ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מאמרים נוספים בארץ אגדה
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- תולדות
בפרשת 'תולדות' מסופר שרבקה שמעה שעשיו רוצה להרוג את יעקב אחיו, והיא רצתה להציל את יעקב. רבקה פנתה ליצחק ואמרה לו שהיא אינה מרוצה מהנשים שעשיו נשא, והיא רוצה שיעקב יישא נשים צדיקות. ויצחק הורה ליעקב ללכת לחרן ולהתחתן שם עם בנות לבן. ומסופר (בראשית כז,מו): "וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:". במדרש (בראשית רבה סז, יא) מובא: "וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי – אמר רב הונא התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת". בפרוש 'יפה תואר' כתב:
"גורפת מחוטמה. לומר שהן מאוסות בעיניה כניע היוצא מהחוטם, וזה אומרה קַצְתִּי בְחַיַּי. ולא מצאתי רמז לזה בכתוב:"
פרוש 'יפה תואר' כתב שלא מצא בכתוב רמז לפרשנות הזו של המדרש. אמנם לכאורה ניתן לומר שרמז לכך יש באות ק' שבמילה "קַצְתִּי" שכתובה ק' קטנה. כדי להבין את משמעות הרמז הזה צריך להעמיק ולהתבונן בשינוי נוסף שמצאנו בפרשה. בכתוב שבו מבקש יצחק מעשיו להביא לו צָיִד כדי שיברך אותו נאמר (בראשית כז,ג): "וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה צָיִד" הכתיב הוא "צידה" והקרי הוא "צָיִד", כלומר כתובה שם אות ה' יתירה, וגם היא באה לרמז לענין מסוים שצריך להעמיק בו.
ונראה שהשינויים שמצאנו, שבתחילה האות ה' מופיעה כאות יתירה במילה "צָיִד", ובהמשך האות ק' מופיעה במילה "קַצְתִּי" בתור אות קטנה – הם שינויים שקשורים זה בזה. כדי לעמוד על משמעות הקשר צריך להקדים ולעמוד על המשמעות הסמלית של האות ה' ושל האות ק'.
מאמרים נוספים בארץ אגדה (80)
הרב מרדכי הוכמן
63 - רבי שמעון הנשיא (המירוני)
64 - רבקה גורפת חוטמה
65 - יוסף ותורת המספרים
טען עוד
בתלמוד (מנחות דף כט,ב) מובא שהאות ה"א (נכתבת גם ה"י) מסמלת את התשובה. וז"ל הסוגיה בתרגום חופשי ובתוספת ביאור:
"... 'אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם' (בראשית ב, ד), אל תקרי בהבראם אלא בה"י בראם, ... ומפני מה נברא העולם הזה בה"י? מפני שדומה לאכסדרה (מקום שאינו סגור), שכל הרוצה לצאת יצא; ומדוע הרגל של האות ה"י תלויה ואינה מחוברת? שאם יחזור בתשובה יחזור דרך הפתח שלמלעלה ששם האות ה"י אינה מחוברת. ומדוע לא יחזור מהפתח שלמטה? משום שלא יקבל סיוע לחזור משם; וכפי שדרש דריש לקיש, שאמר ריש לקיש, מהו שכתוב: 'אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן' (משלי ג,לד)? אם בא אדם לטהר ולחזור בתשובה מסייעים אותו (ולכן פתחו לו פתח מיוחד מלמעלה ששם יסייעו אותו לחזור בתשובה). ואם בא לטמא ולחטוא פותחים לו (והפתח התחתון של האות ה"י מסמל את הבחירה החופשית ומתן האפשרות להידרדר ולחטוא)."
שני הפתחים שבאות ה"א מסמלים את העולם הזה שהוא עולם הבחירה שיש בו אפשרות לחטוא ואפשרות לשוב. הפתח התחתון מסמל את האפשרות להידרדר מהמצב הטוב ולחטוא, והפתח העליון מסמל פתח מיוחד שהקב"ה חותר תחת כסא הכבוד כדי לסייע לחוטא לשוב דרך שם פנימה. ההבנה הזו במשמעות האות ה"א מסבירה גם מדוע שלח יצחק את עשיו לצוד, וכדלקמן.
מדוע יצחק שלח את עשיו לצוד צָיִד
כאשר גדלו יעקב ועשיו התברר שיש להם אופי שונה. יעקב היה אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים, והיה לומד תורה באהלי שם ועבר וחוזר מידי פעם לביתו. אך עשיו לא היה מסוגל לשבת באהל, והלך אחרי נטיית לבו והפך להיות איש יודע צָיִד איש שדה. יצחק לא רצה שעשיו יחוש שהוא אינו מספק את התקוות שהוריו תולים בו, דבר שעלול להביא להידרדרות אחרי חברה רעה ואחרי מעשים רעים. יצחק רצה לתת לעשיו תחושה שמעשיו רצויים אצלו. ולכן הוא ביקש מעשיו שלא יצוד סתם כך, אלא שיצוד לשם מצוות כיבוד אב.
ראיית מעשי הצידה של עשיו בתור מצווה יש בכוחה גם להחזיר את עשיו בתשובה, ולפי היסוד שנמצא בליקוטי מוהר"ן (קמא סימן רפב) במאמר הידוע בשם 'אזמרה':
"דַּע כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה... וְאַף שֶׁכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב, הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּצָעִים וְאֵין בּוֹ מְתֹם... עַל כָּל פָּנִים הָיָה אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּהַמִּצְוָה וְהַדָּבָר טוֹב שֶׁעָשָׂה"
יסוד זה שבמאמר אזמרה מסביר את משמעות האות ה"א העודפת בציווי של יצחק לעשיו: "וְצוּדָה לִּי צידה צָיִד". כזכור, האות ה"א מסמלת מהלך של תשובה, והיא מרמזת כאן על מחשבתו של יצחק, שרצה להחזיר את עשיו בתשובה באמצעות ראיית מעשי הצידה שלו, בתור קיום מצוות כיבוד אב.
האות ה"א מורכבת מהאות דלי"ת כאשר בפינה הנגדית נמצאת האות יו"ד כשהיא הפוכה.
האות דלי"ת מסמלת דלות, ואת מידת הדין שמקטרגת על החוטא, אך מנגד נמצאת האות יו"ד ההפוכה שמסמלת את הנקודה הטובה שהיא המצווה שעשה החוטא.
כפי שאמר רבי נחמן מברסלב יתכן שגם בנקודה הקטנה הטובה הזו יש פגם, ודבר זה מסמלת האות יו"ד שנמצאת בתוך האות ה"א כשהיא מופיעה הפוכה. ואף ב'צידה' של עשיו יש פגם, שהרי יתכן שבכל מקרה היה עשיו יוצא לצוד חיות גם לא כדי לקיים מצוות כיבוד אב. אך בכל אופן לאחר בקשת יצחק, יוצא עשיו לצוד כדי לקיים מצוות כיבוד אב, וכך למרות הפגם שיש במצווה הזו של עשיו, שמח יצחק בנקודה הטובה הקטנה הזו שהוא מצא בעשיו. ובאמצעות ההתבוננות הטובה הזו רצה יצחק להחזיר את עשיו בתשובה, ולראותו כבר כעת כראוי לברכה. וכדי לרמז למחשבתו של יצחק מופיעה כאן אות ה"א יתירה במילה צָיִד.
אחר שהעמקנו בהבנת משמעות האות ה"א היתרה שבבקשת יצחק מעשיו, נעבור להעמיק במשמעות האות קו"ף הקטנה בדברי רבקה, וכדלקמן.
גם האות קו"ף כסמל לתשובה
במסכת שבת (קד,א) דנה הסוגיה בתבנית האות קו"ף, וז"ל בתרגום חופשי, ובתוספת ביאור:
"האות קו"ף – מסמלת קדוש (הכוונה לקב"ה)... ומדוע תלויה הרגל של האות קו"ף – כדי שאם החוטא ירצה לחזור בתשובה, יוכל לחזור דרך הפתח שיש בין הרגל הזו לבין הגג של האות ק. ומדוע לא יחזור החוטא דרך הפתח התחתון של האות ק שמשם יצא? אלא שהפתח התחתון מסמל את הבחירה החופשית ואת האפשרות להידרדר ולצאת למטה ולחטוא, והפתח העליון מסמל פתח מיוחד שהקב"ה חותר תחת כסא הכבוד כדי לפתוח ולסייע לחוטא לשוב דרך הפתח ההוא בחזרה פנימה. והבנה זו מסייעת למה שאמר ריש לקיש מהו שכתוב: 'אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן' (משלי ג,לד)? אם בא אדם ליטמא ולחטוא פותחים לו (והפתח התחתון של האות ק מסמל את הבחירה החופשית ומתן האפשרות להידרדר ולחטוא). ואם בא לטהר ולחזור בתשובה מסייעים אותו (והפתח שלמעלה באות ק מסמל את הפתח המיוחד שנפתח שם כדי לסייע אותו לחזור בתשובה)".
את הסברו של ריש לקיש מביא התלמוד כאן כהסבר לשני הפתחים שבאות קו"ף, אך כזכור במסכת מנחות הביא התלמוד את הסבר ריש לקיש כהסבר לשני הפתחים שמצויים באות ה"א. ונשאלת השאלה מדוע יש צורך בשתי אותיות שמסמלות תהליך נפשי של חזרה בתשובה.
ונראה שתהליך התשובה שמסמלת האות ה"א הוא תהליך שנועד לאדם שיש לו גרעין חזק באישיות שלו. וכאשר מתבהר לו מצבו שהוא חטא ושהוא הדרדר ונמצא מחוץ לקדושה, הוא אוזר כוחות ורוצה לחזור בתשובה ומתפלל לקב"ה שיעזרהו. ואז הקב"ה נחלץ לעזרו וחותר לו חתירה תחת כסא הכבוד ושובר עבורו את הפתח העליון שנמצא בצידה של האות ה"א כדי שיחזור משם. אך יש מי שאין לו גרעין חזק באישיותו, וכאשר מתבהר לו מצבו שהוא הידרדר ונמצא מחוץ לקדושה, הוא יתייאש ויאמר שהוא אבוד. ויוסיף ויאמר שחבל שישתדל לשמור על כמה מן המצוות שהוא עדין מחזיק בהן, ועדיף שירדוף אחר החטאים שהרי ממילא הוא כבר בחוץ. עבור אדם כזה מסמלת האות קו"ף את תהליך התשובה המיוחד לו, תהליך שנועד למנוע ממנו את התחושות האלו, וכדלקמן.
שתי הזרועות של האות ק
בכתב סת"ם שנקרא 'כתב בית יוסף' בצד ימין של האות ק יש זרוע כפופה (בדומה לאות כ"ף) שמצמצמת את הפתח שלמטה, זרוע זו מסמלת את היד שבאמצעותה הקב"ה שולח 'מניעות' שמצמצמות את האפשרות לחטוא. וכגון שהחוטא תכנן לנסוע באוטובוס למקום מסוים כדי לחטוא שם, והקב"ה מספק לו 'מניעה' והאוטובוס חולף על פני התחנה ואינו עוצר כדי להעלותו. הקב"ה יודע שאם הוא יחטא הוא לא יאזור כוח ויחזור בתשובה, ולכן הקב"ה צמצם לו את 'הפתח התחתון' – את אפשרות הבחירה - ומנע מנהג האוטובוס לשים לב אליו ולעצור בתחנה ולהעלותו.
בצד שמאל של האות קו"ף יש זרוע נוספת שיורדת למטה. בכתב שנקרא 'כתב בית יוסף' זרוע זו נכתבת באלכסון, היא יורדת מצד שמאל כשהיא נוטה ימינה ולמטה. כאשר החוטא מידרדר ונופל למטה הוא פוגע בזרוע הארוכה הזו שיורדת אליו כלפי מטה, והיא מסמלת עבורו את המצוות שהוא עדין מקיים. מצד אחד החלל הריק שנמצא מימינו מסמל את המצוות שהוא כבר אינו מקיים. אך מצד שני הוא אוחז בזרוע שיורדת אליו למטה, ומסמלת עבורו את המצוות שהוא עדיין מקיים. האחיזה בזרוע הזו מספקת לחוטא את ההרגשה שהוא עדין בפנים, ולכן הוא אינו מרגיש מיואש ואינו מחליט להידרדר לחטאים נוספים. החוטא אוחז בזרוע הזו עד שהוא מחליט לעבור לצידה השני ולטפס למעלה אל הפתח המיוחד שהקב"ה פותח לו מלמעלה. בכתב שנקרא 'כתב בית יוסף' צורת הזרוע הארוכה הזו היא כצורת נו"ן פשוטה שנוטה מעט באלכסון כלפי המרכז. והיא מסמלת שהזרוע התומכת הזו יורדת מטה עד השער הנו"ן של הטומאה, וכמרומז בדברי דויד בתהילים (קלט,ח-י): "וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ... גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ".
'ארך אפיים' לצדיקים ולרשעים
אופן לימוד הזכות המיוחד שמסמלת האות קו"ף – לראות את החוטא כאילו הוא עדין בפנים בתוך הקדושה למרות שהוא כבר הידרדר ונמצא מבחוץ - נצרך בעיקר עבור הרשעים. אך גם הצדיקים נצרכים לו, שהרי "...אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז,כ). ובאמצעות לימוד זכות זה הקב"ה מאריך אפו הן לרשעים והן לצדיקים.
אופן לימוד הזכות המיוחד שמסמלת האות קו"ף הוא טוב כל עוד הרשע אינו מסכן באופן ישיר את הצדיק. ויצחק ורבקה השתמשו בו כלפי עשיו. הכתוב מספר (בראשית כו,לד-לה): "וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי: וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה:". אולם מתוך המשך הפרשיה מתברר שיצחק ורבקה לא אמרו לעשיו דבר על כך שהנשים שלו הן למורת רוחם. יצחק ורבקה המשיכו להתמקד במעשיו הטובים של עשיו (כבוד אב) ולא אמרן לו דבר על נשיו. אולם כאשר רבקה שמעה שעשיו רוצה להרוג את יעקב, היא החליטה שהגיע הזמן למעט בעוצמת לימוד הזכות מסוג האות קו"ף, והגיע הזמן להתמקד במעשיו הרעים של עשיו. וזאת בכדי להציל את יעקב. דבר זה מסמלת האות קו"ף הקטנה במילה "קַצְתִּי". כלומר יש להקטין את עוצמת השימוש באות קו"ף.
ובא רב הונא במדרש רבה ומשלים את הרמז הזה ומספר: "התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת". כלומר כאשר עשיו מתחיל לסכן את יעקב צריך להתייחס למעשי עשיו בתור מעשים מאוסים. והמעשה הסמלי הזה של רבקה מסמל השלכה לחוץ וחוסר מוכנה להכלה וסובלנות. והוא מסמל 'חרון אף' על משקל הכתוב (דברים כט,כז): "וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת...".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
רביבים קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה
יומא מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.
ענינו של ראש השנה עבודת ראש השנה מתוך אהבה
הרב בוחן את יסוד המצוות של ראש השנה ומסביר כיצד קיומן מתוך שמחה, חיבוב ודבקות מעורר את האהבה והרחמים של הקב"ה כלפינו בדין. דרך דברי חז"ל והראשונים על תפילות היום ותקיעת שופר, מודגש שהמבחן האמיתי של האדם הוא בעשייה שמעבר לחיוב הבסיסי ומתוך רצון פנימי עמוק.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ניצבים וילך
עַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה. - למה כתיב אֶת הַשִּׁירָה. הול"ל אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מה הטעם שאין מברכים את חודש תשרי בברכת החודש שבת מברכין. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. הטעם דכתיב וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי. ומדוע כתיב חסר י'. ומדוע לא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים.
שיעורים בספר יהושע מבית המדרש להנהגת הארץ
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במעברו של יהושע בן נון מחיי בית המדרש והתלות במשה אל עבר הנהגת עם ישראל וכיבוש הארץ. דרך מושגים כמו "לא ימוש" ו"חזק ואמץ", מוסבר כיצד המעבר לעשייה מעשית ומלחמה אינו ניתוק מהתורה, אלא הופעתה בשלמות בתוך מציאות החיים.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וסוד ההשגחה התמידית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בביאור ספר הכוזרי ומזמור קל"ט בתהילים, תוך העמקה בהכרה שהבורא מחיה ומפעיל כל תנועה ואיבר באדם בכל רגע ורגע. מתוך כך מוארת מעלת ה'חסיד' החי בדבקות עליונה, ולצד זאת נשזרות תובנות על סבלנותו האינסופית של הבורא, מידות הרחמים וספרי המהר"ל.
אורות ארץ ישראל - הרב אליהו ברין סוד הגלות ותחיית ארץ ישראל
אורות ארץ ישראל א' - ג'
השיעור עוסק במשמעות הרוחנית של היציאה לגלות ככור היתוך לבירור וזיכוך כוחות החיים הישראליים והאוניברסליים. מתוך כך, מובהר תהליך הגאולה והשיבה לארץ ישראל כתנועה פנימית ועמוקה של תחייה לאומית ורוחנית שאינה מותנית מראש בתשובה שלמה.
מידות הראי"ה המצוות כציורי האמונה המעשיים
אמונה כ"א -כ"ב
השיעור עוסק בצורך המהותי של האדם באידיאל אלוקי עליון המעניק משמעות וחיות פנימית לחייו. מתוך כך מוסבר כיצד המצוות והמנהגים משמשים כביטוי מעשי וציור גשמי שמוריד את רעיונות האמונה הגבוהים אל מציאות החיים.
