ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך ראה

מאמר שגבאי בתי כנסת ישמחו לקרוא!

37
לחץ להקדשת שיעור זה
מספרים על הרב יוסף דב סולוביצ'יק (מארצות הברית), שכאשר היה עולה לתורה בשבת, היה נודר סכום מסוים לצדקה לבית הכנסת כנהוג.
אולם, בשונה מרבים מאיתנו הנוהגים לפי הכלל הידוע – 'אל תדחה למחר, מה שאתה יכול לדחות למחרתיים', ודוחים את קיום הנדר במשך זמן רב, הרי שהרב היה מתיישב מיד במוצאי שבת לכתוב צ'ק לגבאי על סכום הנדר.
סיפור זה ממחיש את הקפדתו הגדולה של הרב על הלכה, הנובעת ממצווה בפרשת ראה. נצטווינו (יב, ה-ו) לגבי העלייה לרגל לבית המקדש: "לשכנו תדרשו ובאת שמה. והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם... ונדריכם ונדבותיכם...". מכאן למדה הגמרא (ראש השנה ד – ז) שכאשר אדם נודר או נודב קרבן לה', הרי שכאשר מגיע החג הראשון שבו אדם מחוייב לעלות לרגל, הרי שהוא גם מחוייב להביא עימו את הקרבן לבית ה'. וכפי שהבאנו בפסוק לעיל, "ובאת שמה – והבאתם שמה", שכאשר אתה בא לבית ה', אתה מחוייב גם להביא עימך את הקרבן.
טעם הדבר (כמבואר בספר החינוך מצווה תלח) כי לא ראוי לאדם להתעצל במצוות ה'. וכשם שאם הייתה לו משימה לצורכי מלך בשר ודם, הרי וודאי היה מזדרז בה, כך גם מצווה להזדרז במצווה לשם ה'. אמנם, מחוייב בכך רק כאשר כבר עולה לרגל, כי לא הטריחה אותו התורה לעלות במיוחד לירושלים להקריב את קרבנו, פן ימנעו בני האדם מלנדור ולנדוב קרבנות לה'.
ואולי אפשר להוסיף טעם נוסף, לעניות דעתי, שאנו רגילים לדחות דברים שאיננו אוהבים לעשות. ובאו ללמדנו, שהמצוות הם אהובות ומשמחות, ועלינו לעשותם בהתלהבות וזריזות ככל משימה אהובה ורצוייה.
(יש לציין, שמלבד המצוות עשה להביא את הקרבנות מיד ברגל הראשון, הרי מי שלא הביא ואיחר, עובר גם באיסור לאו "בל תאחר". אולם, איסור זה הוא רק מי שהתעכב ולא הביא במשך שלושה רגלים, לעומת המצוות עשה שהיא כבר ברגל הראשון).
וכאן אנחנו מגיעים למצוות צדקה. הגמרא שם מלמדת שצדקה, בשונה מקרבנות, חייבים להביא מיד. וטעם הדבר, מפני שהעניים מצויים הם במקומו, ובידו לתת להם מיד. וכך פוסק השולחן ערוך (יו"ד רנז, ג) שמוסיף גם ש"אם אין שם עניים, מפריש ומניח עד שימצא עניים".
לא ניכנס כאן לכל הסוגיא ההלכתית, (ויש גם שאלה האם עוברים מיד על האיסור של בל תאחר, או שהחיוב הוא המצוות עשה – עיין גליון מהרש"א על השו"ע שם) רק נציין שמשמע בהלכות שם שחיוב זה נאמר כשנדר לחלק את הצדקה בעצמו, אולם אם נדר בבית הכנסת ליתן ליד הגבאי שהגבאי יחלק, הרי שלא מחוייב לתת עד שהגבאי יתבע ממנו את הצדקה. ועוד פרט – מותר לאדם גם להפריש מעות לצדקה מתוך מחשבה, שיחלק אותה מעט מעט, ולא חייב לתת הכל בבת אחת.
אולם, לגבי מי שמתנדב בבית הכנסת, הרי שכדאי שיאמר מראש שנותן זאת 'בלי נדר', וכך לא יעבור על איסורים אלו.
ובכל זאת, מכאן קריאה גדולה לכולנו להשתדל ולמלא את התחייבויותינו, ולא לתת חלילה לגבאי הצדקה וגבאי בתי הכנסת 'לחפש אותנו'.
ובעזרת ה', בזכות מצוות הצדקה, יהיו המצוות אהובות ורצויות אצלנו, נזכה בקרוב להביא קרבנות לבית מקדשנו!





עוד בנושא ראה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il