ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אורות התשובה
- אורות התשובה - הרב ש. יוסף וייצן
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
באיזושהי מידה אפשר לבוא ולהגיד שגם אם לא היה חטא בעולם, הייתה תשובה בעולם. איך יכול להיות? כי התשובה זה להוסיף אור, לחדש, להוסיף תוספת של זרם של חיים, של אור. נכון שאין חטא במובן הזה שהייתה החטאה, אבל היה צמצום אור, התכנית של הקב"ה שהאור יצטמצם, ירד. ממילא זה אומר שע"י הירידה הזאת תהיה תוספת בגילוי האור של האחדות הא-לוקית בעולם, וזה בעצם אור התשובה. ועל זה אמר הרב שהמקור של התשובה זו הבינה, הבינה זו התכנית של הקב"ה שהדברים לא יישארו בצורה הכללית שלהם, בצורה כזאת שיש מלאוּת של אור, אלא גם שהאור יירד, יצטמצם, להבין דבר מתוך דבר, שהאור יתגלה בצורה מאוד מצומצמת, וזה שיש את הצמצום של האור, זה בסופו של דבר מה שכנראה מאפשר את הבחירה האנושית, כי ברגע שיש את הקב"ה מצד אחד ויש את האדם, אם המפגש שלנו עם האור הא-לוקי שהאור הא-לוקי מופיע תמיד בצורה של גדלות, האדם לא היה יכול בכלל לפתוח את הפה, לזוז, ובוודאי לא הייתה בחירה חופשית, שהאדם היה יכול במעשים שלו וברצון שלו להיות שותף בהופעת האור הא-לוקי.
רק כתוצאה מזה שהאור הא-לוקי יופיע בצורה של בינה, של צמצום האור, זה מה שמאפשר את הבחירה האנושית, כתוצאה מזה שיש בחירה חופשית, נכון שהא-לוקים עשה את האדם ישר, אבל כלול בבריאת האדם את האפשרות שהאדם יפגע ביושר הזה. הקב"ה ברא את האדם שהוא יכול להיות כל הזמן מתואם עם החיות הא-לוקית, אבל הקב"ה יצר עוד צמצום על הצמצום הזה שהאדם יכול לחיות חיים, ויש אפשרות של חיים שאין בהם את היושר הזה ויש בהם את החשבונות הרבים של האדם, זה מאפשר את ההחטאה, את החטא. ואז מצד הבינה, יש את האפשרות הזאת, ואז בוודאי שיש תהליך של חזרה ליושר, והחזרה ליושר היא טומנת בתוכה בסופו של דבר שהנפילה מתבררת כעוד דרך לגילוי האור הא-לוקי בצורה עוד יותר מצומצמת, ובסופו של דבר, עליהם חיו יחיה. זה היה השיעור הראשון.
באנו בשיעור השני ואמרנו, אל תחשוב שזה שאמר הרב שהמקור של התשובה הוא לא מתחיל מהחטא, זה אומר שכל ההופעה הא-לוקית זה רק בינה, הבינה הזאת, יש מקור יותר גבוה מהבינה, שקוראים לו חכמה, נכון שהמקורות של התשובה זה בבינה, אבל לא שכל החיות הא-לוקית זה בבינה, בוודאי שהחיות הא-לוקית היא יותר שלימה, והיא מצד עצמה לא יכולה להיפגם, ויש בה מציאות שלימה. מסביר לנו הרב, זה מה שניסינו להסביר, בסופו של דבר החכמה היא כן יש לה קשר גם להופעת האור הא-לוקי בצורה של בינה, החכמה והבינה מאוד קשורות, והבינה עניינה זה שהאדם מכין את הכלים שלך, ואז אתה מקבל את הכוח של החכמה. החכמה מצד עצמה היא לא יכולה להיפגם, אבל היא יכולה באיזושהי מידה להיות נוכחת ולהיות פחות נוכחת, זה החכמה. עד כמה שאנחנו מצליחים להופיע את האור של התשובה בצורה מליאה, זה אומר להופיע את האור של הבינה בצורה מליאה, ככל שאנחנו יותר מופיעם את אור הבינה, אז גם אור החכמה יותר נוכח.
צריך לזכור שהתשובה מאוד חשובה, כי ע"י התשובה יש תוספת באור הא-לוקי, וזה רק תוספת, יש אור א-לוקי שמופיע בצורה של שלימות שעומדת מצד עצמה, שהיא רק פחות או יותר נוכחת, אבל מצד עצמה היא לא יכולה להיפגם.
בשיעור השלישי אמרנו שהרב אומר שלא נטעה ונחשוב שזו כל המציאות וההופעה של האור הא-לוקי, רק בחכמה והבינה, יש אור א-לוקי עוד יותר שורשי, מקורי ועליון, שהוא אפילו לא תלוי בהופעת החכמה והבינה, אלא הוא איזושהי שלימות שעומדת מצד עצמה, חיה לעצמה, היא מציאות שהיא מעל כל המציאות, המציאות לא יכולה ליגוע בה, והמציאות הא-לוקית הזאת לא תלוייה בכלל במציאות שלנו.
אורות התשובה - הרב ש. יוסף וייצן (60)
הרב ש. יוסף וייצן
43 - ירידה לצורך עלייה
44 - נשמה שנתת בי טהורה היא
45 - רוח הקודש - מה זה אומר?
טען עוד
"למעלה מזה היא הופעת אור הכתר הכללי", הכתר הוא מעל המלך, מה זה אור הכתר הכללי? "הסקירה העלומה המקירה כל עונג ועדן, כל קדוש וטוב, הכוללת הכל באוצר קדשה", מצידנו הכתר הוא תמיד נסתר, הוא אף פעם לא יכול להתגלות, הוא תמיד נשאר עלום, זה מבט נסתר, פנימי. למרות שהוא מאוד נסתר ופנימי, "המכירה כל עונג ועדן", למרות שהוא לכשעצמו נעלם, נקודת מקור ראשיתית שלא תלוייה בכלל בשאר ההוויות, היא הוויה שחיה מצד עצמה, אבל בכל אופן, אנחנו יכולים לקבל הארה ממנה, האור ממנה בא בצורה של ממילא. במציאות שלנו אנחנו נפגשים עם איזה אור יש לנו, איזו חיות שאנחנו נפגשים איתה, שהמקור שלה עם נקודה מאוד פנימית, כשאנחנו נפגשים עם עונג ועדן, יש לנו עולם של התענגות, עדן, וזה בתחילת ספר בראשית, שיש שם תיאור של בריאת העולם שלנו, בפרק הראשון, ובפרק השני יש שם תיאור של עולם שנראה קודם לעולם שלנו, זה עולם שקוראים לו עולם של העדן, ובעולם של העדן שם הקב"ה מצמיח גן, גן עדן זה מקום מקדמי שקוראים לו עדן, שהוא שונה מהעולם שלנו, ראשוני יותר, עליון יותר, ושם הקב"ה מצמיח גן, והוא מקור החיות של הגן, זה העדן, הנהרות זה הביטוי לזה שיש שם כוח חיות מהעדן הזה, ואחרי כן, הגן הזה נהיה גם גן שנמסר לאדם, זאת אומרת, הקב"ה נותן את הגן לאדם, שהאדם יהיה מאוד מחובר למקור שיותר גבוה מהעולם הזה, והאדם צריך שם לעבדה ולשמרה, שיש כללים לעדן הזה, וצריך גם עבודה, ששם הכוונה היא תפילה, זאת אומרת, כל הזמן להתבונן על זה שמקור החיות של העדן הזה הוא מאוד גבוה, מקור א-לוקי מאוד גבוה, זה העדן.
אם אנחנו באים להגדיר את העדן, אז מבחינת הסעיף הזה, זה לא העולם שלנו, אחרי שסולקנו, וגם לא העולם של גן עדן, כי זה הגן, אבל יש את העדן שהוא מעל הגן, גן עדן זה איזשהו עולם שהאדם במצב הכי מתוקן שלו יכול להסתובב שם וכביכול להתמזג ולהיות בבחינה הזאת של לעבדה ולשמרה, אבל הגן עדן זה לא כל עדן, העדן הוא יותר מקורי ויותר עליון.
בעולם שלנו אנחנו יכולים להיפגש עם התולדות של האור של הכתר הזה, כשאנחנו נפגשים עם עונג ועדן, עונג זה מלאות של חיות, ועדן זה מלאות של התאמה לכל כוחות החיים, כל קדוש וטוב, קדוש במובן הזה שהוא דבר שלא תלוי במקום, לא בזמן, לא במגבלות, הוא מאוד עליון, קדוש, המושג של קודש, יש מדרגות שונות, הקודש העליון זו הופעת הייחוד הא-לוקי, בצורה המאוד כללית, הכוללת את הכל באוצר קדשה.
יש קדושה בארץ. אפשר להבין את הסעיף הזה, כמו שאומרים, קדוש, קדוש, קדוש. יש שלוש הופעות של קדושה. יש קדושה של שמי השמים. יש קדושה בארץ שהקב"ה עשה, בעולם העשייה. ויש קדושה לעולם ולעלמי עלמיא. הקדושה השמיימית, זה קדושת הכתר, זו קדושה שהיא לא מופיעה של ארץ, של זמן, במקום קדוש, בזמן קדוש, בהופעה של משהו מיוחד, בהופעה של משהו מיוחד במסגרת הזמן והמקום, אלא הופעת הייחוד שכוללת הכל. יש את הקדושה בארץ, שזה קשור להופעת הבינה. ויש את הקדושה שמחברת בין כל העולמות, זו הקדושה השלישית, שזה כנגד החכמה, שהיא צריכה לחבר בין הקדושה השמיימית לקדושה הארצית, איך יש את החיבור בין כל העולמות, וזה מופיע עוד איזה משהו שנוסף באחדות הא-לוקית.
כשתמיד אנחנו באים ומסתכלים על החיות הא-לוקית, אתה יכול לבוא ולהגיד שהחיות הא-לוקית מופיעה תמיד בכתר, חכמה ובינה, וזה מופיע תמיד ביחד, אבל הרב אומר, שצריך להסתכל על החיות הא-לוקית מצד החכמה, מצד הבינה ומצד הכתר, כל אחד בנפרד.
אל לאדם לחשוב על המקומות מאוד גבוהים של התשובה, שכל החיות הא-לוקית היא מופיעה דרך התהליכים האלו של מיצוי אור התשובה, אפילו כשהוא מגיע לתשובה מאהבה, אל תחשוב שזו כל החיות שיש בכל העולמות, אור התשובה זה שיא השיאים של מה שאפשר לגלות, וזה הפלא הכי גדול, כשהוא יתגלה במילוי שלו, אבל זו לא ההופעה של כל ההווייה כולה, בהווייה כולה יש בה מעל ומעבר לאור התשובה.
אם יש לקב"ה תכנית לצמצם את האור, זה אומר שהכל נמצא בירידה לצורך עלייה, יש את ההוויות הא-לוקיות שהן מעבר לכך, יש אור א-לוקי שהוא מתלבש ולא יורד, ויש אור א-לוקי שהוא בכלל לא מתלבש, יש מציאויות של האור הא-לוקי מעבר למה שהוא יכול להופיע.
"אורה זו אינה משתמשת כלל בהכנת החרטה של התחלת הארת הבינה, מתגלה לאורה שאין שום גרעון וחושך כלל, אין כאן כ"א אור קדוש ותפארת עליון, זיו חיים ונהורא מעליא".
זה מה שאנחנו אומרים באדון עולם, "אדון עולם אשר מלך, בטרם כל יציר נברא", הופעת הכתר, המלכות של ה', היא לא קשורה לירידה, לבריאה, שזה חוץ לעצמו. "ואחרי ככלות הכל", אחרי כל הבריאה, אחרי שהקב"ה ברא את האדם, היינו יכולים להגיד שהיה שלב בהווייה הא-לוקית כזה, אבל אחרי שנברא העולם, כיוון שאנחנו חלק מההווייה הא-לוקית, יש משמעות למה שאנחנו עושים, והחושך גורם לחושך בהווייה הא-לוקית, לא, יש מבט של כתר שאומר שאין לנו יכולת שינוי ויכולת החשכה, שום דבר, באור הא-לוקית. החרטה היא ביטוי לדבר הזה שהיה אור, הצטמצם, היה חושך, התגברנו עליו, נוסף אור, הכל זה מצד הבינה, מצד הכתר, כל התהליכים הגדולים לא נוגעים בכתר. זה מקום כזה שיש כל הזמן אור. הכל הוא עליון, תפארת עליון, תפארת זה איזשהו ביטוי שהדבר העליון הזה שהוא לא הופעה של פן גרעיני, אלא בצורה מפוארת, בכל צדדי החיים, התפארת היא ביטוי שהדבר מופיע בצורה מפוארת, אז למרות שזה דבר מאוד עליון...היינו אומרים, החיות הא-לוקית מצד עצמה אין בה אף חסרון, אבל יש לנו יכולת להגביל את היכולת של הזיו, של האור. לא, אפילו את הדבר הזה אי אפשר להגביל, זה מאיר, זה חודר את כל המסכים, אתה לא יכול על זה. זה אור הכתר.
אז למה זה כתוב באורות התשובה? איך זה קשור לאורות התשובה? עוד מעט נסביר שעשרת ימי התשובה, זה לבנות אור של בעלי תשובה, ראש השנה הוא לא בונה אור של תשובה, זה לבנות אור של צדיק, עניינו להופיע את האור של הצדיקים, בראש השנה צדיקים גמורים, ורשעים גמורים, יוה"כ זה לבינוניים. ראש השנה לא נוגע לתשובה. הרב, אולי אתה צדיק! מה לנו? מה אנחנו כ"כ מתלהבים? "כתר ייתנו לך". לא, הסעיף הזה מראה שכל אחד מאיתנו בעומק שייך לנקודה שלא דורשת תשובה, כולנו שייכים גם לכתר וגם לחכמה, זה לא שאנחנו לא שייכים לדבר הזה. איך זה עובד לנו? מה זה עושה לנו כשאנחונ קוראים את הדברים האלו?
יש דרך שאדם יתעורר לקרבת ה' דרך הבינה, שהוא בודק את הבחירה החופשית שלו. אבל יש דרך שאנחנו מתעוררים לקרבת ה' מצד זה שאנחנו אומרים לעצמינו, אין טעם לחטאים שלנו, הם לא מציאות, אין בכלל מציאות של רע, יש צד כזה במציאות, אתה רוצה להיות שייך לאיזושהי הווייה או למות? מצד הכתר לא שייך רע. זה אומר לנו כזה דבר, בוא נצטרף להצלחה, למקום שיש שם חיים, כל דבר אחר, אין בו כלום.
ההתבוננות הבסיסית של ראש השנה שכל המציאות כולה היא מציאות של כתר. יש מבט מאוד עמוק שאומר את הדבר הזה שהאור הא-לוקי הוא מאוד שלם, ואין לנו מה להרוס שם, יש לנו רק להיות מודעים לזה ולהצטרף אליו, להיות חלק מזה. אתה לא מצליח לסבך את הקב"ה, הוא לא תלוי בך, יש מציאות שלימה, מלאת חיות, שהדבר היחיד שאתה שייך זה להצטרף אליה, כי להרוס, אתה לא מצליח להרוס. זה המבט של הכתר, הוא לא תלוי בנו. זה אור א-לוקי שהוא לא מותנה בשום דבר, וזה מאוד חשוב להיות שייך לתודעה הזאת, ולכל אחד מאיתנו יש שייכות לדבר הזה. תמיד הכל מתחיל מהשורש הכי גבוה, אנחנו צריכים להיות מודעים לאיפה אנחנו בכוח, יש צד שזה לא תלוי בנו, ואנחנו רק מקבלים את ההארה הזאת.
הרב כאן אומר, כדי שלא נצטרך עוד שיעור על הסעיף הזה, אני גומר את המשפט: "למעלה מהבינה, המפירה "כי ד' צבאות יעץ - ומי יפר", למעלה מהחכמה, המתרת, רק כל טוב שופע באין שום מניעה, וכל רע וכעור שלול מעיקרו מאז מעולם, כי באמת לא היה, לא הוה ולא יהיה, כ"א אור ד' וטובו".
כתוב את הדבר הזה, נדרים, סייג לפרישות. אדם נמצא בעולם הזה שמזמן לנו כל מיני דברים, ולפעמים אנחנו מאבדים את היכולת להיות מוגנים מול העולם הזה, ואנחנו מתחילים להסתבך, אז אנחנו נודרים נדר, ופורשים מחלק מהחיים, כי בלעדיו אנחנו יכולים ליפול.
אבל, אנחנו יודעים את הדבר הזה שזה רק בשלב הראשוני, יש את השלב הראשון של החרטה, שהבינה לא שלימה, ויש את המצב שהאדם בטוח בעצמו ויכול ליגוע בכל כוחות החיים שיש בעולם, וזה בסדר, הוא יודע להיפגש עם כל כוחות החיים ולעשות מהם מטעמים. השלב הראשון שהאדם צריך לנדור נדר. בשלב השלימות של הבינה, אתה יכול להפר את הנדר, מספיק הזמן שנדרתי, ועכשיו אני לא צריך בפועל את הנדר. הבינה דורשת כל הזמן שיהיה לנו את החלק של השפלות רוח והחרטה, והיא מאפשרת לנו לעבד את זה בצורה יותר משוכללת ולהגיע לתשובה מאהבה.
הפרה זה אומר שהייתי צריך את הנדר לזמן קצוב, מכאן ולהבא אני לא צריך. זה שני השלבים של הבינה. אבל יש מציאות עוד יותר גבוהה, החכם יכול להתיר את הנדר, זה אומר שהאדם נודר נדר, את הנדר, אני רק במבט של חיי השעה הייתי צריך את הנדר, אבל בצורה יותר עמוקה, אם אני מסתכל על יסודות החיים שלי, אין צורך בנדר. החכם הוא בא ואומר, אני נתפסת להסתכלות מוגבלת, ואם תסתכל בהסתכלות כוללת יותר, תבין, יהיו לך את היסודות של החכמה, ואז תבין שהצורך בנדר היה בגלל מבט מוגבל, במבט של חכמה, במבט נצחי, אין צורך בנדר. מספיק בכל תרי"ג המצוות של התורה.
זו הסיבה של התרת נדרים ביוה"כ, נכון, במשך השנה אנחנו צריכים לנדור נדרים ביוה"כ יש לנו את הבטחון שאנחנו יכולים להסתדר בלי הנדר, ומתירים את כל הנדרים. אנחנו משתחררים מכל ההסתבכויות האלו, ולא צריך את הנדרים. זו הרגשה נפלאה, אני לא צריך את הנדרים.
שני הדברים האלו מתכתבים עם ההופעה של העולם הזה, הכתר לא משנה אם היה נדר או לא היה נדר, כל הזמן הטוב שופע בלי אף מניעה, וכל רע וכיעור שלול מעיקרו מאז ומעולם, לא היה, לא הווה ולא יהיה, לא צריך התרת נדרים, יש כל הזמן את הטוב ואת האור, הוא כל כולו עומתי, חי, אין לו אף מכשול. מבחינתו אין בכלל פרשת נדרים....
ראש השנה, לדעתי, את שתי ההופעות האלו, של הכתר ושל החכמה, יש שם גם את הרעיונות של הכתר וגם את הרעיונות של החכמה, אין שם את הרעיון של הבינה. אמירת מלכויות זו הבחינה של הכתר. אמירת זכרונות, זו הבחינה של החכמה. לפני ראש השנה אולי נצטרך להסביר את זה יותר. צריך ללמוד את העניין של השופרות. במה? בשופר. זה מתייחס רק לשופרות. אבל יש כאלו אומרים, במה תקבלו את מלכותי, ובמה יעלה זכרונכם לפניי, בשופר, שופר מעורר גם את המלכויות וגם את הזכרונות.
בראש השנה זה היום שנברא העולם, ושם יש שתי מדרגות שצריכות להופיע, יש את המדרגה שהקב"ה רצה לברוא את העולם במידת הדין, העולם המחשבתי העליון, שלא צריך לצמצם את האור, להתאים את האור, זה מצד הכתר, מלך במשפט יעמיד ארץ, אם העולם לא יהיה מצד הדין, אין לעולם חיות, זה משהו עוצמתי, שאתה לא יכול מולו. זו הבחינה של המלכויות, זה העולם שכולו המחשבה העליונה.
אבל יש גם בראש השנה, שהקב"ה יושב בכסא דין, ועובר לכסא רחמים, ע"י תקיעת שופר. הקב"ה בורא את העולם, ולכן הוא מלביש את עצמו בצורה של חכמה, זה להתאים את האור לבריאת העולם, ושם מתחילה להופיע מידת הרחמים. הרחמים של יוה"כ זה רחמים מסוג אחר, מהסוג של הבינה.
בהבזק אמרתי כמה רעיונות שצריך להרחיב בהם. עוד נקודת הבזק, כשאנחנו תוקעים בשופר, תקיעה ותרועה, איך לחוות את שמיעת השופר? במלכויות אנחנו צריכים לשמוע את התקיעה, האור הא-לוקי המופשט, וגם אחרי התרועה, יש גם תקיעה לאחריה, זה לא משנה, אדון עולם...ואחרי ככלות הכל, לבדו ימלוך נורא, זו התקיעה לאחריה.
בזכרונות, המרכז הוא לא התקיעה, אלא מה שהקב"ה לקח את האור של הכתר, והקב"ה החליט להתייחס אלינו, בזה שהוא הלביש את האור העליון בצורה של חכמה, אתה נגלית בענן כבודך, הברית, הקב"ה זוכר את הברית, השופרות מדברים על זה שהקב"ה נותן תורה ובורא את העולם, אלו ההופעות שהקב"ה מתייחס למציאות, המחשבה הראשונית העליונה, זו פעולה אחת, והפעולה השנייה שהקב"ה שיתף את מידת הרחמים.
אורות התשובה - הרב ש. יוסף וייצן הצדיק או בעל התשובה: מי יותר קרוב לה' יתברך?
אורת התש', פרק ו', פסקה א*1
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
נס בלב ים - הנס ויום הזיכרון שלו
"בזאת התורה" - איזו תורה?
פריחת הגאולה!
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
קשה עליי פרידתכם
אנחנו קודש למענך
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
