בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מצוה גדולה
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מצוות התפילה וערכה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ציפורה בת דוד

undefined
3 דק' קריאה
מצות עשה להתפלל בכל יום להשם יתברך שנאמר: "ואותו תעבוד". ומפי השמועה למדו שעבודה זו תפילה שנאמר: "ולעבדו בכל לבבכם" - איזוהי עבודה שבלב - זו היא תפילה.

מצוה לספר
בצעד נועז משהו, ניגש תלמיד צעיר אל הגאון הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, ושאלו "מהי עבודתו הרוחנית של הרב?". התלמיד כמו ביקש לומר שמן הסתם הרב בגדלותו כבר 'מושלם' ואין לו צורך בעבודה רוחנית. הרב חייך אליו ואמר לו: "דע לך, כי למרות שחושבים כי התפילה הינה דבר קל שצריך לעבור אותו, בעצם התפילה הינה עבודה קשה. יום בו הצלחתי לכוון בכל המילים כולן הינו יום חג בשבילי!". מקורביו של הרב שמו לב כי לעת זקנותו הוא החל להתפלל באריכות יתרה. פעם שאלו על כך מישהו. ענה לו הרב: "היום אין לי את הכח שהיה לי פעם להתרכז בכל התפילה, ולכן אני נאלץ לעצור לפני כל ברכה לאגור כח על מנת שאוכל להתרכז ולכוון את הברכה שלפני, ולכן התפילה אורכת לי זמן כה רב".
-----
"סבא," פנה נכדו של הרב ר' ברוך בר ליבוביץ' זצ"ל (בעל ה'ברכת שמואל') יום לפני הבר מצוה שלו. "תן לי בבקשה עצה איך אוכל לזכות לגדול ולהתפתח בלימוד התורה". הרב הביט בנכדו במבט אוהב וענה לו: "ידוע כי הגאון ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל (ראש ישיבת 'עץ חיים') אמר כי ביום שאינו מזיל דמעה בברכת אהבת רבה שבברכות קריאת שמע, אינו זוכה באותו יום לחדש חידושי תורה", וסיים הרב: "ואף לך אומר כן, אם תכוון בכל כוחך עד כדי בכי בברכת אתה חונן לאדם דעת אני משוכנע כי תצליח ותזכה לגדול בתורה"
-----
ההתרגשות הרבה ניכרה על פניהם של כל אנשי העיירה מגדול ועד קטן שהרי היום אחר הצהריים יעבור בעיירה הבעל שם טוב הקדוש. כשהגיע הבעש"ט לעיירה לקחוהו התושבים אל בית הכנסת לתפילת מנחה. לאחר סיום התפילה נדחק הציבור כולו כדי לשמוע את דבריו של האורח החשוב. הבעש"ט סקר במבטו את פני הנוכחים, ואמר בחיוך קל: "אני יכול לומר כי בית הכנסת שלכם מלא וגדוש בתפילות". רחש של שביעות רצון עבר בקהל. המשיך הרב בחיוך: "התפילות שלכם שנאמרות ללא כוונה וללא רגש, הרי הם כל כך כבדות עד שאינם יכולות לעלות לשמים ונשארות פה בתוך בית הכנסת..." ואז החל הבעש"ט בשיחה ארוכה על חשיבות התפילה והכוונה בה.

מצוה להורות
זה לשון השלחן ערוך (סימן צ"ח):
"המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו; ויחשוב כאלו שכינה כנגדו; ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו; ויחשוב כי אילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, ק"ו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חוקר כל המחשבות... ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש." ומוסיף הרמ"א: "ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו".
"יתפלל דרך תחנונים, כרש המבקש בפתח, ובנחת, ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה". התפילה הרי היא במקום קורבן ולכן צריכה שתראה כקורבן. ממילא יש לכוון היטב בתפילה שהרי בקורבן מחשבה זרה פוסלתו. כמו כן יש לעמוד בתפילה (שמונה עשרה), וראוי ללבוש בגדים נאים ומכובדים כפי שהכוהנים לבשו בגדי כהונה בזמן הקרבת הקורבנות. אל לו לאדם לחשוב שהיות וכיוונתי בתפילתי אני ראוי שתיענה, מפני שבזה מעורר עליו דינים, שאז מחפשים לראות האם הוא
באמת ראוי, שהוא כל כך בטוח בעצמו. אלא יבין שהכל הוא חסד מאת הבורא יתברך ורק מכח חסדיו אדם דל ונבזה יכול לבקש ממנו את צרכיו. מצוה לרוץ לבית הכנסת שנאמר " ונדעה נרדפה לדעת את ה'", ובייחוד כשמתקרב לבית הכנסת שאז ניכר שרץ לשם וזה אפילו בשבת. וכשיוצא לא ירוץ שאז נראה כ
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il