^ 1.הברכת אברהם (בבא קמא מהדו"ת ע ע"ב ס"ק ב) מבאר זאת, שדומה הדבר לעדות על מעשה שיש בו תנאי, שאם יש עדות על המעשה בלי התנאי זו עדות שלימה וניתן להביא כת אחרת שתעיד על קיום התנאי. לכאורה יש לשאול מה מצרף בין שתי העדויות הנוספות, של השנה השנייה והשנה השלישית, הרי הראשונה כבר העידה על הראייה ושוב כל אחת מהשתיים האחרות מעידה רק על חצי דבר. אפשר להשיב על פי דברי הגמרא רבי עקיבא מודה שאם כת אחת מעידה על דבר שלם שוב מקבלים גם את ההשלמה שבכת השנייה למרות שהיא אינה מעידה על דבר העומד בפני עצמו, ואם כן כאן לאחר שהראשונה העידה ונחשבת כעדות על דבר שלם שוב ניתן לקבל את שתי הנוספות. אולם מסברא יש לומר שדברי הגמרא נאמרו דווקא במקרה שלאחר שקיבלנו את עדות הראשונים יש תוספת משמעות גם לעדות האחרונים, כמו במקרה שם, שמכח עדות המכירה והטביחה מחייבים תשלומי ארבעה וחמישה, ואם כן כאן יובן כיצד מקבלים את הכת השלישית אך עדיין לא יובן כיצד מקבלים את הכת האמצעית. אולם באמת נראה שהקושיא כלל לא מתחילה, כי במקרה שלפנינו עדות של כל אחת מן הכתות בפני עצמה מעידה על כך שהשדה שייכת לו, ואולם מצידנו לאחר שכבר קיבלנו את עדות הראשונים שוב איננו זקוקים לעדות על כך מפי השנייה, אך מצד העדות עצמה של השנייה – יש לה משמעות (לולא הכת הראשונה היינו יודעים מהשנייה שהוא הבעלים).
^ 2.אפשר לבאר את נקודת המחלוקת בין רש"י לרי"ף באופן שונה ולומר שגם לפי רש"י החזקה מועילה מצד ראיה אלא שלדעתו שנה אחת כבר מהווה ראיה מסויימת אלא שאינה מספיקה כדי להוציא להוציא ממון ולכן יש לה משמעות ואילו הרי"ף סבר שבפחות משלוש שנים מצוי שהבעלים שותקים ואינם מוחים ולכן שנה אחת דומה לשערה אחת שאין לה שום משמעות. עוד יש לבאר שלדעת כולם שנה אחת כבר מהווה ראיה מסויימת אלא שלדעת הרי"ף הואיל ואין זה סיבה (כמו בעדות על גניבת איש) אלא רק סימן, כל שהסימן אינו שלם אינו נחשב כבעל משמעות, ואילו רש"י סבר שהואיל ויש ראיה מסויימת והסימן הולך ומתחזק ככל שמעידים על יותר שנים יש להחשיב את העדות כבעלת משמעות בשונה מסימני בגרות.