חומר ורוח | הרב אריאל פרג'ון | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
התבוננות אמונית
קדושת הארץ

קטגוריה משנית

4221

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' יוסף בן יעקב ז"ל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

קודם בואנו לברר את ענין מעלתה המיוחדת של ארץ ישראל, עלינו להסיר מעקש יסודי מדרכנו, מעקש הניצב כאבן נגף בתפיסה רוחנית בכלל, ובתפיסת מעלתה של ארץ ישראל בפרט – מעקש זה הוא ענין הזיקה והקשר שבין החומר לבין הרוח.
בתרבות המערבית, "תרבות גורדי השחקים", כל דיבור של מלחמת קודש על אדמת האומה, שלא מתוך היבט בטחוני וכד', אם יודן לכף זכות, יתפרש כסנטימנטים עזים לארץ מולדת האהובה.
כל עוד לא יכריח הרציונל לגבור על רגשנות זו, תהיה התיחסות מתחשבת וסלחנית לסנטימנטים אלו – כבוד לרגשות הזולת ולהוויה התרבותית שלו. אולם כאשר תיווצר התנגשות עזה בין מה שיכריח הרציונל, לבין הקשר הרגשי של האדם לאדמה, יבוא קיר הגיון הברזל ויבלום את הרגשנות הגואה. דיבורים מפורשים על "אדמה קדושה", "מלחמה על ארץ הקודש" הם דבר בלתי נתפש בתרבות המערבית, נראים דיבורים אלו כשרידים חולפים מימי-הביניים. לא רק לציבור החילוני נראים דיבורים אלו זרים ומוזרים, אלא גם בתוכנו, מקום אליו חלחלה התרבות המערבית וייבשה כל לחלוחית של תפיסה פנימית, אין דברים אלו מיושבים על הלב. התרבות המערבית אינה מכירה במציאות רוחנית השורה בחומר. אמנם ישנה רוחניות: מחשבות, רגשות, אידאלים – אך כל רוחניות זו מתחוללת בתוך האדם, אין היא יכולה, אליבא דתפיסה זו, להשפיע על העולם החיצוני הממשי והאוביקטיבי 1 .

לא כך היא גישתה של התורה! דבר קדוש יש בו שינוי עצמי, ואינו רק מצד הסובייקט 2 . לירידת השכינה על הר סיני, היתה השפעה פיזית על ההר שנתמלא כולו ירק 3 . יתרה מזו כל חפץ נושא בקרבו רוחנייות מסוימת רוחניות, גם ההתיחסות ליאור מצרים ולאדמתה היא כהתיחסות אל דבר בעל תודעה 4 . משה שניצל על ידם נצטווה שלא להיות כפוי טובה להם, ולא להכותם בעצמו 5 . אלמלא היו היאור ועפר מצרים תודעתיים ברמה כל שהיא, לא היה ציווי זה מתאים אלא למי שאין שכלו חזק, ולא יבחין בין שימוש פונקציונלי בדומם, להכרת הטוב ומניעת צער מבן אנוש. אך אליבא דאמת אין בהכאת היאור יותר כפיות טובה מאשר בזריקת בגד בלוי לאשפה 6 , אם לא שנומר שהיאור אכן היה תודעתי ברמה כל שהיא 7 .המתבונן בתורה בישרות, יראה שישנו קשר הדוק וחזק בין חומר לרוח, כקשר הגוף והנשמה! כעת, אחר שהנחנו יסודות אלו, נוכל לגשת ללמוד על משמעותה של האדמה בכלל, ושל ארץ ישראל בפרט.

כל הארצות שוות?
עולם הרוח ועולם החומר אינם עולמות מנותקים זה מזה, אדרבה, יחסי גומלין איתנים קיימים ביניהם. האדמה, איננה צביר עפר סתמי, אלא לכל ארץ וארץ ישנו טבע מיוחד משלה. על פי טבע זה מתעצב אופים ומראם של האנשים הגרים בה 8 .

"וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב" (במדבר פרק יג, יח) - ...אמר להם היו מסתכלין בארץ ישראל, יש ארץ שמגדלת גבורים ויש ארץ שמגדלת חלשים, ויש שמגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין (במדבר רבה פרשה טז אות יב)

כאשר משה שולח את המרגלים לבדוק את ארץ ישראל, הוא מדריכם לבחון את מצב העם היושב בארץ, לא רק לשם כיבושו, אלא גם בכדי לגלות את טיבה של הארץ: ישנה ארץ המגדלת אנשים גיבורים, וישנה ארץ המגדלת אנשים חלשים – כך טיבעה של הארץ! נמצאנו למדים, שמלבד הגורמים הנסיבתיים שיש בכל מקום, יש לכל ארץ טבע ומהות מיוחדת משלה, ואין היא סתם "עוד חתיכת אדמה".

קישור האדם לאדמתו המיוחדת לו
לאור האמור על קישור האדם לאדמתו המיוחדת לו, וגידול האדם מכח אותה האדמה, מאירים דברי התורה על איסור העברת הנחלה משבט לשבט 9 :
וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר, כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר לו, ט)
כיון שהאדם מושפע מטבעה של האדמה, צריך הוא לגור על נחלת ארץ שטבעה תואם את טבעו, על כן לא תחול ריבונות שבט אחד על אדמת שבט אחר, כיון שטבע אותו השבט מותאם לנחלתו המקורית דוקא.

חן מקום על יושביו
נגזרת של תיאום זה בין האדם לאדמתו, היא נשיאות-חן של המקום על יושביו:
"ויאמרו אנשי העיר אל אלישע הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדני ראה [והמים רעים והארץ משכלת]" (מלכים ב פ"ב פס' יט) - וכי מאחר דמים רעים וארץ משכלת, אלא מה טובתה (של אותה העיר)? אמר רבי חנין: חן מקום על יושביו. אמר רבי יוחנן, שלשה חינות הן: חן מקום על יושביו, חן אשה על בעלה, חן מקח על מקחו. (סוטה דף מז ע"א)
אנשי יריחו, באים אל אלישע ואומרים לו שמי העיר רעים הם, ומחמת כן הארץ משׁכלת את יושביה, ומבקשים הם את הצלתו של אלישע לעיר, כיון שישיבת העיר טובה היא "כאשר אדני ראה".
והלא דבר תימה הוא: עיר שמימיה רעים ותושביה גוססים – איזו מעלה יכולה להיות בעיר, שתהיה אדירה עד כדי כך שמובן מאליו שהיא מהחשיבה את אותה העיר למקום שטוב לשבת בו?!
אלא, אומרת הגמ' - "חן מקום על יושביו"!

מהו - 'חן'
מהו אותו המושג הנקרא 'חן', שבגינו התושבים רוצים ואוהבים את המקום? לכאורה 'חן' הוא דבר שאין בו מעלה מכח זכות, אלא חשיבותו ב'חנינה' 10 , על דרך לשון הפס' (שמות לג, יט): "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם" 11 – נמצא שמציאת-חן היא בחינם. אך עדיין יש לנו להסביר מדוע חפץ פלוני מוצא חן, ואילו חפץ אלמוני אינו מוצא חן? וכי אין בזה שום כלל הגיוני? הרי זה דבר שאינו מסתבר!
נראה לומר, שהחלטתו של אדם לחון דוקא חפץ פלוני היא החלטה סוביקטיבית, מצד הרגשת סימפטיה וקישור. סימפטיה זו נובעת מהתאמה ודמיון בין החונן לנחן. התאמה זו הינה פנימית, כדוגמת: "גם אני הייתי כזה כשהייתי ילד", "טעם של בית אמא", "הגישה שלו מוצאת חן בעיני" – במקרים אלו הרובד החיצוני, ה"בפועל" הוא לאו דוקא רצוי, גם יכול להיות שאותה העוגיה אינה טעימה, ומה בכל זאת גורם לקשר החיובי – הקישור הפנימי: חוויה קדומה שהושרשה באישיות, דמיון בין האשיות של שני אנשים, זיכרון עמוק באדם אהוב שהיה משתמש בחפץ כזה וכד'.

חן מקום – מכח קישור
כעת מאיר מאד מתק לשון חז"ל "חן מקום על יושביו" – דהיינו שאהבת אנשי המקום למקומם אינו מצד מיוחדות המקום במישור הפרקטי בדוקא, אלא אהבתם למקום הוא מגורמים עמוקים יותר, בלתי מוסברים ברציונל – והוא קישורם והתאמתם לאותו המקום 12 .
מעשה דומה למה שמובא בגמ' הנ"ל, מצינו במדרש, ומסיומו של המדרש נראה בבירור כיצד "חן מקום על יושביו" הוא חלק ממה שאדם צריך להיות שמח בחלקו, אותו הכין לו ה' 13 :

"ואתם פרו ורבו [שרצו בארץ ורבו בה]" - אמר ריש לקיש ברית נחלק לאוירות (מלשון אויר - אקלים). ריש לקיש הוה יתיב לעי באוריתא (היה יושב ועוסק בתורה) בהדה אילטיס דטבריה (ברחבה אחת של טבריה), נפקון תרתין נשין מתמן (יצאו שתי נשים משם) אמרה חדא (אחת) לחברתה: "בריך דאפקן מן הדין אוירא בישא" (ברוך שהוציאנו מן האקלים הגרוע הזה). צווח להון מן הן אתון (צעק להן: מהיכן אתן), אמרו ליה מן מזגה (אמרו לו ממקום הנקרא מזגה), אמר אנא חכם מן מזגה (אני מכיר את מזגה) ולית בה אלא תרתין עמודין (אין שם אלא ישוב קטן (ואילו טבריה היא עיר מבוקשת)). אמר (ריש לקיש): ברוך שנתן חן מקום בעיני יושביו.
חד תלמיד מן דר' איסי (תלמיד אחד של ר' אסי) הוה יתיב קומוי (היה יושב ללמוד לפניו) הוה מסבר ליה ולא סבר (והיה ר' אסי מלמדו, והתלמיד לא מצליח להבין), אמר ליה למה לית את סבר (שאל אותו ר' אסי: מדוע אינך מצליח להבין)? אמר ליה: דאנא גלי מן אתרי (ענה התלמיד: כיון שאני גליתי ממקומי). אמר ליה (ר' אסי): מהידן את (מהיכן אתה)? אמר ליה (התלמיד): מן גובת שמי (מעמק שמאי). אמר ליה: ומה הינון אויריה (ומה הוא מזג האויר שם)? אמר ליה: כד מינוקא מתיליד תמן (כאשר תינוק נולד שם) אנן גבלין אדמדמני (אנחנו מכינים עיסה מענבים שלא נתבשלו כל צרכן, ונתייבשו בגפן) וטישין מוחיה דלא יכלוניה יתושייה (ומורחים על ראשו, כנגד מוחו, שלא יאכלו אותו היתושים). אמר (ר' אסי): ברוך שנתן חן מקום על יושביו. אף לעתיד כן: והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל לו כו) לב בוֹסר (בוזה) בחלקו של חבירו. (בראשית רבה לד, טו)

הרי שאהבת האדם למקומו היא מתוך מה שאינו פוזל לחלקו של חבירו, אלא טוב לו עם עצמו ועם חלקו המתאים לו 14 , מעין העתיד לבוא שלא ירצה אדם בדברים השיכים ומתאימים לחבירו.

לסיכום
נמצא שהאדמה איננה עפר בעלמא, אלא רוחניות יש בה. אין דומה הרוחניות שבאדמה זו, לזו שבחברתה. וכפי טבע רוחניות האדמה, כן הוא טבע האנשים המיועדים ליישב בה, וכן הוא התגדלות יושביה.

^ 1 כיום, עקב הוכחות מדעיות, יותר ויותר מוכרחים להפתח לקיום זיקה זו.
^ 2 'מתוך התורה הגואלת ג' עמ' יז.
^ 3 עיין ב'לבוש' על הלכות חג השבועות, שדייק כן ממה שנאסר באופן מיוחד על הצאן והבקר לרעות מול הר סיני, בזמן מתן תורה.
^ 4 אדם הוא בעל תודעה בגלל נשמתו - חלק הא-לוה שבו. בע"ח שרוחניותו מועטת, גם תודעתו מועטת (וע"כ הדרישות מהם מועטות). אם נתרגם זאת לנוסחא, נומר שהנקודה הא-להית שבדבר היא היוצרת את המצב התודעתי.
לפ"ז, מכיון שבכל דבר קיים ניצוץ א-לוהי (ואכמ"ל), ע"כ כל דבר הוא בעל תודעה כל שהיא - בהתאם לרמת הניצוץ שבו.
^ 5 לדוגמא, בשמו"ר (י, ז): "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ - אמר רבי תנחום: אמר לו הקב"ה למשה: עפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי אינו דין שילקה על ידך!".
וכן מצינו בשמות רבה (ט, יא): "א"ר ברכיה מאי דכתיב: ויהפכו כל המים אשר ביאור וגו', משל לעבד שהיה לוקה לפני רבו מה שהיה לוקה על מעיו היה הופך על עצמו ולוקה על גופו, כך היה היאור מהפך עצמו כדי שלא תשלוט בו המכה ולא היה מועיל שכולו נהפך לדם".
^ 6 אמנם ברור שתודעת בגד אחד נמוכה מתודעתו של היאור הענקי.
^ 7 גם עצם עבודת היאור כעבודה זרה, נתנה בו חיות. עי' מסכת סנהדרין דף סג עמוד ב, איך אחרי שנדבקו העם בעבודה זרה, אפילו אנשי כנסת הגדולה פחדו מיצרא דע"ז, מה שאין כן קודם שנתנו ליצר זה מזון וחיות.
^ 8 ראה כוזרי מאמר ב' אות י'.
^ 9 במסכת תענית דף ל ע"ב, מובא שדוקא בדור ההתנחלות נאסרה העברת הנחלה, אך בדורות שלאחר מכן הותרו השבטים לבוא זה בזה, וממילא גם נתערבבו הנחלות. וז"ל הגמ': "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים...חמשה עשר באב מאי היא? - אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. מאי דרוש? זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד וגו' (במדבר לו) - דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה".
ולכאורה הענין הוא, שכאשר הותרו השבטים לבוא אלו באלו, גם הבחינות הרוחניות התערבבו, וממילא ישנו מצב בו לבן שבט אחד מתאימה מבחינות רבות נחלה שעקרונית מיועדת לשבט אחר.
מה שנקבע יום זה כיום שמחה, לכאורה הוא משום שכידוע זהו ענין התיקון שתהיה כל בחינה קשורה וכלולה גם משאר הבחינות, וכך תעמוד המציאות כחטיבה אחת שלמה ומקושרת.
^ 10 וע"כ, על פי רוב הוא מוזכר בתנ"ך כפועל של מציאה - "מצא חן", על דרך מציאה הבאה בהסח הדעת (סנהדרין דף צז ע"א) ולא מכח זכות החיפוש אחריה (ושם משמע שאדרבה החיפוש אחר מציאה מרחיק אותה) - גם מציאת חן אינה מכח פועל יוצא של השתדלות בדוקא, אדרבה פעמים רבות דוקא אותו אחד המתאמץ למצוא חן, ממאיס את עצמו על האחר. והטעם, משום שענין החן הוא דמיון בין הפנימיות של שני הצדדים, על אף המצב החיצוני השונה/נפול.
כאשר אדם מנסה לשאת חן, הרי זה נסיון להופיע בחיצוניותו בלבד את מה שבפנימיות האחר, כך שלא נוצרת זיקה בין פנימיות שני האנשים.
^ 11 וכן הכתוב אומר (משלי לא, ל): "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְקֹוָק הִיא תִתְהַלָּל" - דהיינו שהיופי הוא דבר שיש בו משהו אלא שהוא 'הבל' - ממשות מועטת (כמו הבל הפה), אך החן הוא שקר שהרי אין דבר אוביקטיבי המצדיק את מציאת החן, אלא הוא תחושה סוביקטיבית של הזולת המתעלם מהמציאות - בחינת השקר.

משנה מסכת גיטין פרק ט משנה י: "רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה הימנה שנאמר: והיה אם לא תמצא חן בעיניו" - דהיינו לא שהראשונה אינה יפה, אלא שמבחינתו כבר אין הוא מחשיב את יופיה ביחס לנאה הימנה.
^ 12 עד"ז חן אשה על בעלה הוא משום קישור פנימי - מועד קטן דף יח ע"ב: "הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש. מן התורה - דכתיב (בראשית כד): ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר, מן הנביאים - דכתיב (שופטים יד): ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא. מן הכתובים - דכתיב (משלי יט): בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת". הרי שאשתו של אדם היא חלקו המיוחד לו, וכבר ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזים בת פלוני לפלוני (סוטה ב ע"א). וכן אמרו אשתו כגופו (ברכות כד ע"א, יבמות סב ע"ב).
נמצא שישנה התאמה וקישור בין האדם לאשתו, וע"כ תמצא חן בעיניו אפילו אם אין בה מעלה עצמית.
(הערה נחוצה: האמור כאן - בפרט, ובהרבה מקומות בחז"ל - בכלל, הוא על המישור הפנימי והטבעי של נפש האדם. מצד טבעו הבריא של האדם אין הוא חפץ בחלק שאינו שלו, ונוח לו בקב ושלו מתשעה קבין ושל חבירו. כל זה במישור פנימי ואמיתי בנפש, אבל אפשר שאדם יסבול מתסביכים החיצוניים יותר, כדוגמת פזילה לצבעו הירקרק של הדשא של השכן. ישנם אנשים רבים שלעולם ירדפו דוקא אחרי מה שאין להם, וכאשר ישיגו את מבוקשם יחזרו לרדוף אחר מה שהיה להם. עד"ז יכולה אשה לרדוף אחרי קרירה ולומר שבה היא מוצאת את עצמה, אך אין זה בגלל מבנה נפשי אמיתי, אלא כיון שהכניסו לה לראש שרק כך, תהיה היא "שווה". ותֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד...).
וכן חן מקח על מקחו - ע"ד שהסברנו במקבץ המאמרים "אמונה" (מאמר "אשר בחר בנו") שישנה התפשטות נשמתית של האדם בנכסיו (עיין בראשית רבה ס, ח. תענית כד ע"א. בראשית רבה כח, ח. במדבר טז לב. דברים יג, יז. ריש מסכת בב"ק גבי קרן כוונתו להזיק. בבא קמא דף קיט ע"א - ע"ש במאמר באורך מה שהסברנו, ואכמ"ל) - ברמה מסוימת, נמצאו נכסיו של האדם כחלק ממנו. ומכיון שאין אדם רואה חובה לעצמו (כתובות קה ע"ב) ע"כ מצד טבעו, אוהב הוא את מקחו, וכן אמרו אין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלא הנימא (יומא לח ע"א. מובא לקמן) - משמע שהדברים שבבעלותו הם ממוענים וממילא גם מותאמים דוקא אליו. וכן בבב"מ (לח ע"א): "אמר רב כהנא: אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו".
אמנם קישור זה הוא במיוחד כאשר אדם קונה דבר מסוים, שאז קונה לפי נטיית ליבו, וע"כ אפשר שביותר הוא במקח מאשר בסתם נכסים.
^ 13 מסכת יומא דף לח ע"א: "מכאן אמר בן עזאי: בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך. אין אדם נוגע במוכן לחבירו, אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא". ופרש"י: "בשמך יקראוך - לא ידאג אדם לומר: פלוני יקפח פרנסתי, כי על כרחך, בשם יקראוך לבא ולשוב במקומך. ומשלך יתנו לך - כלומר: לא משלהם הוא מתנה, אלא מזונות קצובים לך מן השמים".
^ 14 נטיתו של אדם לרדוף אחרי דברים חיצוניים, היא בעצם בריחה מחיפוש השלמות והשלוה בתוכו, כי עבודה פנימית על מידות הנפש קשה מהשגת קנינים חיצוניים. ועוד כאשר אדם תלוי בדברים חיצוניים ונסיבתיים, אי-הימצאות אותם דברים משמש לו כעילה והצטדקות לאי-שלמותו.

קדושת הארץ

הרב אריאל פרג'ון

רמ בישיבת תורת החיים, יד בנימין

מחיית עמלק
שורש עמלק
אדר תשס"ו
רב ותלמיד
דרכי לימוד והלכה
מאמר מס' 1
שבט תשס"ט
מאמרים נוספים
לכבודה של תורה
סיון תשס"ו
נשא
קינאה טהורה
סיון תשס"ו

קדושת הארץ

קדושת הארץ
עבירות שהם "סגולה" לאיבוד הארץ
הרב אריאל פרג'ון
קדושת הארץ
פתיחה
הרב אריאל פרג'ון
קדושת הארץ
ארץ ישראל והמצוות
הרב אריאל פרג'ון
44 דק'
קדושת הארץ
אהבת ה' של א"י תנצח
לומדים ומתחברים
הרב אליעזר קשתיאל | י"ח תמוז תשפ"ג

קדושת הארץ

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
נושאים שונים
הלכות ייחוד
הרב יוני לביא | אלול תשס"ח
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

1:00
מסכת נדרים
מצוות לאו ליהנות נתנו
שיעור כללי
הרב חיים כץ | א' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
שו"ת "במראה הבזק"
חישוב זמני השקיעה וצאת-הכוכבים לצורך הלכות שבת
מתוך העלון חמדת ימים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב חגי לונדין
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב יוסף צבי רימון
הרב הלל גפן
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרב ינון גרוסברג
הרב בני אלון
הרב דוב בערל ויין זצ"ל

30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו
1:00
מסכת נדרים
מצוות לאו ליהנות נתנו
שיעור כללי
השיעור בוחן את שיטתו הייחודית של הרשב"א בסוגיית "מצוות לאו ליהנות ניתנו" והחלתה על נדרי הנאה בין בני זוג, תוך השוואתה לגישתו של הר"ן. דרך קושיותיהם של ה"שער המלך" וה"אבני מילואים", הדיון מעמיק במקרים של ייבום, ציצית ואונס נערה, ומברר את גדרי הכלל "עשה דוחה לא תעשה" כאשר האדם אינו מעוניין או אינו יכול לקיים את המצווה.
הרב חיים כץ | א' תמוז תשפ"ו
שו"ת "במראה הבזק"
חישוב זמני השקיעה וצאת-הכוכבים לצורך הלכות שבת
מתוך העלון חמדת ימים | תמוז תשפ"ו
42 דק'
חקת
פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
מה ראה הקב"ה לתת לנו את מצוות פרה אדומה הבלתי מובנת? מה הקשר בין החוקה לבין הכפרה? ואיך זה קשור לעגל?
הרב יצחק חי זאגא | תמוז תשפ"ו
5 דק'
חקת
חוקת - מה עלינו ללמוד מנחש הנחושת לחיינו
הרב מאיר גולדויכט | תמוז תשפ"ו
חודשי השנה
לוח דינים ומנהגים לחודש תמוז תשפ"ו
רבנים שונים | סיון תשפ"ו
47 דק'
נדרים
מי מתחייב ב"בל יחל" הנודר או המודר ?
נדרים דף ט"ו.
השיעור מנתח את מחלוקת הרמב"ם והר"ן (במסכת נדרים דף ט"ו) בשאלה על מי חל איסור "בל יחל" כאשר אדם מדיר את אשתו והיא בכל זאת נהנית מנכסיו. דרך בירור קושיות הראשונים ותירוצי האחרונים (כדוגמת הסטייפלר), השיעור מעמיק בגדרי מהות איסור הנדר ובוחן האם מדובר בחובה המוטלת על הנהנה עצמו, או בחובה גבראית המוטלת על הנודר לשמור שדברו לא יתחלל.
הרב ינון גרוסברג | כ"ז סיון תשפ"ו
42 דק'
קרח
קורח - מחלוקת, קדושה והיררכיה
הרב מדבר על שורש המחלוקת בפרשת קורח, ומסביר כי דרישתו לשוויון רוחני מוחלט נבעה מהבנה שגויה של ההיררכיה האלוקית ותפקידם הייחודי של הכוהנים. דרך בחינת גישות שונות לקדושה ולמצוות, מודגש כי בניין רוחני שלם דורש הכרה בהבדלי המדרגות בעם ישראל והתחברות נכונה למערכת הקודש על פי ההדרכה האלוקית.
הרב אליהו ברין | כ"ח סיון תשפ"ו
37 דק'
אורות ישראל ותחייתו
הקריאה להופעת רוחות האומה
פסקה ל' - ל"א
האומה צריכה להופיע בשלמות בכל כוחותיה | השמירה על היהדות | שימוש בכל הכוחות בשאיפה לקודש | דמותו של מרן הרב זצ"ל | היהדות היא דת לאומית בניגוד שלאר הדתות |אין אפשרות להפריד בין דת ללאום.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ל' סיון תשפ"ו
51 דק'
יסודות התורה והאמונה
שני מהלכי הגמול בתחילת המתים והעוה''ב
הרחבנו לבאר את דעות הרמב''ם והרמב''ן בעניין השארות הנפש, תחיית המתים והעוה''ב. הראינו שלשניהם שני מהלכים שלמים ויסודיים בכלל מהלך המציאות והגמול, ודנו בחשיבות הכרת הדברים ובהשלכותיהם.
הרב בן ציון אוריאל | כ"ט סיון תשפ''ו
1:02
תורה והלכות ציבור
אל תעש עצמך כערכי הדיינים
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
משנה אבות | עיוות הדין | מתעבר על ריב לו לא | מטה משפט | השבת אבידה | מציל עשוק מיד עשקו | פתח פיך לאילם
רבנים שונים | ל' סיון תשפ"ו
38 דק'
מלכים - הרב עידו יעקובי
סיום הספרים מלכים ודברי הימים
מלכים ב' פרק כ"ה פסוקים כ"ב - ל'
למה ספר מלכים מסתיים בסיפור פרטי של יהויכין? ומהו עניין סיפורו של גדליה בן אחיקם? ספר דברי הימים לא מזכיר סיפורים אלו, והוא מסתיים בהצהרת כורש לבניין המקדש - דבר שהרבה יותר מאפיין סיום תקופה של חורבן הבית. אם כן - מהו המבט בו מתמקד ספר מלכים? ומהו המבט של ספר דברי הימים?
הרב עידו יעקובי | ל' סיון תשפ"ו
42 דק'
לנתיבות ישראל
תורה שבעל פה וירושלים
לנתיבות ישראל א' , ל"ח - ל"ט
השיעור עוסק בקדושת ארץ ישראל ובביטויה הייחודי בירושלים, העיר המגלמת את מהותה של הארץ וקדושתה. השגת נחמה ייחודית זו מושגת דרך חיבור עמוק לתורה, אשר משפיע על עם ישראל ועל הארץ כולה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ז סיון תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
פלא התשובה, תשובת ישראל והעולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
התשובה היא פלא. תשובת העולם כולו תתגלה ע"י תשובת ישראל- הלב באומות- שהיא התחיה הרוחנית, וכשיתגלה פלא תשובה בעולם הוא יהיה מעניין יותר מהכל.
הרב הראל כהן | כ"ד סיון תשפ"ו