ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מצוות ציצית ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ו

מצוות ציצית

"קול צופייך" גיליון 360



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
רויטל בת לאה

ציצית - רמז לתרי"ג מצוות
בפרשתנו אנו לומדים על מצות ציצית (במדבר טו, לז - מ):
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם...לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי".

בציצית עצמה רמוזים כל תרי"ג מצוות שתורה, וכותב רש"י, וז"ל:
"שמנין גימטריא של ציצית שש מאות, ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג", עכ"ל.

אופן כריכת החוטים בטלית קטן - נעשית לפי מספר הוי"ה, כלומר 10 כריכות בתחילה, ואחריו 5 כריכות, ואחריו 6 כריכות, ואחריו 5 כריכות. ובטלית גדולה - כורכים 7, 8, 11, 13, שהם ביחד מניין ט"ל. ואם שינה בכריכות בין טלית קטן לטלית גדול, לית לן בה.

למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי
במצות ציצית כתוב "למען תזכרו", ואומר הב"ח כל מקום שכתוב בתורה "למען" - חובה עלינו לדעת את הטעם המיוחד של המצוה. לדוגמא, במצות סוכה כתוב (ויקרא כג, מג) "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", ואם בנה סוכה מהודרת ומקושטת להפליא, ואכל ושמח שמחה גדולה, אבל לא ידע לשם מה יושבים בסוכה, לא יצא ידי חובתו.

כך גם במצות ציצית שכתוב "למען", חובה עלינו לדעת את הטעם המיוחד שבמצוה.

נוסח לשם יחוד קודם עטיפת הטלית
ולכן בנוסח 'לשם יחוד' שלפני עטיפת הטלית (מובא בסידור 'קול אליהו' בעמוד נט) כתוב: "לשם יחוד וכו' הריני בא ללבוש טלית מצויצת כהלכתה, כמו שציונו ה' אלוקינו בתורתו הקדושה: ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם. והריני מכון שצוני הקב"ה להתעטף בציצית כדי שנזכור כל מצוותיו לעשותם שנאמר וכו', והריני מכון לפטור בברכה זו גם הטלית קטן שעלי" וכו'.

על הטלית קטן לא מברכים בבקר, מכיון שפוטרים אותו בברכת הטלית גדול. והנ"מ היא, אם הולך ביום שישי למקוה, ואשתו הכינה לו טלית קטן חדש או מכובס - אזי בתוך המקוה אינו יכול לברך "שהחיינו" או "על מצוות ציצית " (או "להתעטף בציצית" - אם יש בו שיעור), ועל כן לא ילבשנו מיד, אלא יצא ויטול את ידיו, ואז ילבשנו ויברך.

לפי הפשט, לילה לאו זמן ציצית הוא, ולדעת המקובלים גם בלילה יש לישון עם ציצית.

שמיכת צמר - חייבת בציצית

לדעת הפוסקים, שמיכת צמר אמיתית שמתכסה בה ביום (כי לפעמים אינו קם בעמוד השחר להתפלל) - חייבת בציצית שהרי נאמר (דברים כב, יב) "אשר תכסה בה". ועל כן, יש לעגל את אחת הפינות, ולא די בקיפול אחת הפינות ותפירתה, אלא יש לגזור בעיגול ולתפור. שאם לא כן, הרי כל אדם מתכסה בשמיכתו לעיתים עד אחרי עמוד השחר, ומאותו רגע מחוייב הוא בציצית, ונמצא מבטל מצות עשה, ולובש בגד המחוייב בציצית ללא הטלת ציציות (עיין בא"ח לך לך, ז').

טלית מצמר - אליבא דכו"ע
כתוב בשו"ע (בסי' ט' סעי' א'): "אין חייב בציצית מן התורה, אלא בגד פשתים או של צמר רחלים, אבל בגדי שאר מינים אין חייבים בציצית אלא מדרבנן". וכתב הרמ"א: "ויש אומרים דכולהו חייבין מדאורייתא והכי הלכתא" (ועיין בא"ח נח, א').

וכתב המש"ב (שם ס"ק ה'):
"וירא שמים יחמיר על עצמו לחוש לדעה הראשונה ויעשה טלית של צמר כדי שיתחייב בציצית מן התורה לכו"ע. ונכון שיעשה בין הטלית גדול ובין הטלית קטן של צמר".

על בעל הבא"ח היו אומרים: אילו בזמן ירמיה הנביא היו שומעים לירמיה כמו ששומעים לבא"ח בבגדד, לא היה חורבן.

פעם אחת דרש גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבא"ח זיע"א, שטלית שעשויה מצמר רחלים אליבא דכולי דעלמא זה מצוה מדאורייתא, וטלית שעשויה מצמר גפן או שאר סוגי בדים, זה מדרבנן. למחרת הלכו כל האנשים לקנות טלית מצמר רחלים. המוכר ראה שיש דרישה לטליתות אלו, והפקיע את המחיר. באו האנשים לפני בעל הבא"ח ואמרו לו את שאירע. אמר בעל הבא"ח למוכר, הרי בזכות הדרשה שלי יש לך קונים, א"כ אני רוצה חצי מהרווחים של המכירות, והסכים המוכר לדבריו. ואז אמר בעל הבא"ח שעל חלקו הוא מוותר בשביל הקונים, ושימכור בחצי המחיר.

הסידור 'חוקת עולם' היה הסידור הראשון שהודפס בו שילוב הויה ואדנות בכל שם הויה. וכשהגיע סידור זה הגיע לבגדד הראוהו לבעל הבא"ח והוא אמר שזה דבר חשוב מאד, ומיד רצו כל האנשים לקנות את הסידור. המוכר שראה זאת, מיד העלה את המחירים. שוב באו לפני בעל הבא"ח, והוא אמר למוכר הסידורים כפי שאמר למוכר הטליתות (וידוע שכל ההלכות שנמצאות בסידור 'חוקת עולם' נכתבו ע"י הרה"ג ר' נסים עיני זצ"ל).

ברכת שהחיינו על פרי או בגד חדש
מהדין, הרואה פרי חדש או הקונה בגד חדש - מברך 'שהחיינו'. ועתה נוהגים לברך רק בשעה שלובש או שאוכל. הפוסקים כב"י: מברכים על הפרי ואח"כ מברכים 'שהחיינו', ואין זה נקרא הפסק. ולדעת הרמ"א: מברכים 'שהחיינו' בתחילה ואח"כ על הפרי.
כשאדם לובש בגד חדש, טוב שיאמר תפילה שהתקין בעל הבא"ח בלשון חכמים ח"ב סי' יז, ואנו הבאנו את הנוסח בשלמות בסידור 'קול אליהו' עמוד תתק"ה (905).

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il