ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- רב ותלמיד
מכאן אעבור להתייחסות לביקורת שהייתה הן על מפגשו של הרב מלמד עם רבאיית רפורמית והן על חלק מהכרעותיו בשאלות הלכתיות לעיתים כבדות משקל. אתייחס לראשון ראשון ולאחרון אחרון.
כשהתחילה הרפורמה עוד בימיו של משה מנדלסון, התגובה הרבנית הייתה החרמה, עד כדי כך שהיו כאלו שממש החליטו על הפרדת קהילות וכתיבת רשימות יוחסין כדי לא להיטמע ברפורמים, ואולי להוציאם מכלל ישראל. נזקם של הרפורמים לעם ישראל עצום. מאות אלפי גויים חדרו לתוכנו דרך נישואי תערובת ונחשבים אצלם כיהודים. פריקת עול המצוות אצלם היא מוחלטת ויש בהשקפת עולמם מעין יצירת דת חדשה בדומה למה שעשתה הנצרות.
הניצחון שמסתמן בעולם על הרפורמים לא הושג בידי האורתודוקסיה, שמספר תומכיה נמוך היה במשך שנים רבות מזה של הרפורמים. הניצחון הוא מפלתם הטבעית של הרפורמים שיסודות טיעוניהם והמסרים האמוניים שלהם חלשים מאוד וגורמים לרוב יהודי העולם להתנתק ולהתרחק מהם. ועם כל זה, בשלב זה הם עדיין גדולים בכמותם מהציבור האורתודוקסי.
ירידה זו בקרנם של הרפורמים גרמה בעקיפין לשוני בהתייחסות אליהם. הפחד מהצלחתם נחלש הן בעולם כולו ובפרט כאן בארץ ישראל, שאווירה הבריא גורם גם ליהודים שהם חילוניים לגמרי או קצת מסורתיים להיות שייכים לזרם האורתודוקסי ולא לרפורמי שהצלחתו בארץ קטנה מאוד.
השוני ביחס באמריקה מובא במאמר של הרב פרופ' אדם פרזיגר, שעיקר מומחיותו ביהדות אמריקה. לדבריו, מאוד נפוץ בקהילות רפורמיות להזמין רבנים אורתודוקסיים, כולל מהזרם החרדי, להעביר שיעורים או הרצאות בפני באי בית הכנסת הרפורמי (לא הפוך), ומתקיים שיח באווירה טובה בין הזרמים השונים למרות המחלוקת הגדולה ביניהם. בארץ המציאות שונה בגלל המאבק שאנו מנהלים שלא לתת להם כל מעמד חוקי במדינת ישראל. בגלל זה גם אני התנגדתי מאוד להופעות של רבנים ופרופסורים דתיים בפני קהילתם שבהוד השרון, כי אני סובר שבכך אנו מחזקים את כוחם. למרות זאת, סובר אני שזוהי לא סיבה להתנגד למפגש, ויכוח או שיח.
לפני עשרים שנה הוזמנתי בעירי הוד השרון לאחד מבתי הספר התיכוניים לסימפוזיון עם הרבאיי הרפורמי שבעיר וב"ה דבריי התקבלו על ידי התלמידים שהתייחסו בלעג לעמדתו של הרבאיי הרפורמי. למרות זאת, מבחינתי לא ראיתי סיבה ל"ברוגז" (החרמה הגיעה דווקא מצידו, לאחר שמנעתי בעזרת המשפחות השכולות אמירת "אל מלא רחמים" על ידו בטקס יום הזיכרון). אגב, אני מכיר רב חשוב באחת מערי הארץ שנפגש באופן קבוע עם רבאיית רפורמית מהאזור שלו, ששואלת לעמדתו בכל מיני נושאים ואולי דווקא על ידי קשר זה הוא ממתן את השפעתה השלילית על צאן מרעיתה.
בטוחני ברב אליעזר שאיננו נושא ונותן עם הרפורמים בנושאים הלכתיים ואינו מושפע מהם כמלוא הנימה, ולמרות שהוא חולק על דעותיהם והשקפותיהם הוא מוכן לדבר עמם. האם השקפה כזו מצדיקה חרם עליו או על כתביו? נכון, הוא סובר שצריך לאפשר להם מקום תפילה משלהם בכותל הדרומי כדי שיתפללו לקב"ה בדרכם ולא יעוררו מריבות ופולמוס בכותל המערבי. יש עוד שסוברים כמוהו ויש רבים שחולקים על כך וטוענים שאין לאפשר בכותל לזרמים אחרים ובוודאי לרפורמים להתפלל על פי דרכם. האם זוהי סיבה לחרמות נגד מי שחולק עליך בסברא וכולם מודים שיש מקום לסברא זו? וכי אין דעתו נובעת מכוונה לשם שמיים ורק כוונת החולקים עליו היא לשם שמיים? האם אי אפשר לומר כמו שחז"ל אמרו "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"?
הגיל אינו קובע
הנושא השני שעורר מחלוקת הוא פסיקותיו בתחום טהרת המשפחה, שאף שלכולן הוא מביא אסמכתא הלכתית, לחלקן מתנגדת הדעה הרווחת בקרב חלק גדול מהפוסקים המובהקים. הטענה נגדו היא: איך מלאו ליבו לא ללכת בקו הפסיקה שמקובל אצל אותם רבנים?
ראשית, ידועים דבריהם של רבי חיים (אחיו הבכור של המהר"ל וחברו של הרמ"א) והמהרש"ל שהתנגדו מאוד לפסק חתום כדרכם של הרמב"ם, השולחן ערוך והרמ"א מתוך טענה שהתורה היא תורת חיים ומתחשבת בתנאי הזמן, וטענו שמתאפשר לפוסק לעיתים ללכת אחרי הדעות המחמירות היכן שצריך או היכן שמדובר בקהילה כזו שאכן רוצים או מוכנים להחמיר על עצמם, וללכת אחרי המקילים היכן שהקהילה צריכה לכך או שהדור צריך את זה (דוגמה לכך היא דרכו של הגר"ע יוסף בפסקים רבים שבהם מצא קולות מרעישות, ולמרות זאת הורה לתלמידי חכמים להחמיר על עצמם. למשל לגבי השמיטה, לרבים טען שניתן בהחלט לסמוך על היתר המכירה ולמרות זאת פרסם איגרת שבה כתב שלבני תורה ראוי להחמיר).
התמונה ההיסטורית של עם ישראל השתנתה באופן דרסטי מזו שהייתה לפני מאה וחמישים שנה. לא היה בהיסטוריה מצב כזה ששומרי התורה (למרות תנועת התשובה המבורכת) כל כך מועטים לעומת רוב רובם של מיליוני עם ישראל - שחיים גם בחו"ל - שרחוקים משמירת התורה ומצוותיה. האם מצב זה אינו מחייב שינוי בפסיקה? שיקול דעת שייטה לעיתים קרובות יותר לקולא? הרב מלמד לענ"ד ראה כך את התמונה, ועל כן בבואו לחבר ספר לא רק לתלמידי חכמים אלא בעיקר לכלל, ולאחר התייעצויות מרובות מאוד עם חבר עוזריו שהם תלמידי חכמים גדולים בזכות עצמם, נטה להקל היכן שמצא לכך מקורות רבים למרות שהביא גם את הדעות המחמירות.
מה לא בסדר בזה? הלוא ברור שאם רב מהמבוגרים יותר שברבותינו היה פוסק פסק חדשני, לאף אחד לא היו טענות על כך שהלוא הוא מ"גדולי הדור". אם כן כל הבעיה היא שהרב אליעזר צעיר יותר (למרות שעבר כבר את גיל שישים) ובגלל הסתגרותו באוהלה של תורה לא התפרסם כ"גדול הדור"? אם כן נזכיר לכולם. בכל הדורות, גיל הרבנים לא קבע את גדלותם אלא הגדלות האמיתית שלהם בתורה. הרמ"א היה רבה של קראקוב בירת פולין בגיל שש עשרה. הגר"ע יוסף בגיל שלושים כבר כתב ספרי הלכה שבהם חלק על גדולי דורו. רבי יצחק אלחנן, רבה של קובנה שהיה גדול הדור לפני מאה שנה, התמנה לרב של העיר הגדולה שבליטא בגיל ארבעים ושבע והוכר אז כרבם של כל בני הגולה. רבי מאיר שפירא, מייסד הדף היומי וראש ישיבת חכמי לובלין, התחיל את רבנותו בגיל עשרים ושלוש ובגיל שלושים וחמש היה המנהיג הגדול של מועצת גדולי התורה ונשיא אגודת ישראל באירופה. היכן מצינו שבשביל להיות פוסק גדול או גדול הדור צריך לעבור את גיל שמונים? היכן מצינו שרב תלמיד חכם שעוסק ימים ולילות בבירור הלכה, גדל בישיבות ושימש גדולי הדור וקיבל הסכמות לספריו מגדולים אלו לא יכול לפסוק? האם פסיקה היא עדר שחייבים כולם ללכת עם קו מסוים וכל החולק ורואה על פי לימוד התורה ממקורותיה תמונה קצת שונה נחרים אותו? נחרים את ספריו? האם השתטינו?
בית שמאי ובית הלל חלקו אלו על אלו ולמרות זאת נהגו כבוד זה בזה, ואנחנו כשסוף סוף יש לנו גדולים מהמחנה שלנו שמוציאים ספרים כה חשובים הולכים ומחרימים אותם? הולכים ומחריבים את בניין התורה הגואלת שב"ה הולך ונבנה והולך ומתחזק ובידינו אנו הורסים אותו? כך נחזק את התורה בציבור שלנו או נחליש אותה? כך נחזק את תלמידי הישיבות שלנו באמונת חכמים ונחבר את רבני הציונות הדתית זה לזה או נפרק את החבילה ונחלל שם שמיים?
אני פונה לכל הרבנים: "האמת והשלום אהבו". בואו נכבד זה את זה. בואו נשמח בכל תלמיד חכם שמתווסף לצבאותינו. נדע לייקר תלמידי חכמים ובכך נקרב גאולתם של ישראל.
הכותב משמש כרב בפועל של הוד השרון
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
אור החיים על הפרשה הבחירה בחיים מתוך קיום רצון ה'
אור החיים על פרשת נצבים חלק א'
שלשה דברים כלליים במצוות ה' שמרומזים בפרשה. פירוש תיאור התורה על המצות שהם לא רחוקות להשגה. פירוש כפילות התורה "ראה נתתי לפניך...את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...החיים והמוות...הברכה והקללה".
לנתיבות ישראל הופעת המלכות: מהכלל אל הפרט
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א, נ"ה
השיעור עוסק בהופעת מלכות שמיים בעולם דרך כלל ישראל, וכיצד היא מתגלה בחיי הפרט באמצעות משמעת עצמית, תורה ומצוות. מתוך כך מוארים מועדי תשרי – מביטול הגבולות בראש השנה ויום הכיפורים ועד לחירות, שמחה והתעצמות מעשית בסוכות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
רביבים קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה
נצבים פרשת ניצבים – יום נקם בלבי
מה ההבדל בין הקץ המגולה לקץ הנעלם ואיך זה קשור למה שמתרחש היום בלבבות עם ישראל? דורנו זקוק יותר מתמיד לתורת הגאולה
יומא מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.
ענינו של ראש השנה עבודת ראש השנה מתוך אהבה
הרב בוחן את יסוד המצוות של ראש השנה ומסביר כיצד קיומן מתוך שמחה, חיבוב ודבקות מעורר את האהבה והרחמים של הקב"ה כלפינו בדין. דרך דברי חז"ל והראשונים על תפילות היום ותקיעת שופר, מודגש שהמבחן האמיתי של האדם הוא בעשייה שמעבר לחיוב הבסיסי ומתוך רצון פנימי עמוק.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ניצבים וילך
עַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה. - למה כתיב אֶת הַשִּׁירָה. הול"ל אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מה הטעם שאין מברכים את חודש תשרי בברכת החודש שבת מברכין. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. הטעם דכתיב וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי. ומדוע כתיב חסר י'. ומדוע לא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים.
