ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

דיבורים של אמת ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים חסידים מספרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

שבט תשס"ו

דיבורים של אמת


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

חסידים מספרים כי איש אחד קיבל על עצמו את ניסיון השתיקה, ולא דיבר כלום במשך שלוש שנים חוץ מדברי תורה ותפילה. שלח היהודי הקדוש מפשיסחה לקרוא לו, וכך אמר לו: "אברך, מה זה שאיני שומע שום דיבור ממך בעולם האמת?" "רבי", הצטדק האברך, "למה לי לדבר דברי הבל? האם לא טוב יותר ללמוד ולהתפלל בלבד?" השיב היהודי הקדוש: "דע לך שממך עצמך אין שום דיבור בא בעולם האמת. מי שלומד ומתפלל בלבד ממית את דיבורו של עצמו. שמא תאמר לדבר דברי הבל? לא, אפשר לומר כל דבר שהוא כדבר הבל, ואפשר לומר כל דבר שהוא כדבר אמת. ועתה, בוא אלי אחרי ערבית ואלמדך לדבר". ישבו השנים יחד כל הלילה, וכשבא הבוקר הגיע זמן הלימוד לקצו.

האמת היא שאיננו מבינים את טענתו של היהודי הקדוש כלפי האברך המדובר. לפנינו אדם שקץ בדיבורים של הבל והחליט למנוע מעצמו את הדיבור למשך תקופה ארוכה. ומה רע בכך? כבר הפליגו חכמים בשבח השתיקה ואמרו: "סייג לחכמה שתיקה" ומה עוול מצא היהודי הקדוש בעבודתו של האברך?

יתר על כן, כשהיהודי קורא אליו את האברך, הוא מודיע לו שאין הוא שומע ממנו שום דיבור בעולם האמת. משמעות הדברים היא שלא רק דיבורים של הבל אינם נשמעים מפיו, אלא גם דיבורים של קדושה. דיבורי התפילה והתורה של אותו אברך אינם עולים לעולם האמת.

קרוב לוודאי שאחת הסיבות לשתיקתו הממושכת של האברך היתה הרצון להתרחק לא רק מדיבורים של הבל, אלא גם מדיבורים של שקר וכדומה. והנה, דווקא בעולם של אמת, שבו צריכה האמת להיות מוערכת ומקובלת, אין דיבורי התפילה והתורה שלו מתקבלים. טהרת הפה והלשון לא הועילה לו כדי להכניס את דיבורי הקדושה שלו לעולם האמת.

האמת היא שלאחר הערתו הראשונה של היהודי הקדוש לאברך, מנסה האברך להצטדק ולטעון לפני היהודי את הטענה כי עדיף לצמצם בדיבורים ולהשתמש בהם רק לדברים של קדושה, ולא לדברים של הבל; אולם היהודי אינו מוותר. הוא חוזר על טענתו שדיבורי הקדושה של האברך אינם מתקבלים בעולם האמת. הסיבה לכך היא כי "מי שלומד ומתפלל בלבד ממית את דיבורו של עצמו".

ללמדך, שיש שתיקה ויש שתיקה. יש שתיקה של אדם שביסודו הוא מדבר, כלומר שיש לו כוח דיבור אלא שהוא נמנע מלדבר, ויש שתיקה של אדם השותק משום שניטל ממנו כוח הדיבור, כלומר היכולת לתקשר, להביע, להתבטא. לדעתו של היהודי הקדוש, הרסה השתיקה הממושכת של האברך את יכולת הדיבור שלו. שתיקתו איננה פועל יוצא של פרישות, אלא פועל יוצא של חוסר יכולת לתקשר ולהתבטא.

מי שניטל ממנו הכוח לדבר ולהביע את עצמו, דיבוריו - ואפילו דיבורי הקודש שלו - אינם נשמעים בעולם האמת. כדי שיישמעו הדיבורים בעולם האמת הם חייבים בראש ובראשונה להיות דיבורים. הם חייבים לבוא מלבו של אדם הרוצה לדבר, לתקשר, להתחבר. אדם שהרצון הבסיסי לדבר ניטל ממנו, אין דיבוריו דיבורים. אין התקשרותו בתורה ובתפילה התקשרות. הוא איננו מדבר.

מספרים על החפץ חיים כי פעם אחת נסעו איתו במשך נסיעה ארוכה של כמה שעות. החפץ חיים לא פסק מלדבר במהלך כל הנסיעה, אולם יחד עם זאת לא דיבר דיבור אחד של לשון הרע. אנשים חושבים כי הדרך להתמודד עם הדיבור האסור היא על-ידי הימנעות מדיבור, אך האמת היא שלא כך: האדם הוא 'מדָבֵּר', והדיבור הוא כלי גדול של קשר בין בני אדם ובין אדם לאלקים, אלא שעל האדם לדעת כיצד לעשות שימוש מושכל בכלי הנפלא הזה שניתן לו.

כאן מוסיף היהודי הקדוש הערה נוספת: שמא תאמר שיש בכל האמור לעיל משום היתר לדבר דברים של הבל? לא היא! האמור לעיל נועד להבהיר שיש אפשרות לומר כל דבר שהוא כדבר של הבל, ויש אפשרות לומר כל דבר שהוא כדבר אמת.

יש אפשרות לעמוד בתפילה או לעסוק בתורה, אבל הדיבורים אינם אלא מן השפה ולחוץ. הם אינם באים במגמה ליצור קשר בין האדם לאלקיו, אלא הם דיבורים של סתם, דיבורים של הבל. ויש אפשרות לדברים דברים של מה בכך, דברים שנראים כדברים בטלים, אבל כשהלב חושב בהם מחשבות נישאות, מחשבות של גמילות חסדים, מחשבות של אהבת אדם לאדם, מחשבות של אהבת אדם לאלוקיו - דיבורים של מה בכך הופכים להיות דיבורים של אמת, וקולם נשמע בעולם האמת.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il