ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים רביבים

חטא העגל וחטא המרגלים בימינו

חטא העגל וחטא המרגלים, שאירעו בימי בין המצרים שאליהם נכנסנו השבוע, הם אבות כל שאר החטאים , כל עוד לא נתקן את אותם חטאים ונדייק את אמונתנו ותורתנו, נמשיך לשלם את המחיר שלהם, החשש של רבים מישראל לעלות לארץ בימי ראשית הציונות היה המשך של אותו חטא, ועל כן נאלצנו לשלם מחיר נורא של חורבן עמנו.
41
לחץ להקדשת שיעור זה
צום י"ז בתמוז נקבע מפני שביום זה הובקעה חומת ירושלים. שלושה שבועות נוספים נמשכו הקרבות בתוך ירושלים, ובסופם, בתשעה באב, נכבש הר הבית, נשרף בית המקדש השני והחלה הגלות הארוכה. אמרו חכמים במשנה (תענית כו): "חמישה דברים רעים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל".

משמעות העניין וחטא העגל
כשנתבונן נראה כי יש קשר פנימי בין חמשת הדברים שאירעו בי"ז בתמוז. בכולם יש ביטוי למשבר שפוגע בשורשים הרוחניים, סודק את חומת האמונה, וגורם לפגיעה קשה שאם לא תתוקן בהקדם תגרום אחר כך, בתשעה באב, לחורבן גמור.
שורש כל פורענויות י"ז בתמוז נעוץ בחטא העגל. לאחר מעמד הר סיני נקרא משה רבנו להישאר בהר ארבעים יום וארבעים לילה כדי לקבל את התורה מפי הגבורה. ביום שחשבו שהוא הארבעים - המתין העם לירידתו, וכשלא ירד, תבעו מאהרן הכהן לעשות פסל שייצג את האלוקים שהוציאם ממצרים. אהרן דחה אותם וביקש שיביאו את תכשיטי הנשים כדי לעשות מהם פסל, מתוך תקווה שלא יסכימו לכך. אולם רבים הביאו את נזמי הזהב של נשותיהם. אהרן עשה מהם עגל זהב, ודחה למחר את מועד זביחת הקורבנות לעגל, מתוך תקווה שבינתיים משה ירד מההר. אולם משה עדיין לא ירד, וכבר החלו לזבוח קורבנות לעגל ולעשות משתה. אז החל קטרוג גדול בשמיים, וה' ביקש לכלות את כל העם ולהקימו מחדש על ידי צאצאי משה רבנו. בינתיים ירד משה מההר ובידו לוחות הברית, וכשראה את העגל חרה אפו, הוא השליך את הלוחות ושיברם והעניש את החוטאים, וכן החל בפעולת תשובה ותיקון, ומסר נפשו בתפילה על עם ישראל, עד שהסכים ה' לסלוח לעם ולא לכלותם.

שני החטאים הגדולים - העגל והמרגלים
שני החטאים היסודיים המבוארים בתורה הם חטא העגל בי"ז בתמוז וחטא המרגלים בט' באב. בחטא העגל עדיין האמינו בה', אלא שסברו שיש צורך בכוחות מתווכים, וכיוון שפגעו בטהרת האמונה והתורה - שנה לאחר מכן, בט' באב, לא היה בהם כוח לעמוד בפני המרגלים שהניאום מלהיכנס לארץ, מאסו בארץ ובגדו בדבר ה' ובייעוד התורה, ונענשו שכל דור יוצאי מצרים מתו במדבר. כיוון שלא תיקנו את החטא, העונש נמשך עוד דורות רבים, וכפי שאמרו חכמים על חטא המרגלים שהתקיים בט' באב (תענית כט, א): "אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכייה של חינם - ואני קובע לכם בכייה לדורות", שבט' באב נחרב הבית הראשון והשני. כלומר, חטא העגל נמשך לחורבן בית המקדש.
אין זה מקרה שאלו היו שני החטאים החמורים, מפני שביסוד הדברים אלו הם אבות החטאים. חטא העגל פוגע בעקרונות האמונה והתורה, ואם אין מתקנים אותו מגיעים לחטא המרגלים, שפוגע בהגשמת הייעוד של התורה וישראל - גילוי שכינה בארץ ישראל. ובכל דור ודור אנחנו צריכים לעמוד על נפשנו שלא נמשיך לחטוא בהם, מפני שבכל פגימה בטהרת האמונה והתורה יש משום פגם חטא העגל, ובכל פגימה ביישוב הארץ יש משום חטא המרגלים. אם נזכה לדייק את אמונתנו ותורתנו, מתוך חתירה לקיימן בארץ, תרבה הברכה ללא גבול. ואם חס ושלום לא נדייק את האמונה וקיומה, המחיר קשה מנשוא. כפי שאמרו חכמים (סנהדרין קב, א): אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה חלק מחטא העגל, שנאמר (שמות לב, לד): "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם". ואם לא נתקן את חטא המרגלים, נמשיך לשלם עליו בהמשך חורבן הבית והארץ, וכפי שאמרו חכמים (ירושלמי תענית יומא א, א): "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו - כאילו נחרב בימיו".

חטא העגל שבכל דור
בכל דור עם ישראל נצרך להתמודד עם ניסיון שעלול להוביל לחטא העגל, מפני שהעולם משתנה משנה לשנה, ובכל שלב נראה לרגע כאילו משה רבנו בושש לבוא, ואין יודעים מה היה לו, ואין מי שיאיר את דרכנו. ובמקום להתחזק באמונה ולהמשיך להתגדל בתורה ובמצוות כפי האפשר, ישנה נטייה לחפש 'עגלים' שיתווכו בין האמונה בטהרתה לחיים העכשוויים. במיוחד הדברים אמורים בתקופות של משבר ושינוי משמעותי באורחות החיים, שאז היעדרה של הדרכת משה רבנו נראית בולטת יותר, ואז גם חסידי עליון כאהרן הכהן עלולים להיגרר אחר הציבור, ולהסכים בלית ברירה לאיזה 'עגל' שישמש כמתווך (ראו בכוזרי א, צז).

חטא המרגלים שבכל דור
כיוצא בזה בכל דור עלינו להתמודד עם קשיים בקיום מצוות יישוב הארץ, שכן עבודת היישוב מציבה תמיד אתגרים - מאויבים שקמים עלינו מבחוץ, ומקשיים פנימיים. כלומר, כדי ליישב את הארץ כראוי, צריך ליישב את כל הרעיונות והמצוות בתוך המציאות הטבעית על כל קשייה. ועולות טענות שהרעיונות גבוהים או רחוקים מדי ואין אפשרות ליישמם. שמירת שבת, קביעת עיתים לתורה ולתפילה - יפגעו בעבודה ובמדע; ערכי האמת והמוסר יפגעו ביזמות. וכמו שמיישבים קושיה גדולה בגמרא, כך צריך ליישב את הארץ מהקושיות, וליישב אותה על פי הדרכת התורה, ולהראות איך דווקא ההליכה בדרכי ה' מיישבת את הארץ בתוספת ברכה.

האתגר העצום בדורות האחרונים
בדורות האחרונים ניצב העם היהודי בפני התמודדות חדשה, קשה מבחינה רוחנית מכל ההתמודדויות שקדמו לה. מתוך התפתחות פילוסופית ומדעית, החלה התפתחות חברתית, כלכלית ודמוגרפית מואצת, שלא הייתה דומה לה בעבר. קושיות רבות החלו להיערם על המסורת הדתית מכל הגילויים המדעיים, ועד שהצליחו לתרץ שאלה אחת - הגיעו שבע שאלות חדשות, שהתרבו והתעצמו בקצב הולך וגובר. התאמצו להתמודד עם שאלות מתחום המדעים המדויקים, ובינתיים התעוררו שאלות מתחום ההיסטוריה. ובתוך כך החלו התקפות קשות על המסגרות הדתיות מערכי חירות האדם וזכויותיו. והקשה מכול, שהתגבשו תפיסות עולם לעומתיות לדת, דוגמת ליברליזם, קומוניזם, רציונליזם, קפיטליזם, שהציעו פתרונות ריאליים לקידום העולם ואולי במידה מסוימת אף לגאולתו, מתוך טענה שבמקרה הטוב, כאשר הדת גודרת את עצמה לרשות היחיד - היא אינה מפריעה, ובמקרה הרע, כשהיא מנסה להשפיע על החברה - היא מפריעה לתיקון העולם.

חטא העגל של העת החדשה
הניסיון הגדול של חטא העגל חזר וניצב בעת החדשה במלא עוצמתו. משה רבנו נותר בערפילי הר סיני, והיה עלינו להיצמד לאמונה הטהורה, ולהתעמק בתורה שמלמדת אותנו שעיקר קיומה בארץ ישראל, בחיבור שמיים וארץ, ומדריכה אותנו לראות בגלות מצב זמני של עונש ומחלה, וקובעת שכל קיום התורה והמצוות בגולה נועד כדי שברגע שהדבר יתאפשר נעלה לארץ ונקיים בה את התורה והמצוות, ועל ידי כך גם נחזיר את השכינה מגלותה, שתשוב ותשרה בעם ישראל ובארץ ישראל. כך אומנם הורו רבים מגדולי ישראל, ובהם הגר"א, האור החיים הקדוש, ר' מנחם מנדל מוויטבסק, ואחריהם הרב קלישר והרב אלקלעי ושאר מבשרי הציונות.
אולם היה קשה מאוד לעמוד בניסיון. הזהות היהודית הותקפה מכל עבר. העם החל טובע בשאלות, והיה נראה שיש צורך להציב 'עגל' שיעזור ויתווך. כך החלו להתפתח תפיסות שונות. היו שטענו שצריך לעזוב את התורה או חלקים ממנה כדי להצטרף אל 'עגלי הזהב' של תהליכי הקדמה. מנגד, אל מול נטילת האחריות של מובילי המודרנה, היו רבנים וחסידים שטענו בשם הדת שאסור לשנות דבר מדרכי הגלות - לא לעלות לארץ, לא לפעול לתיקון החברה, לא לעסוק במדע. וכדי לשמור על מה שהיה, הוצעו שלל רעיונות שנועדו להלהיב את הלבבות, שיש בהם עצמם בחינת 'עגל זהב', שמשבש את הדרך המאוזנת של התורה והמצוות.
כתוצאה מכך, בשעה שנפתחה אפשרות לעלות לארץ, לא נותרו מספיק משאבים רוחניים ואמוניים לעורר עלייה המונית לארץ ישראל.

תוצאת חטא המרגלים בימינו
לפני כמאה ועשרים שנה, כחמישים שנה אחר תחילת פעילותם של הרב אלקלעי והרב קלישר, בעת הקמת התנועה הציונית, מנה העם היהודי כאחד־עשר מיליון נפש, ואילו הערבים שהתגוררו בכל סביבות גבולות ארץ ישראל התנ"כיים, כולל לבנון, סוריה ועירק, מנו מעט יותר מחמישה מיליון, ובשני עברי הירדן גרו מעט יותר מחצי מיליון ערבים. אז הייתה ההזדמנות לעם היהודי לחזור לארץ, לפרות ולרבות בה. אולם רוב עמנו פחד לעקור עצמו מהגולה, לעלות לארץ וליטול את גורלו בידיו כמצוות התורה. אכן הניסיון היה עצום, העלייה לארץ באותם הימים הייתה כרוכה בקשיים רבים. אולם הסירוב לקיים את המצווה לעלות לארץ כאשר היה ניתן לעשות זאת, היה בבחינת חטא המרגלים של ימינו, וכפי שהוזהרנו בתורה, המחיר על כך נורא. עברנו את השואה, את שלטון הדיכוי הקומוניסטי ואת ההתבוללות. וכך כיום, בכל העולם ישנם כחמישה־עשר מיליון יהודים מוצהרים, ובארץ כשבעה מיליון. לעומת זאת, הערבים שבסביבות ארץ ישראל זכו ליהנות מפירות המהפכה התעשייתית, הרחבת ייצור המזון ושיפור הרפואה, ועלו מחמישה מיליון ליותר משמונים מיליון.
עדיין לא מאוחר. עוד אפשר להתאחד סביב הייעוד הלאומי והאלוקי ולתקן. "קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל ה' אֱלֹוקֵינוּ. כִּי כֹה אָמַר ה': רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם, הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו לא, ה-ו).
לתגובות: ravmel@gmail.com

מתוך העיתון בשבע
עוד בנושא רביבים

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il