ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מאמרים נוספים בארץ אגדה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חנוך בן רבקה
"אליעזר זעירא (הקטן) היה נועל נעליים שחורות, כמנהג אבלים, ועמד בשוק של נהרדעא. פגשו אותו אנשי ריש גלותא (ראש הגולה) ואמרו לו: מדוע אתה נועל נעליים שחורות? אמר להם: משום שאני מתאבל על חורבן ירושלים! אמרו לו: וכי הנך חשוב כל כך להתאבל על ירושלים? ראו זאת אנשי ריש גלותא כמנהג גאווה מצידו של אליעזר זעירא, ונטלוהו וחבשו אותו בבית הסוהר. אמר להם אליעזר זעירא: הניחו לי כי גברא-רבה (אדם גדול וחשוב) אני! אמרו לו: מנין נדע שהנך גברא-רבה? אמר להם: או שאתם תשאלו אותי דבר הלכה או שאני אשאל אתכם, ועל ידי כך תוכלו להיווכח שאכן גברא-רבה אני. אמרו לו אנשי ריש גלותא: שאל אתה! אמר להם מי שקצץ מדקל של חבירו כופרא (תמרים כשהם עדיין בוסר), מה משלם? אמרו לו: משלם דמי כופרא, כמה שהם שוים עתה כשהם בוסר (כלומר שאינם שווים להימכר ולכן פטור משלם). אמר להם: הרי עתידים היו לגדול ולהיות תמרים בשלים, שהם שווים יותר!? אמרו לו: אכן משלם דמי תמרים כאילו הם בשלים. אמר להם: והרי לא גזל לו תמרים בשלים אלא בוסר ולמה שישלם כאילו הם בשלים? אמרו לו: אמור לנו אתה מה הדין! אמר להם: בששים (מעריכים כמה נפחת ערכה של שדה שיש בה ששים דקלים כאלו עקב קציצת פירות הבוסר של אחד הדקלים ומשלם את ההפרש, כי קונה השדה לוקח בחשבון גם את השבח העתידי של הפירות). אמרו לו: מי פוסק כמותך? אמר להם: הרי שמואל חי ובית דינו קיים, וניתן לברר אם אכן כך הדין. שלחו את השאלה לשמואל. אמר להם: יפה אמר לכם, שמעריכים את הנזק בששים! ושיחררו אותו מבית הסהר."
צריך להבין את פשר דברי אליעזר 1 זעירא "הרי שמואל חי ובית דינו קיים", מדוע שתהיה כביכול סברה ששמואל אינו בחיים. ומדוע לא אמר בסגנון פשוט יותר "שלחו את השאלה הזו אל מר שמואל".
ונראה שמילים אלו שהוציא מפיו מרמזות שהוא חש נרדף שלא בצדק כמו דויד המלך. והוא חש שהאמורא שמואל ובית דינו יצילו אותו כמו ששמואל הנביא ובית דינו הצילו את דויד. והמעשה שארע אז בנהרדעא מחזיר לחיים מאורעות שמסופר עליהם בתנ"ך, וכפי שיתבאר לקמן.
אלעזר זעירא
מאמרים נוספים בארץ אגדה (79)
הרב מרדכי הוכמן
41 - אתונות שאול והצל של יעקב
42 - אליעזר זעירא ושמואל הנביא
43 - מדוע עצרה מיתת אבישי את המגיפה
טען עוד
מסתבר שגם אמו של שמואל הנביא נהגה כרבקה וכינתה את בנה שמואל בכינוי 'הקטן', וכן מצאנו: "וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה בַּעֲלוֹתָהּ אֶת אִישָׁהּ לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים". מסתבר שגופו של שמואל היה גדל משנה לשנה ואמו של שמואל היתה עושה לו בכל שנה מעיל חדש כמידתו, ונראה שהמעיל המשיך להיות מכונה 'קטן' משום ששמואל המשיך להיות מכונה בפי אמו בשם 'הקטן' למרות שכבר גדל. וכן נתייחד הכינוי 'הקטן' לגבי דויד, שכך מכנה אותו ישי אביו "וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן" (שמואל א טז, יא) וכן מכונה דויד בסתם גם בהמשך "וְדָוִד הוּא הַקָּטָן" (שמואל א יז, יד).
ומצאנו בתלמוד שהצדיקים הללו קרויים על שם הלבנה הקטנה: "ליקרו צדיקי בשמיך: יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן" (חולין ס, ב, ויעב"ץ שם). כלומר, חז"ל מלמדים אותנו שאין מדובר כאן בכינוי בלבד, אלא בכינוי שמלמד על אופיו של אותו צדיק שהיה מקטין ומשפיל את עצמו בפני אחרים. מצאנו שיעקב קרא לבניו "אֶחָיו" (בראשית לא, מו ורש"י) ובכך השווה אותם אליו. מצאנו ששמואל היה סובב אצל ישראל ושופט אותם (שמואל א ז, טז-יז) ולא המתין שישראל יבואו אליו כדי להישפט. וכן דויד רקד וכירכר בפני ארון ה' ולא ראה בכך פחיתות כבוד. ומסתבר שגם אליעזר זעירא היה מכונה 'זעירא' משום שהיה מקטין עצמו בפני כלל ישראל.
'הקטן' ו'ירושלים'
לשלושת הצדיקים האלו "יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן" היה קשר מיוחד לירושלים. על יעקב מסופר (בראשית כח, יא-יט):
"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ... וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ ... וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם... וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:"
לפי פשוטו של הכתוב יעקב ישן סמוך לעיר לוז שמצפון לירושלים, אולם המקום הזה התגלה לו בחלומו בתור בית המקדש ("בֵּית אֱלֹהִים"). יש שפירשו ש'הר המוריה' נעקר אז ממקומו ובא לשם (רש"י). אך נראה לפרש את הדברים באופן פנימי ושהכתוב מרמז שקודם שנרדם יעקב היו ראשו ומחשבותיו נתונים " בַּמָּקוֹם", כלומר כבר אז עסק בצורך במציאת "מָקוֹם" להקמת מקדש ובאופן שראוי שבית המקדש יהיה בנוי. וכעין מה שמעיד דויד המלך על עצמו בספר תהלים (קלב, ד-ה): "אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב". ואז התברר ליעקב בחלומו שהמקדש הרוחני שבשמים בא ונמצא מעליו. והתברר לו שבעת שראשו חושב ומשתדל בענין המקדש, האבן שתחת מראשותיו אינה סתם אבן, אלא היא אבן מירושלים של מעלה, והמקדש שבשמים בא אליו וניצב מעליו והוא נמצא בו במובן מסוים. וכעין המובא בדגל מחנה אפרים בפרשת מסעי: " 'החכמה תְּחַיֶּה בעליה', ובמקום שמחשבתו של אדם שם הוא כולו. אף שבעצם אינו עומד במקום מחשבתו, עם כל זה 'גופא בתר רישא גרירא' (הגוף נגרר אחר הראש)".
חז"ל דורשים שגם לשמואל הנביא ולדויד היה קשר מיוחד לענייני ירושלים, ומסופר שדויד ברח מפני שאול אל שמואל הנביא (שמואל א יט, יח-יט):
"וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיַּגֶּד לוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בְּנָיוֹת: וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בְּנָיוֹת בָּרָמָה: וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת דָּוִד וַיַּרְא אֶת לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה: וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲחֵרִים... וַיֵּלֶךְ גַּם הוּא... אֶל נָיוֹת בָּרָמָה... וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיִּפֹּל..."
צמד המילים "ניות ברמה" חוזר שם פעמים רבות כדי להדגישו, חז"ל דרשו (זבחים נד,ב) ששמואל ודויד "היו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם", וביארו ששמואל ודויד עסקו בבחירת המקום שראוי לבניית המקדש שהוא נויו של עולם. ומסתבר שעסקו אז גם בשאר העניינים שקשורים לירושלים ולמקדש, שכן מצאנו שנאמר בענין משמרות הלויים ומשמרות הכהנים (דברי הימים א ט, כב): "הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם". ולא מצאנו ששמואל ודויד נפגשו יחד ללימוד משותף מלבד אותו מפגש בְּנָיוֹת בָּרָמָה, ומסתבר ששמואל ודויד דנו אז במכלול העניינים שקשורים לירושלים ולמקדש. בכל אופן, כאשר שליחי שאול וכן שאול המלך ראו את שמואל עומד ניצב על תלמידיו הם התבטלו בפניהם וחזרו בהם מכוונתם לרדוף את דויד. ניתן לראות ב'שמואל ותלמידיו' מעין 'בית דין' של שמואל, שמציל את דויד מיד שאול ושליחיו שרודפים אחריו. והזכות הגדולה שעומדת לדויד היא העיסוק שהוא עוסק יחד עם שמואל בדיון כיצד להביא את העניינים הנעלים של ירושלים של מעלה לידי מימוש בעולם הזה.
נראה ששמואל הנביא בחר לעסוק אז עם דויד דווקא בענייני ירושלים, משום שהרדיפה של שאול אחרי דויד התעוררה לראשונה בעקבות קנאתו בדויד שעוסק בענייני ירושלים (וכדלקמן). ושמואל רצה לחזק את ענין ירושלים אצל דויד, כדי ששאול המלך ושליחיו יכניעו עצמם בפני דויד. וכפי שאכן ארע ששאול המלך והשליחים התנבאו והתבטלו בפני שמואל ודויד. הבנה זו בפרשיית התנבאות שאול המלך ושליחיו, מבארת פרשיה עמומה נוספת, וכדלקמן.
הקנאה בדויד
בספר שמואל מסופר שלאחר ששאול המלך לא מילא כראוי את מצוות מחיית עמלק, הודיע לו שמואל שהוא נדחה מלהיות מלך ושמלכותו תימסר למישהו שהוא יותר טוב ממנו. שמואל משח את דויד ("הַקָּטָן") למלך, ורוח ה' סרה משאול והחלה לבעת אותו רוח רעה. לשאול נודע שדויד בנו של ישי בית הלחמי הוא מיטיב לנגן והוא ביקש מישי שישלח אותו אליו כדי שינגן לפניו להסיר ממנו את הרוח הרעה. לאחר מכן נאספו הפלישתים למלחמה ודויד היה הולך ושב מדי פעם לבית לחם כדי לרעות את צאן אביו. ובעת שהוא חזר ונודע לו שגלית הפלישתי מחרף את מערכות ישראל החליט דויד לצאת להלחם בו, ושאול אישר זאת. ודויד הצליח להרוג את גלית ולכרות את ראשו והפלישתים ברחו וישראל רדפו אחריהם וניצחו אותם. ומסופר (שמואל א יז, מה-נח):
"וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי... הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ ה' בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ... וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל... וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ: ס וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁאַל אַתָּה בֶּן מִי זֶה הָעָלֶם: ס וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל בֶּן מִי אַתָּה הַנָּעַר וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי:"
קשה להבין את המסופר כפשוטו, ששאול שכח מיהו אביו של דויד שהיה רגיל לנגן לפניו, וקשה להבין כפשוטה את שבועת אבנר שלא ידע מעולם מיהו אבי דויד. אמנם גם קשה להבין כפשוטו שדויד הביא את ראש גלית לירושלים, שהרי ירושלים לא היתה עדין מקום שיש בו חשיבות לאומית בפועל.
אבי הרד"ק פירש כי נוב עיר הכהנים קרואה כאן בכינוי 'ירושלים', כמו שמסופר בהמשך ששם היתה חרב הפלשתי, ואם כן "אָהֳלוֹ" שנזכר כאן הוא המשכן שהיה ב'אהל' בנוב, שהוא "אָהֳלוֹ" של ה'. ונראה שדויד הודיע לפני יציאתו להילחם בגלית שהוא מתכונן לכרות את ראש גלית ולהביא את ראשו ואת כליו ל'ירושלים'. ובפועל כוונתו היתה להביאם ל'נוב עיר הכהנים', משום ש'ירושלים של מעלה' נמצאה באותה העת מעל המקדש שלמטה, מעל אלו שמתעניינים בה ורוצים בה, והם הכהנים שבמשכן שבעיר נוב 2 .
ונראה שבעת ששאול שמע את דויד מכריז על מלחמתו בגלית ומשלב אותה בדיבור על 'ירושלים של מעלה' ועל המקום המקביל לה למטה בעולם הזה, הוא ראה שראשו ומחשבותיו של דויד עסוקים בענייני ירושלים והמקדש והוא הבין שדויד ראוי להחליף אותו. ושאלת שאול "בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר?" מגלה על השאלה הפנימית שנשאלה אצלו, והיא האם יש חשש שהנער הזה שמדבר על ירושלים עתיד למלוך במקומו, ורצונו לברר אם הוא ראוי למלכות. וכעין כך ביארו שם המפרשים שהביאו שבין אנשי שאול היתה מחלוקת ביחס לדויד, היו שקינאו בדויד והיו שצידדו בו. והם מספרים שדואג האדומי קינא בדויד והודיע שדויד הוא בכלל 'פסול חתון' כיוון שהוא מצאצאי רות המואביה,
דויד מתייחס בספר תהילים למחלוקת שנוצרה אז סביבו, והוא מספר: "מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי: כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי" (סט, ט-י). דויד מספר שם שפתאום הוא היה "מוּזָר" לשאול המלך שהחל לחקור אודותיו, ודואג האדומי החליט שדויד הוא "נָכְרִי" (פסול חתון) שברור שאינו ראוי למלכות. ודויד מגלה שהסיבה לכך היא "כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי", והיינו ששאול ודואג ראו שדויד מקנא לכבודה של ירושלים והוא מתכנן להביא את ראש גלית לירושלים, והם הבינו את מעלתו הגדולה של דויד וחששו שדויד עתיד למלוך והם יוסרו מתפקידם.
המחלוקת שנוצרה אז בין שרי שאול האם דויד הוא בן של מי שראוי למלכות, נבעה מחוסר ידיעה. אילו הם ידעו ששמואל נשלח על ידי ה' למשוח את דויד למלך, היה ברור לכולם שדויד ראוי למלכות, ודווקא מואבי אסור לבוא בקהל, אך רות המואביה וצאצאיה ראויים לבוא בקהל. ואכן בסוגיית התלמוד (יבמות דף עו,ב) מובא שבבית דינו של שמואל נמסרה הלכה כזו במפורש, ולבסוף הוכרעה המחלוקת בין שרי שאול על סמך שמועה בשם שמואל הנביא ובית דינו שרק מואבי ועמוני זכרים אסורים. וסמכו על שמועה זו בלא לבודקה, משום ש"שמואל חי ובית דינו קיים" ואין אדם משקר בדבר שעשוי להתגלות (רש"י). מה שארע שם - ארע כעבור שנים רבות לאלעזר זעירא, וכדלקמן.
הקנאה באלעזר זעירא בגלל דאגתו לירושלים
אלעזר 'זעירא' ('קטן') הוא ממשיך דרכו של דויד המלך שהיה מכונה גם הוא 'הקטן'. הוא הקטין את עצמן בפני כלל ישראל, ולכן זכה לכך שנשמתו חשה את כאבה של ירושלים והרגיש צורך להתאבל עליה.
לא מצאנו מקרים נוספים שאנשי ריש גלותא אסרו מישהו שהתנהג ביוהרה, ומסתבר שגם אין זה מתפקידם. ונראה לומר שבסתר ליבם הם חשו כמו שחשו שאול ודואג האדומי ביחס לדויד, והיינו שאליעזר זעירא מאיים עליהם. אילו רבים היו מתעוררים ולומדים ממנו להתאבל על ירושלים, מן הסתם ירושלים היתה נגאלת ורבים מן היהודים היו עולים לירושלים. וממילא מוסד 'ריש גלותא' היה מאבד את ההצדקה לקיומו, ואנשי ריש גלותא היו מאבדים את תפקידם. אמנם מצד שני, אי אפשר לצאת באופן מפורש כנגד מעשי האבלות על ירושלים, ולכן החליטו אנשי ריש גלותא שכל מעשה אבלות שחורג מן המקובל במסורת מתאים רק לאנשי מעלה, וכיוון שאליעזר זעירא אינו מפורסם עדין כאחד מאנשי המעלה יש לאוסרו באשמת יוהרה.
אליעזר זעירא רצה ללמדם שהם טועים בחשיבתם, ולכן בחר לשאול אותם שאלה בענין מי שקצץ 'פרות דקל שהם בוסר'. שאלה זו רומזת לכתוב "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה: שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ:" (תהלים צב, יג-יד). הצדיק נמשל כאן כתמר בשלב הפריחה שלו בעת שעדין הפירות אינם בשלים, והוא שתול בבית ה'. ברור שאין הכוונה למקדש ממש, שהרי אסור לטעת בו עצים, אלא הכוונה לבית ה' שלמעלה בשמים, וגם צדיק שעדין אינו מושלם, והפירות שלו הם רק בשלב הפריחה, הריהו שתול בירושלים של מעלה. בכך רמז להם רבי אלעזר זעירא שגם אם הם חושדים בו שהוא עדין אינו מושלם, והוא בשלב הבוסר שלו ('כופרא'), אסור להם 'לקצוץ אותו' בטענה שהוא מתנהג ביוהרה. שהרי הוא עתיד לגדול ולתת פירות טובים.
אליעזר זעירא הרגיש שהוא נרדף על ידי אנשי ריש גלותא כפי שדויד נרדף בזמנו על ידי שאול ועל ידי דואג האדומי. וכשם שדויד ניצל בזמנו על ידי שמועה בשם שמואל ובית דינו, כאמור בסוגית התלמוד (יבמות דף עו,ב) "שמואל חי ובית דינו קיים" כך הוא רצה להינצל גם עתה. וידוע המובא במדרש (מדרש שמואל, בובר פרשה י,ג; ילקוט שמעוני שמואל א רמז ק) שאביו של האמורא שמואל התברך שיקום ממנו בן שיהיה כמו שמואל הנביא; ונמצא שהאמורא שמואל ובית דינו שמשו באותו הדור כמו שמואל הנביא ובית דינו. ולכן בעת שאלעזר זעירא אמר להם שיפנו לאמורא שמואל, הוא השתמש באותם מילים שנאמרו בענין השמועה שסייעה לדויד המלך. ואמר להם "הרי שמואל חי ובית דינו קיים", ובכך הוא רצה לעורר גם את זכותו של שמואל הנביא, שעזר לדויד כאשר נרדף על ידי שאול, והוא למד יחד עם דויד את ענייני ירושלים. ואכן גם בסיום מעשה זה הגיעה שמועה בשם שמואל והצילה את אליעזר זעירא.
^ 1.וכמה גרסאות אלעזר זעירא
^ 2.ואמנם בסיום הקרב אבנר עיכב את דויד והביאו תחילה לפני שאול כאשר דויד אוחז בידו את ראש גלית, אך לאחר מכן דויד הביא אותו לנוב עיר הכהנים. ונראה שהראש נקבר שם במקום מיוחד ובאופן שהכהנים לא ייטמאו בו, ואילו את החרב של גלית טיהרו מטומאת מת והכניסו אותה לעיר והיתה בסמוך למשכן, ולכך כוונת הכתוב "וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ".
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
המדריך המלא לבדיקת פירות ט"ו בשבט
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
אנחנו קודש למענך
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
התשובות לשאלות הגדולות שבחיים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האור החיים הקדוש מלחמת מדין- סוד טהרת הכוונה
הרב מסביר את מלחמת מדין בפרשת מטות ומסביר כיצד הניצחון בה התבסס לחלוטין על טהרה אישית וכוונת הלב לשם שמיים, כפי שבא לידי ביטוי בציץ הקדוש שלקחו הלוחמים למערכה. מתוך סיפור המלחמה ובחירת השבטים היוצאים לקרב, אנו לומדים מסר עמוק לחיים על החשיבות העצומה של עשיית מצוות ומעשים מתוך כוונה טהורה ומסירות נפש.
מטות פרשת מטות – נקמה ותקומה
נקמה בישראל אינה עניין של שנאה ומשטמה ו"נחזיר להם" אלא דבר קדוש ונעלה של תיקון עולם רפואת האומה והנפגעים המושפלים
יסודות הש"ס פשט ודרש בפרשת נדרים
ביאור פרשת נדרים על דרך הפשט, וביאור הפרשה על דרך הדרש ואיך הוא מתבקש.
אורות התשובה - הרב הראל כהן יראת חטא- חזרה אל הטבע
אורות התשובה פרק ו פסקה ג'
הרב מסביר שיראת החטא היא טבעית לכל אדם בעולם כלפי המוסר הכללי, ואצל ישראל זה גם כלפי התורה והמצוות, וכדי שזה יחזור להופיע באומה צריך לחזק את הקביעת עיתים לתורה אצל ההמון ולימוד במרה גבוה אצל התלמידי חכמים שיחזירו את הטבע הרוחני לאומה.
אחדות ומחלוקות אלו ואלו דברי א־לוהים חיים, והלכה
האם המחלוקות הן תוצאה של לימוד מרושל או אבן יסוד בבניין העולם? עיון בתורתם של רבים מגדולי ישראל מלמד אותנו על הדרך שבה עלינו להתייחס לדעות מנוגדות לשלנו
רביבים לייקר את ערכם של המורים והמורות
עלינו לייקר את מעמדם של המורים והמורות בישראל, שכן החינוך הוא הבסיס לכל הדברים הטובים | מלמדי התינוקות הם השומרים על ערי ישראל, שבזכות תורתם ולימודם ישראל מתקיימים על אדמתם | גם אם פרנסתם אינה מרווחת לכאורה כמו מקצועות אחרים, תנאיהם נוחים יחסית, קביעותם מובטחת, והם זוכים לסיפוק במעשיהם ובזמן להשקיע במשפחתם
אור החיים על הפרשה תשובת משה לטענות בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
הסיבה שבני גד ובני ראובן הזכירו את שמות הערים בבקשה שלהם. בקשת בני גד ובני ראובן לנחול בעבר הירדן המזרחי ותשובת משה.
כשרות מעמדו ההלכתי של בשר מתורבת
הרב בוחן את כשרותו של בשר מתורבת המופק מתאים מן החי, תוך השוואה לסוגיות תלמודיות ממסכת נדרים העוסקות ביחס שבין "עיקר איסור" ל"תוספת", ובשאלת ביטול איסור על ידי גידולי היתר. דרך ניתוח שיטות הראשונים (כגון הרא"ש, הר"ן והרמב"ם) בדיני גידולי איסור, מציג הרב כיוונים הלכתיים אפשריים להיתר, כדוגמת הסתמכות על התפתחות רב-שלבית ("גידולי גידולים") המבטלת לחלוטין את התא המקורי.
אור החיים על הפרשה בקשת בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
טעם הזכרת הכתוב בנוסף למשה גם את אלעזר הכהן ונישאי העדה כשבני גד ובני ראובן באו לבקש לנחול בעבר הירדן המזרחי. בני גד ובני ראובן הזכירו את המקומות בתור סתירות לטענות שאפשר לטעון נגד בקשתם.
אורות התשובה - הרב הראל כהן בטחון התשובה אפילו בזמן החטא
אורות התשובה פרק ו פסקה ב'
הרב מסביר שהתשובה תמיד שרויה בלב האדם אפילו בשעת החטא, רק שכח זה לא מופיע כעת אלא גנוז הוא ומחכה לשעה שבא האדם יחזור בתשובה. דבר זה נותן לאדם ביטחון לחזור בתשובה כי הוא מבין שבעצמותו הוא טוב והחטא הוא רק חיצוני לו.
אור החיים על הפרשה דרכים לקניין תורה ע"פ שמות בני יששכר
אור החיים על פרשת פנחס חלק ב'
חזרת ישראל מהגלות, האור החיים לומד את השמות של בני יששכר בתור משל ללומדי התורה.
וירא הייחודיות שברות המואביה
הקשר בין ישראל לעמון ומואב - ג'
ישנו עניין פנימי וחיובי בעמון ומואב שקיים רק אצל הנקבות שבהם, ובזכותו אנו מקבלים אותן לבוא בקהל. מהו אותו הדבר? כיצד זה מתבטא ברות המואביה ובנעמה העמונית? וכיצד עניין זה מייחד את מלכות בית דוד?
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מקור החול בקודש הקודשים
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ו'
יש מקור אלוקי אחד שמתגלה בקודש וחול, והחינוך צריך לתת מקום לשניהם מתוך הדגשה לחיבור של זה אל האמונה.
תורה והלכות ציבור גואל הדם
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
דין גואל הדם. רוצח במזיד נהרג. רוצח באונס פטור. רוצח בשוגג. גלות לעיר מקלט. גלתה סנהדרין וביטול עונש מוות. חוק לביטול עונש מוות. אחריות גואל הדם להעמדה לדין את הרוצח במזיד. חוק זכויות נפגעי עבירה. גואל הדם בזמן הזה. מצווה או היתר לגואל הדם להרוג את הרוצח בשגגה.
מידות הראי"ה השקפת עולם ואמונה
אמונה י"א - י"ב
השיעור עוסק בהשקפת העולם הישראלית, הרואה בעולם החומרי הנוכחי מצב זמני, חסר ומקולל מימי חטא אדם הראשון, שעתיד להגיע לתיקון ולגאולה שלמה. בנוסף, השיעור מנתח את התפתחות האמונה בעם ומסביר כיצד האדם נדרש לזקק את תפיסת האלוהות מתיאורים גשמיים וילדותיים כדי להגיע להבנה רוחנית, עמוקה וטהורה יותר.
