ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משפחה חברה ומדינה גזל ונזיקין

הנורה שהאירה את פני החתן

25
לחץ להקדשת שיעור זה
"... עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה..." קולות השירה הרעידו את הלבבות ונשמעו למרחקים. הקהל הגדול שהתאסף התרגש והמשיך לשיר עוד ועוד. כוס עטופה בנייר כסף הונחה על הרצפה, והרב, מסדר הקידושין קרא: "עתה ישבור החתן את הכוס זכר לחורבן בית מקדשינו." הכל השתתקו באחת והחתן הרים את רגלו והורידה במהירות על הכוס. אולם שום רעש לא נשמע, הכוס נשארה במקומה, רק החתן האדים במקצת. שוב הרים החתן את רגלו ובכל כוחו הוריד את רגלו, אך השקט רק הלך והעמיק. כך ניסה החתן את מזלו פעם, פעמיים ושלוש, אך דבר לא קרה. פניו האדומות של החתן עמדו כאלף עדים והעידו על הבושה שבקרבו. גם מהקהל נשמעו לחשושים רבים, שתרמו לא מעט לאדמימות שבפניו של החתן...
מסדר הקידושין רמז לרב מנחם, שהיה אחד העדים - שיסייע בעניין. בינתיים המשיכה החופה להתנהל כסדרה - רבנים נכבדים ובני משפחה קרובים הוזמנו אל תחת החופה לברך את שבע-הברכות. הרב מנחם רץ לתוך האולם וחיפש כוס אחרת שהחתן יוכל לשבור בקלות, אולם לדאבונו נוכח לדעת שכל הכוסות עשויים זכוכית קשה ביותר. הרב, שהיה נבוך לרגע, לא איבד את עשתונותיו ולאחר מבט ימינה ושמאלה הבריק במוחו רעיון נפלא. במהירות טיפס על סולם שניצב במסדרון, הוריד את אחת הנורות הדקיקות, עטפה בנייר כסף ורץ חזרה לחופה. במהירות הוחלפה הכוס בנורה מצופה כסף, כך שאיש מהקהל לא הבחין בשינוי.
מייד בסיום שבע-הברכות הרים החתן את רגלו וניפץ בקלות את הנורה. קריאות "מזל טוב!" נשמעו מכל עבר ומיד לאחר מכן פצחו בשירת "אם אשכחך" נרגשת. הרב מנחם הזדרז להושיט מטה את ידו, לקחת את ה'כוס' השבורה ולשומרה אצלו. החתן והכלה הובלו אחר כבוד בשירה ובריקודים לעבר האולם והם חיים באושר עד היום הזה; הם זכו כבר לראות את בניהם שוברים את הכוס תחת חופתם, אך עדיין אינם יודעים כיצד נראתה הכוס שלהם...
א. האם טוב עשה הרב מנחם שלקח את הנורה בלי רשות מבעלי האולם - ע"מ לחסוך בושה מהחתן?
ב. האם מותר לשבור נורה במקום המנהג הוותיק של שבירת כוס?

תשובת הגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א:
א. טוב עשה הרב מנחם שלקח את הנורה ולא היה בכך חשש גזל, אך חייב לשלם עליה.
ליתר פירוט:
לדעת הש"ך מותר לאדם להשתמש בחפץ או באוכל של חבירו כאשר ברור לו בוודאות שחבירו יתרצה בדבר כאשר ישמע על כך. אולם לדעת התוספות הדבר אסור משום שבשעת הלקיחה הבעלים עוד לא הסכימו והלקיחה היתה באיסור (ראה חושן משפט שנח, ש"ך ס"ק א).
בעניננו, אף התוספות יודו שמותר היה לקחת את הנורה משום שבעל האולם מרוויח מכך שהרב לקח את הנורה שהרי רצונו הוא שאורחיו יקבלו שירות טוב וישמחו באולם וכך אכן היה בזכות הנורה שנלקחה ממנו.
ב. אמנם המנהג הוא לשבור כוס, כפי שעשה רב אשי ששבר כוס זכוכית לבנה בחתונה של בנו (ברכות לא.), מכל מקום במקרה הזה, שלא היה משהו אחר, ודאי שאין מניעה כלל לקחת נורה במקום כוס.
לסיכום:מצוה עשה הרב מנחם, אבל חייב לשלם לאולם.

הערה:בסיפור המקורי, הרב מנחם קיבל רשות מבעל האולם להשתמש בנורה ולא עשה זאת על דעת עצמו. נציין שהרב מנחם הוא הגאון הרב מנחם בורשטין שליט"א ומסדר הקידושין ששלח אותו לחפש פתרון היה מרן הרב אברהם שפירא זצ"ל. אגב, התברר לנו כי הרב שפירא ידע מה מוחבא בתוך המפית, וסימן לרב מנחם להגישה לחתן.
עוד בנושא גזל ונזיקין

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il