשים באים לא לחינם, הם באים מפני שיש איזו סיבה שצריך לתקן. אדם צריך להיות כל הזמן בתודעה בהירה והסתכלות נכונה, ואם יש לו איזה קושי צריך לדעת שכנראה יש לו מה לתקן. אם הייתי שלם זה לא היה בא לי. יש כאן הדרכה, בכל פעם שיש איזה קושי לעשות חשבון נפש ולתקן.
שנזכה להיות אנשים טובים, שנהיה מהאנשים שמאחדים את העם ולא מבעלי המחלוקת, שנהיה נקיים מלשון הרע ודיבורים רעים, ובעזרת ה' שהשבוע הזה יהיה שבוע טוב ותיבחר בו ממשלה טובה שתעשה פעולות טובות לעם ישראל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך ללמוד גמרא?
סודו החינוכי של חודש שבט
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
תיקון ימי השובבי"ם
איך ללמוד אמונה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
