ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- נושאים שונים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
------------
הרב דב ליאור שליט"א - רבה של קריית ארבע וראש הישיבה
תשלום מיסים, בקשת קבלה, רכוש מופקע
יש לנו כלל בתלמוד "דינא דמלכותא דינא"(גיטין י' ועוד),כלומר חוק שקבעה המלכות חובה לקיימו. הפוסקים הכריעו, שדין זה נאמר בין במלכי הגויים ובין במלכי ישראל (רמב"ם גזילה ה', יא' ועוד), ואפילו במלכי ישראל בארץ ישראל (בית יוסף חו"מ סג' שס"ט). (כמובן, כלל זה נאמר רק כאשר חוק המדינה לא נוגד את דיני התורה). וכן פסקו בבתי דין בישראל מאז קום המדינה (למשל - פסקי דין רבניים כרך א' עמוד 281), שחוק המדינה הוא דינא דמלכותא. ולכן אם המדינה מחייבת מיסים, למרות שהאדם סבור שזה אינו צודק, חייב הוא בתשלום המס. וכן כתב המהרי"ק (מובא ברמ"א חו"מ סג' קס"ג) שבענייני מיסים קשה למצוא את קו הצדק הנכון, לכן ודאי שאין לו לאדם להעלים מס.
אמנם לדעתי נראה, שאין אדם חייב לדרוש קבלה מנותן השירות כדי להכריחו לשלם מיסים, שהרי המדינה אינה מטילה את האחריות לתשלום המס על מקבל השירות אלא על נותן השירות. אם כן, זה עניינו של נותן השירות מול המדינה, וכמובן עליו להיות אדם ישר ולשלם. אמנם, אם ידרוש מקבל השירות קבלה, יש בכך מידת חסידות אבל לא נראה לי שחייב.
דברים אלו אמורים, למרות שהמדינה אינה נוהגת בהרבה תחומים לפי דיני תורה.
אולם בנוגע לגביית מיסים ולהפקעת רכוש, בסמכותה של המדינה להפקיע את רכושו של מי שלא משלם מיסים, ומותר אף לקנות מרכוש מופקע זה ואין בכך גזל. ולוואי ונזכה שהמדינה תתנהג לאור תורת ישראל בכל תחומי חיינו הפרטיים והציבוריים גם יחד.
------------
הרב ברוך פז שליט"א - ראש כולל הדיינות בישיבת בית אל
מיסים גדולים ומיסים קטנים
נושא המיסים הוא נושא רחב, ולכן דברי כאן אינם פסק הלכה אלא דעתי לדיון בלבד, בבחינת 'תן לחכם ויחכם עוד'.
מצאנו שתי סיבות בהלכה לחייב תשלום מיסים: א. דינא דמלכותא דינא ב. חובה על הציבור לספק צורכי ציבור. ישנם מיסים שנובעים מכלל א' ואחרים מכלל ב', ולכן יש קריטריונים וגדרים שונים לכל מס, ונבאר:
מיסים הניתנים מכח דינא דמלכותא צריכים להיות מוטלים באופן שוויוני, כאשר כל אדם נותן את אותו סכום. בתלמוד הם באים לידי ביטוי במס גולגולת (ב"ב ח') או מס על הקרקע (ב"מ ע"ג) וכד'. שני טעמים נאמרו לדינא דמלכותא - או "שכירות" שהנתין נותן למלך שמרשה לו להישאר בארצו ואינו מגרשו או מפני שהעם קבלו את המלך עליהם מרצונם להיות אדוניהם ולכן צריכים ליתן מס. המלך גובה כספים אלו לצורכו הפרטי, להקים צבא, ללחום מלחמותיו ולהעשיר את בית גנזיו (רמב"ם מלכים ד,א). אין על המלך חובה להשתמש בכספים אלו לתקן עניני המדינה, ואין כספים אלו מיועדים לצורך שירותים לעם כגון מערכת משפט, חינוך ועוד. תפקיד המלך הוא "לעשות משפט ומלחמות" (רמב"ם שם,י) ואין תפקידו לדאוג לשירותים למדינתו.
לעומת דינא דמלכותא, הציבור חייב לדאוג למערכות ושירותים לקהילה כגון: תשתיות מים וכבישים, בטחון פנים, רווחה (ב"ב ז - ח'), חינוך (ב"ב כ"א), משפט (כתובות ק"ה), מבני ציבור, ספריות (שו"ע או"ח ק"נ א') וכן כל דבר שהוא צרכי ציבור. הקריטריון לגביה לצורך דברים אלו שונה מן הקריטריון של מיסי המלך. המלך כאמור גובה סכום שווה מכל אחד ואחד, אבל הציבור גובה לפי התועלת שיש לאזרח מן השירותים. אם מדובר בשירותים מצילי חיים משלמים לפי נפשות, במשפחות שנהנות מן השירות, ואם השירות הוא לרווחת הציבור כגון בטחון פנים, מבני ציבור, ספריות וכנראה שגם רווחה וחינוך- גובים לפי ממון (ב"ב ז'). ההגיון בזה הוא שאדם וממונו נהנים ממדינה או מהעיר, כשהם מתפקדים כמו שצריך.
לאור האמור למעלה, נראה שהמיסים הנגבים היום במדינה נגבים מכח הציבור ולא מכח דינא דמלכותא למעט אולי בטחון, וזה גם אם נאמר שהממשלה מגלמת בתוכה את מלכות ישראל, שהרי שירותים אלו אינם באחריות המלך כלל אלא באחריות הציבור. לפי זה נראה, שמיסים שרוב רובו של הציבור אינו מקפיד לשלם, ורואה בסלחנות ובהבנה כאשר לא משלמים אותם, הוא למעשה מוחל עליהם, וממילא אין חובה לשלמם. לכן נדמה שאין חובה לבקש קבלה מבעל מקצוע, מפני שרוב הציבור אינו מקפיד על כך. ויש מקום לדון האם לבעל המקצוע מותר לא להצהיר על הכנסה זו. אולם על העלמת סכומים גדולים נראה שהציבור מקפיד, לכן אסור להעלים מיסים אלו ויש בזה גזל הרבים. בכל זאת תבוא ברכה על מי שמקפיד לשלם מס ולדרוש קבלה תמיד, שבזה מתרחק מן הכיעור והדומה לו.
------------
הרב שלמה אישון שליט"א - ראש מכון "כתר" - כלכלה על פי התורה.
גזלת הציבור
הכלל "דינא דמלכותא דינא" הובא בגמרא במספר מקומות ונפסק להלכה בשולחן ערוך (חו"מ שס"ט). נחלקו הראשונים האם גם בארץ ישראל חל הכלל, ולמעשה נקטו הפוסקים שגם בארץ ישראל "דינא דמלכותא דינא". כמו כן מוסכם על הכל, שלחוקים הנוגעים למיסוי יש תוקף הלכתי. מכאן שעל פי ההלכה אסור להעלים מס, וכמו שכתב, למשל, בשו"ת יחווה דעת (ה' ס"ד):
"נראה להלכה שבכל מה שנוגע למיסים וארנוניות ומכס, יש לקיים את החוק של המדינה, שזה בכלל מה שאמרו חז"ל דינא דמלכותא דינא".
שני הסברים ניתנו לתוקף ההלכתי של חוקי המס. א. מכח בעלות השלטון על הקרקע ב. מכח הסכמת העם. מכאן שכל עוד השלטון אוכף את חוקי המס, וכל עוד חברי הכנסת, כמי שמבטאים את רצון העם, לא ביטלו את החוקים, הרי הם תקפים גם מן הבחינה ההלכתית, למרות שיש כאלו המעלימים מס.
בנוגע לחובה לדרוש קבלה, נראה לעניות דעתי שהיות והחוק לא מחייב לדרוש קבלה, גם ההלכה המסתמכת על "דינא דמלכותא" לא מחייבת לעשות כן. כל זה כאשר מקבל השירות איננו מסייע לנותן השירות להעלים מס. אולם, אם הוא מסייע בידו לעשות כן, כגון שמסכם אתו שישלם פחות ולא ידרוש קבלה נראה לעניות דעתי שהדבר אסור משום שיש בכך בדבר סיוע לאיסור גזל.
ראיה לכך שיש בהעלמת מס משום גזל ניתן למצוא ברמב"ם (גזלה ואבידה פ"א הי"א) שכתב שהמבריח מן המכס הרי זה גוזל מנת המלך. יתכן לראות בכך איסור גזל גם בכך שהמעלים מס מכביד, בעקיפין, על אחרים שאינם מעלימים, שהרי אם לא תהיינה כלל העלמות מס ניתן יהיה להפחית את נטל המס מכלל הציבור. כך עולה מדברי הבית יוסף (חו"מ ל"ד) הכותב:
"צריכים ליזהר ראשי הקהל כשמטילים מס מאומד הדעת על כל אחד ואחד לפי ממונו שלא יחניפו לאוהב ולא יכבידו לשונא כדי שלא יפַסלו לעדות ולשבועה",
ומדייק במהרשד"ם (חו"מ סימן תמ"ב):
"שמי שפוטר עצמו ומכביד עול חברו בענין המיסים הוי גזלן ופסול לעדות".
ומעין זה כתב בשו"ת משנה הלכות (חלק ו' ס"י שי"א):
"דאם יגזול והמדינה תצטרך אח"כ להוסיף מיסים וכיוצא בו על השאר בני ישראל הכשרים א"כ גורם להפסד ממון שלהם ועתיד ליתן עליו את הדין".
לסיכום : א. העלמת מס אסורה על פי ההלכה. ב. אין חובה לדרוש קבלה מנותן שירות (אך הדבר מומלץ). ג. אסור לסכם עם נותן שירות על תשלום נמוך יותר בתמורה לאי קבלת קבלה.
----------
מתוך המדור "בימה תורנית".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
