ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים הלכה פסוקה

פרק 218

תשלום על השקעה כושלת בשותפות חקלאית

12
לחץ להקדשת שיעור זה
המקרה בקצרה:
הלכה פסוקה (220)
הרב עקיבא כהנא
217 - טענות קיזוז כנגד חוב שכר דירה
218 - תשלום על השקעה כושלת בשותפות חקלאית
219 - תוקף ערבות להסכם שיפוי על תביעה להגדלת מזונות
טען עוד
התובע הוא משקיע והנתבעת היא שותפות בין ארבעה חקלאיים. התובע העביר לנתבעת 480,000 ₪ לצורך עיבוד הקרקע במסגרת אוצר בית דין. הוסכם בין הצדדים כי על הנתבעים להחזיר את ההלוואה בתוספת 40% מהרווחים שיהיו. בפועל אוצר בית הדין שאיתו חתמו החקלאים לא עמד בהסכם, בנוסף החלקה הניבה 4 טון במקום 9 טון. הביטוח פיצה את החקלאים בסכום של כ- 70,000 ₪. הנתבעת הודתה כי היא חייבת לתובע סך של 254 אלף ₪, ואותם הנתבעת החזירה לתובע.
בנוסף הוא טוען שהיתה רשלנות של הנתבעת בקיום החוזה בכמה פרטים: אוצר בית הדין קנה את היבול במחיר נמוך ממה שהתחייב, והנתבעת לא פדתה את ההמחאה שקיבלה מאוצר בית הדין. בנוסף, היה על הנתבעת לקטוף את היבול ללא אישור מבית הדין, וכן היה עליהם לעבור להיתר מכירה לאור התנהלות אוצר בית הדין. משלא עשתה הנתבעת כך, הרי הסכם ההלוואה בטל. לטענת התובע על הנתבעת להחזיר לו את מלוא ההלוואה, וכן לפצות אותו על הריבית בגין משכנתא שלקח לצורך מתן ההלוואה לנתבעת, וכן בגין אובדן רווחים חלופיים מהכסף שהלווה לנתבעת. לדברי התובע, אפילו נציג הנתבעת הודה בחוב בסך 80,000 ₪.
לטענת הנתבעת ההסכם עם הנתבע היה הסכם שותפות, ולא הלוואה. בנוסף, לא היתה רשלנות מצד הנתבעת בשום שלב, אלא שנגרם נזק לחלקה, גם בגלל שאוצר בית הדין לא קיים את חלקו בהסכם, וגם בגלל ההלכה שמונעת גידול אופטימלי. לא היתה אפשרות לעבור למסלול של היתר מכירה משום שהם חששו להפסיד את כל הסכום מאוצר בית הדין. הסכם הפשרה שנחתם עם אוצר בית הדין היה הוגן, ולא היתה דרך טובה יותר לנהוג.
בפני בית הדין הובא עד שהיה בקשר עם אוצר בית הדין, ובית הדין הזמין מומחה שענה לשאלות בית הדין לגבי ההשקעה בגידולים החקלאים.

פסק הדין:
על הנתבעת לשלם לתובע 15,000 ₪ על רשלנותה, עוד 20,000 ₪ על הפסדי רווחים (או על פי שמאי את ההפסדים בגין ההלוואה, הגבוה מביניהם) ובנוסף 17,514 ₪ על הנחסכות.

נימוקים בקצרה:
1. השקעה או הלוואה?
בין הצדדים היתה מחלוקת האם הכסף ניתן כהלוואה, כדברי התובע, או כהשקעה, כדברי הנתבעת. בית הדין קיבל את עמדת הנתבעת שמדובר בהשקעה לאור ההסכם בין הצדדים.

2. הגדרת רשלנות במסגרת שותפות
במקרה זה מדובר במשקיע שהשקיע את כספו וביקש מהחקלאי לנהל את ההשקעה. לגבי שותף קבע הרמ"א (חו"מ קעו, י) כלל: שינהג בכספי חברו כאילו הם שלו, וכיון שגם חקלאים נוספים כפי שנהגה הנתבעת, לכן אין כאן פשיעה. בנוסף, במקרה זה הנתבעת היא מומחית בתחום החקלאות. במקרה בו השליח מומחה, יש לסמוך על דעתו גם כאשר פעל בניגוד להוראות המשלח, כפי שניתן ללמוד מדברי הסמ"ע (קפה, א).

3. האם היתה רשלנות מצידה של הנתבעת?
מהכלל אל הפרטים: התובע סבור שהנתבעת התרשלה בכך שלא מימשה את הערבונות, ולא ביצעה משא ומתן מול אוצר בית הדין לבדה. בית הדין סבור שכיון שכל החקלאים התנהלו באותה דרך, אין בכך התרשלות. גם בהסכם הפשרה עם אוצר בית הדין אין משום רשלנות. ניתן ללמוד כך מדברי המהר"ם שיק (יו"ד רלה) שהרשה לגבאים למחול על כסף לצרכי פשרה, על מנת שלא להפסיד את כל הכסף. לכן אין באי-החתימה על הסכם הפשרה משום רשלנות.
גם הטענה כנגד הנתבעת מדוע הפסיקה לעבד את החלקה – נדחתה, כיוון שאילו הנתבעת נהגה כך היא לא היתה מקבלת כסף מהביטוח, והיתה מקבלת פחות בהסכם הפשרה. לכן אין התרשלות בדברים אלו.
לעומת זאת החלטתה של הנתבעת שלא לפרוש מההסכם עם אוצר בית הדין מהווה רשלנות. מומחה בית הדין טען שחברי הנתבעת לא פרשו מההסכם ולא עברו להיתר מכירה בגלל אמונתם. אלא שמהדברים שנאמרו על ידי נציגי הנתבעת עצמם עלה כי הם הבינו שצריך לעזוב את אוצר בית הדין. משמע שהשיקול האמוני לא עמד לפניהם, וכנראה לא עשו זאת משיקולים כלכליים לגיטימיים.
ובכל זאת, כיון שעל הנתבעת היתה מוטלת אחריות גדלה מאוד, היה עליה לנהוג כמו רוב החקלאים שפרשו מההסכם, והחלטתם שלא לעשות מהווה רשלנות. לפי חישוב שערך בית הדין היו יכולים להיות רווחים גדולים יותר במידה והנתבעת היתה מבצעת צעד שכזה. לכן בהתאם לסמכות בית הדין לפשרה הוא מחייב את הנתבעת בגין הרשלנות בסכום של 15,000 ₪.

4.תשלום על נזקים עקיפים ורווחים שהיה יכול התובע להרוויח
התובע דרש תשלום עבור נזקים עקיפים, כמו ריביות לבנק, והנתבעת הודיעה כי היא רוצה לצאת גם ידי חובת שמיים. לכן יש לדון אם מדובר בנזקי גרמא שבהם חייבים לצאת ידי שמיים.
לגבי אובדן רווחים, לפי הרב חיים בלוך (נייר עמדה מס' 13: חיוב על מניעת רווח, אתר דין תורה) יש לפצות רק עבור אובדן רווח ברור. במקרה זה, הנתבעת החזיקה ב-250,000 ₪ שהיתה חייבת לתובע, והרוויחה מהם. רבים מהפוסקים סבורים שגם בהלוואה יש חיוב לצאת ידי שמיים, לפיכך, בית הדין קובע סכום של 20,000 ₪ כפיצוי עבור הרווחים שנגרמו כתוצאה מהחזקת ממון התובע אצל הנתבעת שלא כדין

5. טענת טעיתי כנגד מסרון שנשלח כהודאה
בית הדין קבע כי אין תוקף להודאת בחוב שניתנה במסרון שנשלח לתובע, משום שמסרון גרוע מכתב ידו של האדם, עליו כתב רמ"א (חו"מ קכו, יג) שניתן לטעון "טעיתי". לפיכך, וודאי שבהודאה במסרון ניתן לטעון טעיתי. בנוסף כיון שהיו כמה מסרונים עם סכומים שונים אין לראות בכך הודאה מחייבת.
עוד בנושא הלכה פסוקה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il